האמברגו הצרפתי על ישראל
האמברגו הצרפתי על ישראל היה אמברגו על יצוא נשק צרפתי לישראל שהוטל זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים והביא לסיומה הפתאומי של תקופת שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, לביטול חוזים חתומים באופן חד-צדדי, ולהפסקה של הצטיידות צה"ל באמצעי לחימה צרפתיים והחלפתם באמל"ח אמריקאי. האמברגו נמשך לפחות עד תקופת נשיאותו של פרנסואה מיטראן, וגם כיום הייצוא הביטחוני הצרפתי לישראל מצומצם, מתמקד באווירונאוטיקה וחלל[1], ואינו כולל נשק התקפי[2].
רקע
במבצע קדש פעלו ישראל וצרפת בתאום מדיני ובשיתוף פעולה צבאי מתוך אינטרס משותף בתקיפת מצרים. במהלך ההכנות למערכה ציידה צרפת את ישראל בנשק רב מתוצרתה שהביא לשיפור משמעותי ביכולות צה"ל. בהכנות למערכה זו נפתחה תקופה שבה צרפת הייתה ספקית הנשק העיקרית של צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט. שיתופי הפעולה בין המדינות כללו פיתוח ומחקר בתחומים טכנולוגיים מתקדמים כגון פיתוח מנועים רקטיים, טילי קרקע קרקע, הנדסת אווירונאוטיקה, חימוש מתקדם ואף הסכמה למכירת כור גרעיני (קמ"ג) לישראל בשנות החמישים.
נכונותה של צרפת לחמש את ישראל ולשתף אותה בתהליכי המחקר והפיתוח הייתה בולטת לנוכח סרובן של מדינות המערב לספק נשק לישראל, גם כאשר זו שלחה נציגים והשקיעה מאמצים דיפלומטיים. בין המדינות שסירבו לספק נשק היו בריטניה, ארצות הברית וקנדה (חלקן הסכימו לספק נשק הגנתי בלבד או נשק מדור קודם).
הטלת האמברגו
בחודשים שקדמו למלחמת ששת הימים גברה המתיחות בין מדינות ערב לבין מדינת ישראל. בתקופה זו הצהיר נשיא צרפת שארל דה גול שאם ישראל תיזום מתקפה צבאית על מדינות ערב, צרפת לא תתייצב לצידה. ישראל התאכזבה מעמדתה החדשה של צרפת בעלת בריתה, אך לא שינתה את החלטתה לצאת למתקפת מנע על אף המחיר של אובדן התמיכה הצרפתית[3]. שארל דה גול, ומשרד החוץ הצרפתי ראו את התמיכה בעולם הערבי כאינטרס לאומי של צרפת ומתוקף כך אימצו מדיניות חוץ שהתנערה מהברית עם ישראל[3]. ולכן בהתאם להצהרותיו המוקדמות, הטיל דה גול אמברגו ב-3 ביוני 1967[4], זמן קצר לפני המלחמה, ועצר באחת את משלוחי המטוסים ונשק לישראל[5]. האמברגו הוטל גם על נשק שלגביו כבר נחתמו חוזים בין המדינות לאספקתו ואף לנשק שישראל שילמה בעדו. האמברגו שהטילה צרפת על ישראל היווה סיום דרמטי של הברית בין שתי המדינות. ההשפעה המשמעותית ביותר של האמברגו הייתה על חיל האוויר הישראלי שאיבד במהלך המלחמה מעל 40 מטוסי קרב ונזקק להשלמת אבדותיו. בנוסף, הוטלו עליו משימות התעצמות לנוכח השטחים הנרחבים שנכבשו בסיני, רמת הגולן ויהודה ושומרון. עוכבה העברת 50 מטוסי מיראז' 5 שאמורים היו להיקלט בטייסת 119 בתל נוף החל בספטמבר 1967 (כשלושה חודשים לאחר המלחמה) ושכשני שלישים מהתשלום בעדם הועבר לצרפתים (195 מיליון פרנק צרפתי)[2]. מטוסים אלה היו מטוסי הקו הראשון ויוצרו במיוחד לחיל האוויר הישראלי לפי תצורה ישראלית ושהופנמו בו לקחי קרבות. על אבי הטיפוס נרשם מיראז'5J עבור המילה Juif - יהודי בצרפתית.
