הבחירות לפרלמנט הצרפתי 2017
הבחירות לפרלמנט הצרפתי נערכו ב-11 ביוני וב-18 ביוני 2017 (עם תאריכים שונים לבוחרים שמעבר לים). בבחירות אלו נבחרו 577 חברי האספה הלאומית ה-15 של הרפובליקה החמישית. בחירות אלו נערכו כמספר שבועות לאחר הבחירות לנשיאות שבהן ניצח עמנואל מקרון ממפלגת הרפובליקה בתנועה!. הקואליציה שהוביל מקרון זכתה ברוב ניככר של כ-350 מתוך 577 המושבים (מתוכם 308 מושבים למפלגת השלטון עצמה). לעומת זאת, המפלגה הסוציאליסטית והרפובליקנים הפסידו מרבית ממושביהן. שני הסבבים של הבחירות התאפיינו באחוזי ההצבעה הנמוכים בתולדות הרפובליקה.[1]
בסך הכל, כ-206 חברי פרלמנט הפסידו את מקומם,[2] ואילו 424 (75%) מחברי הפרלמנט הנבחרים היו חדשים בתפקידם. בנוסף על כך, נבחר מספר שיא של נשים. הגיל הממוצע של חברי פרלמנט ירד מ-54 ל-48. לודוביק פאז'וט ממפלגת האיחוד הלאומי הפך לחבר הפרלמנט הצעיר ביותר, כשנבחר בגיל 23 בלבד.[3] אדואר פיליפ, שמונה לראש הממשלה על ידי מקרון לאחר ניצחונו בבחירות לנשיאות מונה מחדש לאחר הבחירות לפרלמנט. הוא הציג את ממשלתו השנייה ב-21 ביוני. הפרלמנט הנבחר החל לכהן ב-27 ביוני.
רקע
לפני 2002 לא תמיד נערכו הבחירות לנשיאות ולמחוקקים באותה השנה. מאז, הבחירות לפרלמנט מתקיימות כחודש לאחר הסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, שהתקיימו ב-7 במאי. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, ב-23 באפריל, עמנואל מקרון מ-הרפובליקה בתנועה! ומארין לה פן מהחזית הלאומית עלו לסבב השני לאחר שהובילו בסבב הראשון. בסבב זה התמודדו גם פרנסואה פיון מהרפובליקנים (LR) וז'אן לוק מלנשון ממפלגת צרפת בלתי-כנועה (FI).[4] בסיבוב הראשון הוביל מקרון ב-240 אזורי בחירה, מול 216 ללה פן, 67 למלנשון ו-54 לפיון.[5] בסופו של דבר, מקרון ניצח בסיבוב השני ב-7 במאי מול לה פן, והשיג 66.1% מהקולות.[6]
הרישום למועמדים הסתיים ב-23 במאי. משרד הפנים פרסם רשימה סופית הכוללת בסך הכל 7,882 מועמדים, עם ממוצע של כ-14 מועמדים בכל אזור בחירה.[7] בחירות אלו היו הראשונות שנערכו לאחר הביטול החוקי של המנדט הכפול ב-2014. בבחירות הקודמות חברי האספיה הלאומית יכלו לכהן גם בתפקידים בשלטון המקומי, ואף כראשי ערים.[8]
מערכת הבחירות
577 חברי האספה הלאומית נבחרים באמצעות הצבעה שני סבבים במחוזות חד-נציגיים. על מנת להיבחר בסיבוב הראשון, נדרש מועמד להשיג רוב מוחלט של הקולות שהתקבלו, וכן לקבל קולות השווים לפחות ל-25% מבעלי זכות הבחירה במחוז הבחירה. במידה והתנאים לא מתקיימים, מתקיים סבב הצבעה שני. בסבב זה רשאים להשתתף רק מועמדים שקיבלו 12.5% מקולות בעלי זכות הבחירה בסבב הראשון. אם רק מועמד אחד עומד ברף זה, שני המועמדים בעלי מספר הקולות הגבוה ביותר מהסבב הראשון רשאים להמשיך לסבב השני.
