הראג' הבריטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף האימפריה ההודית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הראג' הבריטי
British Raj
דגלסמל
British Indian empire in 1936.png
מוטו לאומי Dieu et mon droit
אלקים וזכותי שלי
המנון לאומי המנון הממלכה המאוחדת
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית
שפה נפוצה הינדוסטנית, אורדו, אנגלית
עיר בירה קולקטה 1858-1912
ניו דלהי 1912-1947
גאוגרפיה
יבשת דרום אסיה
היסטוריה
הקמה המרד ההודי הגדול
תאריך 2 באוגוסט 1858
פירוק עצמאות וחלוקת הודו
תאריך 15 באוגוסט 1947
ישות קודמת הקולוניה ההודית של חברת הודו המזרחית הבריטית
ישות יורשת הודוהודו הודו
פקיסטןפקיסטן פקיסטן
בורמהבורמה בורמה
כלכלה
מטבע רופי הודו הבריטית
גבולות הראג' הבריטי בתחילתו

הראג' הבריטיאנגלית: British Raj) הוא השם הניתן לשלטון הבריטי בתת-היבשת ההודית והאזור סביבה, בין השנים 18581947. החל משנת 1876, שלטון זה נקרא באופן רשמי האימפריה ההודיתאנגלית: Indian Empire), למרות שם זה האזור אשר נכלל בתחומי האימפריה ההודית כולל את ארבע המדינות הודו, פקיסטן, מיאנמר ובנגלדש של ימינו. בשטחי הראג' נכללו אזורים בשליטה בריטית ישירה כמו גם נסיכויות וממלכות בחסות השלטון הבריטי (כך לדוגמה ממלכת מייסור).

הראג' הבריטי הוא סוג נוסף של צורת שלטון של האימפריה הבריטית‎. הראג' נוהל על ידי מספר קטן מאד של בריטים, בשיתוף עם האליטה המקומית. הבריטים הצליחו לשלוט על שטח גדול ביעילות, תוך שימוש והצבת מספר קטן יחסית של אנשי אדמיניסטרציה וכוחות שיטור בריטים, משום שבפועל שלטו באזור בשיתוף קבוצות האליטה מקומיות. הדוגמה הבולטת ביותר היא הודו־פקיסטן, בין השנים 1858-1947.

הראג' הבריטי הוקם לאחר שב-15 באוגוסט נחקק חוק פרלמנטרי שהעביר את השלטון בהודו ישירות לפרלמנט ולכתר הבריטי. עד לאותה העת, השלטון בתת-היבשת ההודית התנהל על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, אך פרוץ המרד ההודי הגדול במאי 1857 הוביל לחוסר אמון ביכולת החברה לנהל מדינה. עם ביטול החברה כאמור עבר ניהול המדינה ישירות לפרלמנט הבריטי עם הקמת המשרד לענייני הודו ותפקיד מזכיר המדינה להודו. הראג' הבריטי הפסיק להתקיים עם קבלת הודו את עצמאותה מידי הבריטים, יחד עם המדינות הנוספות וחלוקת הודו, כל זאת ב-15 באוגוסט 1947.

היסטוריה של הראג' הבריטי

הראג' הבריטי היה הפרק האחרון של הודו הבריטית וההיסטוריה של הודו לפני עצמאותה. פרק זה התחיל כאמור עם פירוק שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית כחלק מתוצאות המרד ההודי הגדול, מרד שטילטל את הודו מהיסוד והביא את יחסי האוכלוסייה ההודית והבריטים לשפל. אם כן נקודת הפתיחה של שלטון הראג' הייתה שלילית במקצת ושינויים רבים נדרשו בשנים הראשונות כדי להבטיח את ההצלחה של השלטון הבריטי בהודו.

מיד לאחר המרד הוכפלו הכוחות הבריטים בהודו כחלק ממסקנות המרד, בנוסף עשרות יחידות שמרדו או נחשדו בהתמרדות פורקו ובמקומם העדיפו הבריטים לגייס חיילים חדשים מבין המחוזות והממלכות שהוכיחו את נאמונתם במהלך המרד, בנוסף לאוכלוסיות שנחשבו 'לוחמניות' כגון הגורקות מנפאל והסיקים מצפון-מערב הודו. בנוסף לשינויים בהרכב הצבא, צבא הודו עצמו עבר משליטת חברת הודו המזרחית לפיקוד הצבא הבריטי עצמו. בשנת 1880 צבא הודו כלל כ-66,000 חיילים בריטים, 130,000 חיילים ילידים ו-350,000 חיילים בצבאות ממלכות החסות.