בחלוף החודשים ולאחר מגעים של בכירים ישראלים עם השלטון הצרפתי לא נשא פרי פנתה ישראל למדינות אחרות בבקשה לרכוש נשק ובעיקר מטוסי ירוט[6]. החרפה נוספת באמברגו התרחשה ב־3 בינואר 1969 לאחר הפשיטה הישראלית על שדה התעופה הבינלאומי בביירות. נשיא צרפת הצהיר בזעם שהאמברגו הופך מוחלט ויכלל גם איסור לייצא לישראל חלקי חילוף. החרפה זו הבהירה לישראל כי תקוותיה להפשרת היחסים ולהצטיידות במיראז' 5 המיוחל אינן מציאותיות, וישראל פנתה ביתר שאת למציאת פתרון של קבע להצטיידות ביטחונית.
האמברגו לאחר פרישת שארל דה גול
בשנת 1969, פרש שארל דה גול מנשיאות צרפת. במשרד החוץ הישראלי שררה תקווה כי הנשיא החדש, ז'ורז' פומפידו, ישנה את היחס הצרפתי העוין כלפי ישראל. פומפידו הבהיר כי אין בכוונתנו לשנות את המדיניות כלפי ישראל וכי האמברגו על ישראל נותר בעינו. היחס של פומפידו כלפי ישראל נע בין אדישות והתעלמות לבין עוינות וביקורתיות[7]. המשך מגמת ניתוק המגע מישראל הוביל לאחד מרגעי השפל ביחסים בין שתי המדינות אשר התרחש בדצמבר 1969 כאשר ישראל עקפה את האמברגו שצרפת הטילה עליה ובמבצע חשאי העבירה ספינות טילים שרכש חיל הים הישראלי, מנמל שרבור שבצרפת לישראל[7]. החרפת היחסים עם ישראל מצאה ביטוי גם בסירובה של צרפת לגנות את ההתקפה המצרית שפתחה את מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. במשך המלחמה ובעקבות משבר הנפט הועמק הקשר בין צרפת לבין מדינות ערב[8]. במהלך מלחמת ההתשה התהדק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארצות הברית, שהתחזק אף יותר במהלך מלחמת יום הכיפורים ולאחריה. ארצות הברית נאותה לספק לישראל מערכות נשק חדישות ועדיפות על אלה הצרפתיות. במקביל המשיכה ישראל בפיתוח תעשייה ביטחונית עתירת ידע ולא נזקקה עוד לאספקת נשק או לסיוע טכנולוגי צרפתי.
פעילות ישראלית להקטנת השפעת האמברגו
האמברגו יצר בישראל חשש ממשי לפיגור במרוץ החימוש כנגד מדינות ערב שנהנו מאספקת נשק סובייטי בכמויות גדולות. בנסיבות שנוצרו, החלה ישראל לחפש חלופות לאספקת הנשק הצרפתי ופנתה אל בריטניה וארצות הברית. נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון, הודיע שארצו תתייצב לצד ישראל במאבקה מול אויביה[3]. בנוסף הפנתה ישראל תקציבים ומאמץ רב בפיתוח התעשייה הביטחונית הישראלית. בהדרגה, נמצאו חלופות לאספקת הנשק הצרפתי. חלק מהחלופות שנמצאו היו אמצעי לחימה אמריקאים מתקדמים יותר ממקביליהם הצרפתים וחלקן הביאו לשיפור ביכולת הפיתוח והיצור התעשייה הצבאית הישראלית ולעצמאות בהספקת נשק לצה"ל:
- בשנת 1967 החלה אספקת מטוסי התקיפה סקייהוק שתחילה פיצו על האבדות של מטוסי התקיפה במלחמת ששת הימים ולאחר מכן החליפו בהדרגה את מטוסי התקיפה הצרפתיים המתיישנים כגון ווטור, אוראגן, מיסטר וסופר מיסטר.