בבחירות אלו נבחרו ארבעה נציגים בסיבוב הראשון. מתוך 577 אזורי הבחירה, 539 נמצאים בצרפת המטרופוליטנית, 27 נמצאים במחוזות שמעבר לים ו-11 מיועדים לאזרחים צרפתים המתגוררים מחוץ למדינה.[9]
ההצבעה בסיבוב הראשון התקיימה בשבת 3 ביוני בפולינזיה הצרפתית ובנציגויות דיפלומטיות צרפתיות באמריקה. ביום שלאחר מכן התקיימה ההצבעה בנציגויות הדיפלומטיות מחוץ לאמריקות. ההצבעה בצרפת שמעבר לים ביבשת אמריקה (כלומר גיאנה הצרפתית, גוואדלופ, מרטיניק, סנט ברתלמי, סן מרטין וסן-פייר ומיקלון) התקיימו בשבת ה-10 ביוני. ההצבעה בצרפת המטרופוליטנית (כמו גם במיוט, קלדוניה החדשה, ראוניון ווואליס ופוטונה) התקיימה בראשון ה-11 ביוני.[10][11]
הסבב השני התקיים בימים שבת-ראשון 17-18 ביוני.[10][11]
המתמודדים
"הרפובליקה בתנועה!"
הרפובליקה בתנועה!, התנועה שייסד הנשיא הנבחר עמנואל מקרון תכננה להריץ מועמדים בכל 577 אזורי הבחירה. לקראת הבחירות, התנועה קיבלה כמעט 15,000 פניות של מתמודדים פוטנציאלים.
הרשימה הראשונית של 428 המועמדים נחשפה ב-11 במאי, עם שוויון מגדרי מדויק (214 גברים ו-214 נשים). מתוך הרשימה, 94% מהמועמדים לא כיהננו בפרלמנט בעבר; 93% עבדו במשרה כלשהי, 2% מובטלים, 4% גמלאים, 1% סטודנטים[12]; 52% מהחברה האזרחית.[13] הגיל הממוצע של המועמדים היה 46 (הצעיר ביותר בן 24 והמבוגר ביותר בן 62).
הרפובליקנים
ב-2 במאי מונה פרנסואה בארון על ידי הלשכה הפוליטית של הרפובליקנים (LR) לעמוד בראש הקמפיין לבחירות. בארון היה פסימי באופן יחסי, וטען כי 150 מושבים יהיוו הצלחה. 100-150 יהיו תוצאות סבירות, ואילו מתחת ל-100 מושבים יהיו כישלון."[14] בסופו של דבר, הקמפיין הושק ב-20 במאי.
החזית הלאומית (FN)
החזית הלאומית (FN), בראשות מרין לה פן, סיימה את ההכנות המוקדמות שלה לבחירות הפרלמנטריות עוד בדצמבר 2016. הגיל הממוצע של המועמדים הוא 47 שנים, עם שוויון כמעט מוחלט בין המינים. כמעט 80% מהמועמדים כבר כיהנו בתפקידים בממשל המקומי, לעומת שיעור של בקושי 10% ב-2012.[15] בתחילה, המפלגה תכננה לשתף פעולה עם מפלגת "עמדי צרפת" בכ-50 אזורי בחירה לאחר התמיכה בלה-פן בסבב השני של הבחירות לנשיאות.[16] ב-14 במאי הודיעה ה-FN על השעיית ההסכם, מתוך כוונה להשקיע במועמדים בכל 577 אזורי הבחירה.
צרפת בלתי-כנועה
.jpg)
מפלגת השמאל צרפת בלתי-כנועה, שהוקמה על ידי ז'אן-לוק מלנשון, התכוונה להריץ מועמדים בכל 577 אזורי הבחירה.[17] בסופו של דבר, פורסמה באמצע פברואר רשימת מועמדים של כ-410 איש. ברשימה זו היה שוויון מגדרי, כ-60% מהמועמדים הגיעו מהחברה האזרחית, והגיל הממוצע עמד על 43 שנים בלבד, כשהצעיר ביותר היה בן 19.
