סן מרטן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה

פרמטרים ריקים [ שמות מנהיגים, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ תמונת סמל, תמונת דגל, מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקולקטיב של סן מרטן
Collectivité de Saint-Martin
המנון לאומי המנון צרפת
ממשל
משטר קולקטיב מעבר לים של צרפת
ראש מדינה עמנואל מקרון
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה מריגו 18°04′23″N 63°04′56″W / 18.0731°N 63.0822°W / 18.0731; -63.0822
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אמריקה הצפונית
שטח יבשתי[1] 53 קמ"ר (230 בעולם)
אזור זמן UTC -4
היסטוריה
הקמה  
חלוקת האי בין צרפת והולנד 23 במרץ 1648
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 27 במאי 2021)
39,257 נפש (215 בעולם)
צפיפות 740.70 נפש לקמ"ר (17 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 26.05%
גילאי 15 - 24 10.29%
גילאי 25 - 54 46.52%
גילאי 55 - 64 8.76%
גילאי 65 ומעלה 8.38%
כלכלה
תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2005) 562 מיליון $ (210 בעולם)
תמ"ג לנפש 14,303$ (112 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2018)
(ללא דירוג)
מטבע אירו‏ (EUR)
שונות
סיומת אינטרנט mf (מוקצה, לא בשימוש)
.fr, gp. (בשימוש)
קידומת בינלאומית 1-590
סן מרטן הצרפתית (בצפון) וסנט מארטן ההולנדית (בדרום)
תצלום לווין של סן מרטן
דגלים בנמל מריגו

סן מרטןצרפתית: Saint-Martin) הוא קולקטיב מעבר לים של צרפת באי הטרופי סן מרטן בצפון מזרח הים הקריבי, 240 ק"מ מזרחית לפוארטו ריקו. האי, ששטחו 87 קמ"ר, מחולק בין צרפת והולנד: חלקו הצפוני שייך לצרפת, חלקו הדרומי של האי — סנט מארטן, בממלכת ארצות השפלה.

גאוגרפיה

העיר העיקרית בסן מרטן היא מריגו (Marigot). שטחו של סן מרטן 54 קמ"ר ומתגוררים בו 30,615 תושבים על פי הערכה ליולי 2011, גידול משמעותי מ-8,072 התושבים שנספרו באי בשנת 1982.

היסטוריה

כריסטופר קולומבוס גילה את האי סן מרטן במהלך מסעו השני לעולם החדש, ב-1 בנובמבר 1493, שהוא יומו של ה"קדוש" הנוצרי מרטין מטור, ולכן קרא קולומבוס לאי על שמו. בעת גילוי האי התגוררו בו אינדיאנים תושבי הקריביים.

במאה ה-17 נאבקו המעצמות של אותה עת - צרפת, אנגליה, הולנד, דנמרק וספרד על השליטה באיים הקריביים. ההולנדים החלו לייבא מלח לאירופה מהאיים בשנות ה-20 של המאה ה-17, אולם על אף נוכחות ההולנדים באי, כבשו אותו הספרדים בשנת 1633 ושנה לאחר מכן בנו את מוצב פוינטה בלנשה. הספרדים החלו את העבדות באיים - עבדים רבים הובאו מאפריקה על מנת לעבוד במטעי הסוכר של הספרדים, ומאוחר יותר של הצרפתים. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 הופסק סחר העבדים, והבריטים, ששלטו באזור, הביאו סינים ותושבי האיים באוקיינוס השקט לעבוד במקום העבדים במטעים. יבוא אנשים זה הביא לרבגוניות האתנית הרבה של תושבי האיים הקריביים בכלל וסן מרטן בפרט.

מצב פוליטי

ב-23 במרץ 1648 הסכימו צרפת והולנד לחלק ביניהן את האי. עד שנת 2003 היה סן מרטן חלק מגוואדלופ. ב-2003 הצביעו תושבי האי שהאי יהפוך לאזור עצמאי נפרד מגוואדלופ. ב-2007 העניק הפרלמנט הצרפתי לאי מעמד של קולקטיב מעבר לים.

סן מרטן הוא חלק מהאיחוד האירופי. המטבע הרשמי הוא האירו אף שנעשה שימוש גם בדולר האמריקאי.

סן מרטן מנוהל על ידי ראש עיר ומועצה עירונית נבחרת על ידי תושבי האי שהם תושבי האיחוד האירופי. תושבי האי שאינם תושבי האיחוד האירופי, שהם רוב תושבי סן מרטן, אינם רשאים להצביע.

תיירות

סן מרטן ידוע בחופים שבו ובחנויות הרבות. התיירות מהווה מרכיב עיקרי בהכנסות האי. רוב התיירים באי מגיעים בטיסות לנמל התעופה הנסיכה יוליאנה הנמצא בסנט מארטן, אם כי קיים שדה תעופה גם בסן מרטן.

תחבורה

נמל התעופה המרכזי של האי הוא "נמל התעופה הנסיכה יוליאנה" הידוע במסלול הנחיתה הקצר שלו (2,130 מטרים בלבד), ומסיבה זו נאלצים מטוסים מסוג בואינג 747, המביאים את מרבית התיירים אל האי, לטוס בגובה נמוך ביותר - כ-10 - 20 מטרים מעל גובה הים וחופי האי בטרם הנחיתה.

אוניות נוסעים רבות מביאות תיירים לאי. בשל מספר התיירים הרב, שמרביתם שוכרים מכוניות בעת שהותם באי, מרבית הזמן כבישי האי פקוקים.

קישורים חיצוניים

מידע על האי

תיירות

מפות אינטרנט

הערות שוליים

  1. דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  3. דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019