שינוי נוסף שהביא השלטון הבריטי הישיר היה ההכנסה של 'שירות המדינה ההודי' (Indian Civil Service; ICS), הגוף האדמיניסטרטיבי אשר ניהל את המדינה עם כ-1,000 עובדים. עובדי שירות המדינה בראג' הבריטי היו שונים מהאדמיניסטרטורים מטעם החברה שנטו להיות מושחתים, במקום זאת עובדי המדינה היו משכילים ובשנים הראשונות בריטים כולם. בהמשך השנים הוכנסו יותר ויותר עובדים הודים משכילים לשירות המדינה כך שבשנת 1914 היו כ-5% הודים בשירות ובשנת 1942 היו יותר מחצי הודים עם 588 בריטים ו-597 הודים.

גם מערכת המשפט והחוק בהודו עברו שינוי עם מעבר השלטון. החוקים הפכו לקבועים וברורים יותר ומערכת המשפט ליציבה יותר, עם זאת הייתה התחשבות רבה יותר בחוקי הדת והחברה המקומיים. תהליך הקבלה של חוקים חדשים בממשל הבריטי בהודו נוסד ב-'חוק המועצות ההודיות של 1861' ולפיו חוקים יעברו דרך מועצה אחראית לפי נושא החוק, אישור החוק יהיה אחריותו של ראש המועצה, חוקים חשובים יהיו מותנים באישור המושל הכללי. באופן זה, תהליך הקבלה של חוקים חדשים הפך לפשוט יותר, זאת כי בעבר הייתה מועצה אחת שהייתה צריכה להחליט על החוקים כולם. בנוסף לכך, הוכנסו נציגים הודים למועצות כדי לשלב אותם בתהליך קבלת ההחלטות, אך לרוב היו אלו הודים מהמעמדות הגבוהים או שליטים מקומיים אשר נבחרו משום נאמנות.

בתחום החינוך היו התפתחויות רבות עם הקמת עשרות מוסדות חינוך ואוניברסיטאות. החינוך הגבוה בהודו הפך להיות הכלי המכשיר לשירות המדינה הבינוני[1], אזרחים הודים אשר רצו להשפיע באופן כזה או אחר על ניהול המדינה יכלו כעת ללמוד באקדמיה ולהשתלב בשירות המדינה. בשנת 1857, מעט לפני התפרצות המרד, נפתחו האוניברסיטאות של קולקטה, בומביי ומדראס. בהמשך השנים נוסדו עוד עשרות אוניברסיטאות מרכזיות ברחבי הודו, זאת בנוסף לאלפי בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים. בשנת 1887, מבין 21,000 משרות העובדים של שירות המדינה הבינוני; 45% מהם היו הינדים, 7% מוסלמים, 19% חצי-אירופאיים (לרוב אב אירופאי ואם הודית) ורק 29% היו בריטים.

בתחום הצמיחה הכלכלית, בין השנים 1880 ל-1920 היה גידול של כ-1% בממוצע לשנה בכלכלת הראג' הבריטי, אך עם זאת גם האוכלוסייה גדלה בשיעור דומה כך שלא היה שינוי של ממש באיכות החיים וצמיחה כלכלית לאדם. גישת המחקר ההיסטורי של הלאומנות ההודית אף טענה שהודו הייתה עניה יותר בסוף השלטון הבריטי מאשר בתחילתו.