תוצאות
| סבב ראשון | סבב שני | סך הכל | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | קולות | % | קולות | % | מושבים | +\- |
| הרפובליקה בתנועה! והתנועה הדמוקרטית | 7,323,496 | 28.21 | 8,926,901 | 43.06% | 350 | 350+ |
| הרפובליקנים | 4,885,997 | 21.6% | 4,898,061 | 27% | 136 | 93- |
| המפלגה הסוציאליסטית | 2,154,269 | 9.5% | 1,361,190 | 7.5% | 45 | 286- |
| צרפת בלתי-כנועה | 2,497,622 | 11% | 883,573 | 4.9% | 17 | 17+ |
| המפלגה הקומוניסטית של צרפת | 615,487 | 2.7% | 217,833 | 1.2% | 10 | 3+ |
| האיחוד הלאומי | 2,990,454 | 13.2% | 1,590,869 | 8.8% | 8 | 6+ |
| אקולוגיה אירופית-הירוקים | 973,527 | 4.3% | 23,197 | 0.13% | 1 | 17- |
| עמדי צרפת | 265,420 | 1.17% | 17,344 | 0.1% | 1 | |
| אחרים ועצמאיים | 947,892 | 4.18% | 257,098 | 1.4% | 9 | |
| בסך הכל | 22,654,164 | 100% | 18,176,066 | 100% | 577 | |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Résultats des législatives 2017 : revivez la soirée électorale". Le Monde. 18 ביוני 2017. נבדק ב-20 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Curtis, John; Dempsey, Noel (2021-01-17). "The 2017 French parliamentary elections" (באנגלית בריטית).
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ Burrows-Taylor, Evie (19 ביוני 2017). "A look inside France's new, younger and less male dominated parliament". The Local. ארכיון מ-19 ביוני 2017. נבדק ב-2021-01-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Annonce par M. Laurent Fabius, Président du Conseil constitutionnel, des résultats officiels du premier tour de l'élection présidentielle". Conseil constitutionnel. 26 באפריל 2017. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2017. נבדק ב-4 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "DIRECT. Présidentielle : Marine Le Pen lance un appel aux électeurs de Jean-Luc Mélenchon pour "faire barrage" à Emmanuel Macron". franceinfo. 28 באפריל 2017. נבדק ב-28 באפריל 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Annonce des résultats officiels du second tour de l'élection présidentielle et proclamation de l'élection du Président de la République". Conseil constitutionnel. 10 במאי 2017. אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2017. נבדק ב-25 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Maxime Vaudano; Samuel Laurent; Mathilde Damgé; Anne-Aël Durand (24 במאי 2017). "Qui sont les 7 882 candidats aux législatives 2017 ?". Le Monde. נבדק ב-25 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Baptiste Bouthier (31 במרץ 2017). "Cumul des mandats : c'est la fin du député-maire". Libération. נבדק ב-19 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Eléa Pommiers (26 באפריל 2017). "Comment se déroulent les élections législatives". Le Monde. נבדק ב-4 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 "Décret no 2017-616" (PDF). Assemblée nationale. 24 באפריל 2017. נבדק ב-8 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 "Circulaire no JUSC1709622C" (PDF). Ministère de la Justice. 24 במרץ 2017. נבדק ב-8 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Parité, âge, société civile: le portrait robot des 428 députés du parti de Macron". L'Express. 11 במאי 2017. נבדק ב-11 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Législatives: En marche! dévoile ses 428 premiers candidats, dont 52% issus de la société civile". Le Figaro. 11 במאי 2017. נבדק ב-11 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Félix Roudaut (8 במאי 2017). "Législatives 2017 : Baroin pessimiste sur les chances de victoire des Républicains ?". RTL. נבדק ב-13 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Maxence Lambrecq (9 בדצמבר 2016). "Candidats diplômés, aguerris, formés : le FN joue la crédibilité aux législatives". Europe 1. נבדק ב-9 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Arthur Berdah (2 במאי 2017). "Législatives : Le Pen et Dupont-Aignan entretiennent le flou sur leur accord". Le Figaro. נבדק ב-13 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Les pro et anti-Mélenchon s'affrontent au sein du Parti communiste". LCP. Agence France-Presse. 23 בנובמבר 2016. נבדק ב-8 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה)