- באפריל 1968 גייסה ישראל את המהנדס השווייצרי אלפרד פראונקנכט (Alfred_Frauenknecht), שסיפק 200,000 דפי תוכניות של חלקי המטוסים מיראז' 3 ומיראז' 5 שהועברו ב-24 ארגזים תמורת 200,000 דולר. התוכניות היו מפורטות ואיפשרו ייצור עצמי של מנועים ואת חלקי המטוסים. בשנת 1971 הואשם פראונקנכט בשווייץ בריגול לטובת ישראל[9].
- בשנת 1968 הקימה מדינת ישראל את מפעל מנועי בית שמש על ידי יוסף שידלובסקי, שהיה מומחה צרפתי למנועי סילון שהתנגד לאמברגו. במפעל יוצרו מנועי סילון שהקטינו את הצורך במנועים ובחלפים צרפתיים.
- בשנת 1968 רכשה ישראל מארצות הברית את ראשוני מסוקי התובלה הבינוניים, בל 205 שהחלו לשמש כבר באותה השנה בין היתר להסקת כוחות מיוחדים והחליפו במידה רבה את מסוקי הסופר פרלון.
- בשנת 1969 החלה אספקת מטוסי הF-4 פנטום שהביאו להרחבה דרמטית ביכולות חיל האוויר בתחום הטווח המבצעי, משקל החימוש, יכולת ל"א, ניווט, מהירות טיסה ועוד. מטוסים אלה הפכו באחת למטוסי הקו הראשון והביאו לצמצום התלות במטוסי התקיפה והירוט הצרפתיים.
- בשנת 1969 החלה אספקת מסוקי הסער CH-53 סי סטאליון (יסעור) שהיו עדיפים על מסוקי הסופר פרלון הצרפתיים.
- בשנת 1969 החלה ישראל בפרויקט להשבחה והחלפה של המנוע הצרפתי במטוס סופר מיסטר במנוע אמריקאי מדגם פראט אנד וויטני J52 (שהיה מנועו של מטוס הסקייהוק). הפרויקט הקטין את הצורך בחלפים צרפתיים ושיפר משמעותית את ביצועי המטוס ועלות התחזוקה שלו, אך הגביל אותו למהירות תת-קולית עקב חסרונו של מבער אחורי במנוע האמריקאי.
- בשנת 1969 הוברח לישראל בסיוע "המוסד" ציוד רב ששימש לפרויקט המחקר המשותף של צרפת וישראל בתחום פיתוח טילי קרקע קרקע. הציוד שכלל טילים בנויים שלמים מדגם MD660 הועמס על אניות סוחר במסווה של ציוד חקלאי. הפיתוח כולו נמשך בתעשייה האווירית במפעלה בבאר יעקב ולימים הבשיל למערך רחב של פיתוח ויצור טילי יריחו לסוגיהם.
- בשנת 1969 הוקם מפעל תאת טכנולוגיות לייצור אביזרי תעופה.
- בסוף שנת 1969 מולטו לישראל חמש ספינות שרבורג שעוכבו בנמל, לאחר שבנייתן הסתיימה. ההפלגה נערכה בים סוער עם כיסוי משפטי שהוכן מראש. חמש הספינות היוו מרכיב חיוני להצלחת חיל הים במלחמת יום הכיפורים.
- בשנת 1970 החלה ישראל לייצר במפעל לה"ב של התעשייה האווירית את מטוס המיראז' 5 שהותאם לצרכים הישראליים. המטוסים הועברו לחיל האוויר החל משנת 1971 ונקראו נשר. בסך הכל הוקמו במרוצת השנים שתי טייסות נשר.
- בשנת 1971 החלו להגיע ראשוני מטוסי התובלה C-130 הרקולס שהחליפו בין היתר את מטוס הנורד הצרפתי המתיישן.
- בשנת 1973 החלה אספקה של ספינות טילים מתוצרת מספנות ישראל שחומשו בטילי גבריאל מתוצרת ישראל ובכך תם הצורך ברכישת ספינות טילים צרפתיות.
- בשנת 1974 הוחלף מנועו של מטוס המיראז' 5 הצרפתי למנוע ג'נרל אלקטריק J79 האמריקאי שמשמש גם בפנטום. מטוס זה בעל יכולות משופרות נקרא בחיל האוויר "כפיר".