המושלים הכלליים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מושל הודו
הלורד קנינג, המושל הכללי הראשון.
רופוס אייזקס, המושל ה-15.
ארצ'יבלד ויוול, המושל ה-19.
לואי מאונטבטן, המושל הכללי ה-20 והאחרון.
כרונולוגיית המונרכיה והמושלים-הכלליים של הודו
מלך בריטניה המושל הכללי אירועים עיקריים
ויקטוריה צ'ארלס קנינג, רוזן קנינג
1858 - 1862
‏1858: מעבר השלטון על הודו מחברת הודו המזרחית לפרלמנט הבריטי.
ארגון מחדש של צבא הודו תחת פיקוד הצבא הבריטי.
1860: רעב גדול בדואב, צפון הודו.
1861: חוק מועצת הודו וחוק המשטרה בהודו (יצירת מועצה פרלמנטרית למשרד הודו ומשטרה אזרחית הודית).
ג'יימס ברוס, רוזן אלגין
1862 - 1863
ג'ון לורנס, ברון לורנס
1869 - 1864
‏1864-65: מלחמת דואר.
1866: הרעב באוריסה, בנגל.
1869: הרעב הראג'פוטנה, מרכז הודו.
1869: סיפוח איי ניקובר.
ריצ'רד בורק, רוזן מאיו
1872 - 1869
פיתוח נרחב של רשת הכבישים ופסי הרכבת, הקמת משרד החקלאות בהודו.
1872: הקמת המושלות של איי אנדמן וניקובר
רצח ריצ'רד בורק באיי אנדמן.
תומאס ברינק, רוזן נורט'ברוק
1876 - 1872
‏1873-1874: הרעב בביחר.
1874-75: ביקור הנסיך, לעתיד המלך אדוארד השביעי.
רוברט בולוור, רוזן ליטון
1880 - 1876
בלוחיסטאן הופכת למושלות.
1877: טקס ההכתרה הרשמי של המלכה ויקטוריה כקיסרית הודו בדלהי.
1876-78: 5.2 מיליון הרוגים במהלך 'הרעב הגדול'.
1878-80: המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה.
ג'ורג' רובינסון, המרקיז ריפון
1884 - 1880
התפתחויות בחינוך, הקמת משרד החינוך ותחילת הבניה של אוניברסיטת פונג'אב בלהור. הרחבת רשת פסי הרכבת.
פרדריק המילטון, המרקיז דופרין
1888 - 1884
‏1885: המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית.
הנרי פטי-פיטסמוריס, מרקיז לנדסאון
1894 - 1888
התחזקות אזור הגבול הצפון-מערבי.
היווסדות 'חיילי השירות האמפריאלי', חיילים הניתנים על ידי ממלכות חסות לשירות האימפריה הבריטית.
1893: היווסדותו של 'קו דוראנד', קו גבול בין הודו הבריטית לאפגניסטן. קביעתו של הגבול בין בורמה לסיאם.
ויקטור ברוס, רוזן אלגין
1899 - 1894
שינוי מבנה צבא הודו (משלוש ארמיות לארבעה פיקודים).
1896: המגפה הבובנית פוקדת את בומביי ואת קולקטה (1898). התפרצות מהומות כתוצאה מהמגפות.
אדוארד השביעי ג'ורג' נתניאל קרזון
1905 - 1899
‏1899-1900: הרעב הגדול בהודו. התפרצות מחודשת של המגפה הבובנית, כמיליון הרוגים.
הקמת משרד המסחר והתעשייה בהודו.
1901: הקמת 'מחוז הגבול הצפון-מערבי' בתור מחוז בעל מושל גבוה.
1903: אדוארד השביעי מוכתר קיסר הודו בדורבר דלהי לאחר מותה של ויקטוריה שנתיים קודם לכן.
1904: חוק הארגון מחדש של אוניברסיטאות הודו וחוק שימור אתרים ארכאולוגים.
מחוז אווד ו-'המחוזות הצפון-מערביים' מאוחדים לכדי 'המחוזות המאוחדים'.
1905: פיצול מחוז בנגל והקמת מחוז 'מזרח בנגל ואסאם'.
גילברט אליוט, הרוזן מינטו
1910 - 1905
ג'ורג' החמישי צ'ארלס הרדינג, הברון הרדינג
1916 - 1910
‏1911: ביקור המלך ג'ורג' החמישי.‏ מעבר עיר הבירה של הודו מקולקטה לעיר החדשה ניו דלהי.
1912-29 בניה של ניו דלהי.
1914-18 מלחמת העולם הראשונה.
פרדריק טסינגר, הוויקונט צ'למספורד
1921 - 1916
‏1917: צבא הודו משתתף במערכה במסופוטמיה.
1918: צבא הודו משתתף בקרב מגידו
1919: המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית.
רופוס אייזקס, המרקיז מרדינג
1926 - 1921
אדוארד ווד, הרוזן מהליפקס
1931 - 1926
פרימן תומאס, המרקיז מוילינגטון
1936 - 1931
אדוארד השמיני ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו
1943 - 1936
ג'ורג' השישי ארצ'יבלד ויוול, הרוזן ובל
1947 - 1943
לואי מאונטבטן, הרוזן מאונטבטן
1947
סיום השלטון הבריטי בהודו, חלוקה וקבלת עצמאות של הודו, פקיסטן, בורמה ובנגלדש.

גאוגרפיה

מפת המחוזות של הודו בשנת 1909 (אדום; שלטון בריטי, צהוב; ממלכות חסות).

