הגדת ראשי הציפורים
הגדת ראשי הציפורים היא כתב יד מאויר של ההגדה של פסח שנוצרה בגרמניה בסוף המאה ה-13. שמה נובע מהאיורים המעטרים אותה, בהם מופיעות דמויות אדם ולהן ראשים של ציפורים. זו היא ההגדה העתיקה ביותר הקיימת בשלמותה, וכיום היא מוצגת במוזיאון ישראל.[1]
על אודות ההגדה
ההגדה נכתבה בשנת 1300 לספירה בקירוב. שם המעתיק כנראה היה מנחם, כפי שנרמז מהדגשת האותיות מ-נ-ח-ם במילה "מונחים" באחד מעמודי ההגדה.
ההגדה מקושטת בשלל איורים צבעוניים המופיעים לרוב בשולי דפיה. נוסף על כן יש שני דפים שבהם מופעים ציורים שלמים, אחד בתחילתו של הספר והשני בסופו. חלק מהציורים מתארים מאורעות בתנ"ך, כגון עקדת יצחק, יציאת מצרים וקבלת לוחות הברית. איורים אחרים מראים את סממני החג, כגון ארוחת סדר פסח, נטילת ידיים, והצפנת האפיקומן. לדמויות היהודיות גוף אנוש וראש ציפור; הגברים היהודים חובשים את כובע היהודים שיהודים נדרשו לחבוש בתקופת ימי הביניים שבה נכתבה ההגדה. דמויות של לא-יהודים, כשל פרעה, אינן מופיעות כציפורים, אך פניהן מוסתרות.
סברות מסברות שונות ניסו להסביר מדוע בחרו המאיירים להעניק לדמויות ראשי ציפור. הסברה הרווחת היא שיהודי אשכנז נהגו להימנע מלצייר פני בני אדם בגין הדיבר "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה" (שמות כ, ג). ואומנם, בכתבי יד עבריים אחרים מאותה תקופה נמנעו מאיירים מלצייר פני אדם, והיה נהוג להחליפם בפני חיות, להסתירם או לצייר פנים בלי תווים מזהים. יש המסבירים שליהודים ראש של נשר, משום שבני ישראל מתוארים כנשרים בעת צאתם ממצרים: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ" (דברים, ל"ב, י"א). הסבר אחר הוא שהנשר היה סמל של קיסר גרמניה, והבחירה לצייר את היהודים כנשרים הייתה כדי להפגין נאמנות למלוכה.
ההיסטוריונית רות מלניקוף טוענת שהדמויות היהודיות אינן אלא קריקטורות אנטישמיות נלעגות. לטענתה, האיורים נעשו בידי אמנים נוצרים, ודמות הציפור בעלת המקור הבולט מרמזת על האף הארוך שיוחס ליהודים. היא מחזקת טענה זו בעובדה שלחלק מהדמויות אוזני חזיר.[2]
הקריקטוריסט שי צ'רקה סבר שהציפורים מבוססות על הגריפון.
התגלגלות ההגדה מגרמניה לישראל
ההיסטוריה של ההגדה אינה ידועה לאשורה. בכריכתה כתוב שהיא נרכשה בשנת 1864 על ידי ברוך בנדיקט. אחת מצאצאיותיו, יהודית בנדיקט, נישאה לשר המשפטים של מדינת באדן, לודוויג מרום, וידוע שההגדה הייתה ברשותם. בשנת 1934 נאסר מרום על ידי הנאצים. אשתו וילדיו ברחו לצרפת, ולא ידוע מה עלה בגורל ההגדה באותו זמן.
ההגדה התגלגלה לידיו של הרמן קהאן, תושב העיר קארלסרוהה שבה שכנה משפחת מרום אשר עלה ארצה משווייץ ב-1946. קהאן, שלא ידע להעריך את שוויה של ההגדה ולא ידע שהיא ההגדה הקדומה ביותר הקיימת בשלמותה, ניאות למוכרה לבית הנכות בצלאל. לאחר מכן עברה ההגדה לאוסף מוזיאון ישראל. ב-1965 פורסמה פקסימיליה של ההגדה בהוצאת תרשיש, בעריכת מיכאל שפיצר, שלראשונה אפשרה לציבור לצפות בהגדה בשלמותה.
נכדיו של לוודויג מרום הגישו תביעה בניו יורק נגד מוזיאון ישראל לפיצוי כספי ולשינוי שם ההגדה ל"הגדת מרום".[3][דרושה הבהרה]
קישורים חיצוניים
- דניאל אדלסון, הקרב על ההגדה היקרה בעולם: בית המשפט האמריקני קבע – תישאר ברשות מוזיאון ישראל, באתר ynet
- הגדת ראשי הציפורים באתר מוזיאון ישראל
- מידע על הגדת ראשי הציפורים בקטלוג הספרייה הלאומית
- צבי לביא, הגדת ראשי הציפורים, מעריב, 11 באפריל 1979
- פסח מההגדות, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 15.11.2020
- דוד רפ, חזירים עם ראשי ציפורים, באתר הארץ
- הגדת ראשי הציפורים באתר סנונית
הערות שוליים
- ^ https://www.imj.org.il/collections/199815
- ^ דוד רפ, חזירים עם ראשי ציפורים, באתר הארץ
- ^
עופר אדרת, צאצאי יהודי שנרצח בשואה טוענים לבעלות על הגדה נדירה שמוצגת במוזיאון ישראל, באתר הארץ, 22 באפריל 2016;
כביר ג'אלה, מוזיאון ישראל נתבע על ידי יורשיהם של קורבנות שואה בעקבות הגדה יקרת ערך, The Art Newspaper, 14 באפריל 2022