- בשנת 1976 סיפקה ארצות הברית לישראל את ראשוני מטוסי ה-F-15 שהיו המתקדמים מסוגם בעולם. ישראל הייתה המדינה הראשונה לקבל מטוס זה מחוץ לארצות הברית. אספקת המטוס ביטאה את הקרבה שבין המדינות ואיפשרה את הוצאתם ההדרגתית משירות של מטוס הירוט הצרפתי מיראז' 3.
בתקופה זו שלאחר מלחמת ששת הימים הלך והתהדק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארצות הברית, וכלל גם שיתוף פעולה בתחום המודיעין הצבאי הטקטי והאסטרטגי. בשנים אלה הפכה ארצות הברית בהדרגה לבעלת ברית קרובה לישראל.
השפעת האמברגו
- תוכניות ההצטיידות הישראליות בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים שובשה. ישראל נזקקה לספקית נשק חדשה. ארצות הברית נעתרה לפניית ישראל לרכישת נשק והפכה בחלוף השנים לבת ברית אסטרטגית של ישראל.
- היחסים הדיפלומטיים והכלכליים של צרפת עם מדינות ערב הלכו והשתפרו כתוצאה מההתרחקות החד צדדית שלה ממדינת ישראל ומגילויי העוינות כלפיה.
- מטוס המיראז' 5 שהיה פרי תכנון משותף עם ישראל ולא סופק בשל האמברגו, נמכר דווקא לחילות האוויר הערביים. ראשונת הרוכשות אותו הייתה לוב. בשנת 1973 שלחה לוב את טייסות מיראז' 5 להילחם כנגד ישראל במלחמת יום הכיפורים כחיל משלוח שהוצב על אדמת מצרים.
- במטרה לצמצם תלות חיצונית, ישראל השקיעה מאמצים בפיתוח ובייצור עצמי של אמצעי לחימה. מאמצים אלה הניבו יכולות פיתוח וייצור ברמה טכנולוגית גבוהה. לימים אמר אל"ם דני שפירא, טייס הניסוי של התעשייה האווירית שלמעשה הייתה לאמברגו תרומה ממשית לביטחון מדינת ישראל.
- צרפת ויתרה על יחסיה הקרובים עם ישראל שהייתה בשנות השישים מדינה עניה ונתונה לסיכונים קיומיים, וזאת לטובת שווקים גדולים יותר במדינות ערב. אך בחלוף השנים הפכה ישראל למדינה מפותחת כלכלית ואטרקטיבית לשת"פ ביטחוני וטכנולוגי. פירות שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות נמנעו מצרפת, שיחסיה עם ישראל לא שבו לקדמותם במשך עשרות שנים (רק בשנת 2019 חידשה צרפת את רכישת הנשק מישראל)[10].
ראו גם
לקריאה נוספת
- רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967–1970), דני שלום הוצאת באוויר עמ' 141–154
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ צילה הרשקו, שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין צרפת במאה העשרים ואחת, מרכז בגין-סאדאת, 2013, עמ' 16-17
- ^ איתי בלומנטל, נחשף פירוט הנשק של הימ"מ, ynet, 1 במרץ 2015
- ^ 3.0 3.1 3.2 שרביט, ד. (2008). "יחסי ישראל צרפת: מחדוות הברית למרירות שלאחר הגירושין", בתוך: ב. נויברגר וא. גרוניק (עורכים), מדיניות חוץ בין עימות להסדרים ישראל 1948–2008 מקראה חלק ב' (1051-1026), רעננה: האוניברסיטה הפתוחה., ע' 1039
- ^ הודעת ראש הממשלה בדבר הטלת האמברגו הצרפתי על משלוחי נשק לישראל, אתר הכנסת
- ^ דוכאן, א. (2005). ריאליזם ומדיניות חוץ: מדיניות צרפת כלפי ישראל בשנים 1956–1967, תוך התייחסות להיבט הגרעיני. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, ע' 95
- ^ [1]
- ^ 7.0 7.1 שרביט, 2008, ע' 1042
- ^ שרביט, 2008, ע' 1043
- ^ Swiss Engineer on Trial for Selling Secret Plans of Mirage Engine to Israel, JTA, April 20, 1971
- ^ גדעון קוץ, לראשונה אחרי כיובל: צרפת רוכשת שוב נשק ישראלי, באתר מעריב אונליין, 24 בדצמבר 2019