הראג' הבריטי כלל את כל השטחים הנתונים לשלטון הישיר של המושל-הכללי ושלטון הבריטי, כמו גם את ממלכות החסות, שהיו עצמאיות למחצה ונתונות להשפעה בריטית. בשנת 1889 אימץ הפרלמנט הבריטי את ההגדרה הרשמית למונח 'הודו הבריטית':

(4.) המונח "הודו הבריטית" מתייחס לכל הטריטוריות והמקומות אשר הנמצאות בריבונותה של הוד מלכותה אשר בעת הזאת נשלטים על ידי הוד מלכותה בעזרת המושל-הכללי של הודו או על ידי כל מושל או קצין אחר הכפוף למושל-הכללי של הודו.
(5.) הביטוי "הודו" מתייחס להודו הבריטית בנוסף לכל טריטוריה של נסיך או מנהיג מקומי תחת הריבונות של הוד מלכותה המופעלת בעזרת המושל-הכללי של הודו, או על ידי כל מושל או קצין אחר הכפוף למושל-הכללי של הודו [2]

תחת שלטון חברת הודו המזרחית, התחלקה הודו לשלושה מחוזות שלטון (Presidency) בנגל, בומביי ומדראס. בנוסף לאלו היו שטחים בצפון וצפון-מערב הודו אשר נחשבו למחוז נפרד. במהלך השנים עם כיבוש חלקים נרחבים מהודו לטובת השלטון הבריטי, יחד עם הגידול באוכלוסייה, נוספו באופן הדרגתי עוד ועוד אזורים אשר הפכו למחוזות. בתחילת המאה ה-20 שלושת מחוזות השלטון הפכו למספר מחוזות גדולים ומספר מחוזות קטנים שחילקו את הודו הבריטית. בתוך מחוזות אלו היו חלוקות נוספות לדיוויזיות או חלקות.

ממלכות החסות

כאמור הודו התחלקה לשני חלקים, אזורי שליטה ישירים תחת שלטון הכתר הבריטי (אשר נציגו הוא המושל-הכללי) וממלכות חסות. ההבדל הגדול היה שבאזורי השלטון הישיר חל החוק הבריטי שנקבע בפרלמנט הבריטי או בממשל בהודו, בעוד שממלכות החסות התנהלו באופן עצמאי והתקיימו בתוך מערכת משפטית ופוליטית נפרדת. למרות זאת, מי שאיפשר להם את עצמאותם היחסית היה כמובן השלטון הבריטי לכן נשתמרו קשרים הדוקים מאוד. השליטה הבריטית בממלכות אלו התבטא במעורבות שלטונית, יחסי החוץ של הממלכה, מעורבות צבאית והיקשרות.

דוגמה טובה לקשר בין השלטון הבריטי לממלכות החסות היא 'חיילי השירות האימפריאלי', יחידות אשר הוענקו לשירות האימפריה הבריטית על ידי ממלכות החסות כאשר זו הייתה צריכה אותם. החיילים צברו ניסיון בקרב ברחבי האימפריה ואילו שליטי ממלכות החסות חיזקו את הקשרים הדיפלומטים שלהם עם הבריטים. בראשית המאה ה-20, עמדו כ-18,000 חיילים ממלכות החסות לרשות צבא האימפריה הבריטית.

רשת הרכבות בהודו הבריטית כשהייתה הרביעית בגודלה בעולם, 1909.
מפה המתארת את חלוקת הודו לפי דתות (אדום; הינדואיזם, ירוק; אסלאם וצהוב; בודהיזם), 1909.

בשנת 1947 עם קבלת העצמאות מהשלטון הבריטי, היו באופן רשמי 565 ממלכות חסות עצמאיות. רובן הגדול היו ממלכות ונסיכויות קטנות מאוד, אך היו מספר ממלכות גדולות מאד ביניהן ממלכת מייסור, היראבאד וג'אמו וקשמיר. רוב הממלכות ויתרו על עצמאותן וסופחו להודו בשנת 1947 חוץ מקשמיר שגורלה לא היה ידוע בין שיוך להודו או לפקיסטן.

מחוזות

מחוזות גדולים
שם המחוז שטח
(אלפי קמ"ר)
אוכלוסייה (במליונים) הערות
בנגל 390 75 לשעבר 'מחוז השלטון בנגל'. פוצל למזרח ומערב בנגל בשנת 1905 ואוחד מחדש ב-1911.
בורמה 440 9
מדראס 370 38
בומביי 320 19
המחוזות המאוחדים 280 48 נוצר בשנת 1902 עם איחוד מחוז אווד והמחוזות הצפון-מערביים.
מחוזות המרכז 270 13
פונג'אב 250 20 נוצר עם כיבוש פונג'אב בשנת 1849.
אסאם 130 6 הופרד מבנגל ב-1905.
מחוזות קטנים
שם המחוז שטח אוכלוסייה (באלפים) הערות
מחוז הגבול הצפון-מערבי 42 2,125
בלוצ'יסטאן הבריטית 120 308
קוּרג 4 181
אג'מר-מרוורה 7 477
איי אנדמן וניקובר 8 25

צבא וביטחון

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – צבא הודו הבריטית

לקראת עצמאות

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הראג' הבריטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ שירות המדינה הבינוני כלל קשת של משרות ששירתו את מוסדות המדינה, כגון עריכת דין.
  2. ^ חוק הפרשנות 1889 (Interpretation Act).
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0