ההתקפה על המרכז המסחרי בממילא
ההתקפה על המרכז המסחרי בשכונת ממילא שבירושלים התחוללה ב-2 בדצמבר 1947, והייתה הפעולה הגדולה הראשונה של הציבור הערבי בתגובה להחלטת החלוקה. ההתקפה הסתיימה בהרס המרכז המסחרי ונחשבת ככישלון של "ההגנה".
תולדותיה
ב-1 בדצמבר 1947 החלה בירושלים שביתה של שלשה ימים עליה הכריז הוועד הערבי העליון בתגובה להחלטת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות.
המרכז המסחרי היה מקום מועד לפורענות. הוא השתרע בשטח מאחורי מלון המלך דוד לכיוון שער יפו. היו בו בתי מסחר סיטוניים גדולים של יהודים ועשרות בתי מסחר קטנים ומוסכים של יהודים, מוסלמים ונוצרים. בעלי המסחר היהודים לא גילו הבנה לצורכי "ההגנה" ולא שיתפו אתה פעולה, ורק לאחר מאמצים הצליחו אנשי "ההגנה" למצוא מקום שאפשר היה להחביא בו כמות נשק, שספקה את הצרכים המינימליים של כיתת הגנה אחת.
ב-30 בנובמבר 1947 נשלחה למקום חולית הגנה קטנה. מציאותם של שוטרים וחיילים בריטים, גרמה כנראה לאשליית ביטחון אצל היהודים. כמה סוחרים פנו בשאלה למפקדת ההגנה האם עליהם להוציא את רכושם מהמקום ונענו בשלילה.
העימות היה ידוע מראש לכל הצדדים. במפקדת ההגנה הוחלט להכריז על מצב כוננות בעיר, והופעל גיוס חלקי של החי"ם והחי"ש, בעקבות דיווחים מהש"י על כוונת הערבים לפגוע ביהודים באזור שער יפו.
המידע של הבריטים היה יותר ממוקד, ויומיים לפני ההתקפה, הופיעה צמד קצינים בריטיים בחנותו של אליה קאווג'יאן, ועזרו לו להעמיס את מרכולתו על משאיות ולפנות את החנות.[1]
הסוחרים הערבים בשוק גם ידעו על ההתקפה המתקרבת, והקדימו תרופה למכה בכך שסימנו את דלתות חנויותיהם בסהרונים או בצלבים.[2]
ב-9:30, בבוקרו של ה-2 בדצמבר, התקהלו מפגינים ערבים בסמוך לשער יפו, והחלו לצעוד לעבר רחוב הנסיכה מרי (כיום רחוב שלומציון המלכה), כשהם מצוידים במקלות וסכינים, שם החלו לבזוז חנויות יהודיות ולהעלותן באש, ואז פגשו במספר אנשי "ההגנה" שהוזעקו למקום. אנשי "ההגנה" ירו מספר יריות אקדח באוויר, וגרמו למנוסת ההמון לעבר העיר העתיקה. השוטרים הבריטיים שהיו במקום, שלא הניפו יד לעבר ההמון החמוש בנשק קר, החלו לדלוק אחרי אנשי "ההגנה".
הערבים התעודדו מפעולת הבריטים ופרצו שוב למרכז המסחרי. כעת לא נתקלו בהתנגדות, אלא להפך. השוטרים הבריטים נתנו להם יד חופשית. חנויות היהודים נפרצו, נבזזו והועלו באש. בעלי החנויות שהיו במקום הותקפו במוטות ברזל ובגרזנים. בסוף היום הועלו באש 40 חנויות. עשרים יהודים נפצעו, חלקם באופן קשה אבל הם חולצו מהמקום. רק אחד מהסוחרים, משה קן-דרור, היה חמוש, שכן הוא היה גם פעיל בהגנה ואף באצ"ל. כשהפורעים עמדו בפתח חנותו, הוא ירה עליהם ופתח בריצה החוצה תוך ירי לכל הכיוונים, וכשנגמרו לו הכדורים, הוא יידה אבנים ואף התעמת. בסופו של דבר, אחרי שנחבל קשות מאבנים שזרקו עליו, הוא פרץ בכוח למשוריין בריטי שהיה לידו, אך סירב לעזור לו, וכך ניצל.
חברי "ההגנה" נוספים שניסו להגיע למרכז ולעצור בעד ההמון נעצרו ונאסרו על ידי הבריטים.
בתגובה הציתו חברי "ההגנה" את קולנוע רקס ברחוב הנסיכה מרי, שהיה בבעלות ערבית.
לפנות ערב הגיעו כמה מחברי "ההגנה" אל הרחוב במשאית, וסייעו לסוחרים להציל את הסחורות שלא נשדדו. כשהסתלקה המשאית מהמקום נפל ממנה אחד מהאנשים, יצחק פנסו. חבריו לא הבחינו בכך והוא נרצח בסכינים על ידי הערבים. הוא היה ההרוג היחידי באותו יום.
נפילת המרכז המסחרי הייתה משום פגיעה קשה ביוקרתה של "ההגנה" בירושלים. העובדה כי הארגון לא היה יכול למנוע את הרס המרכז עוררה פקפוקים בציבור היהודי לגבי יכולותיו, ועודדה את הערבים.
לקריאה נוספת
- רחל ינאית בן צבי ואחרים, ההגנה בירושלים :עדויות וזכרונות מפי חברים, פרק א, כרך ב, קריית ספר.
- יצחק לוי (לויצה), תשעה קבין - ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, פרק א, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1986.
- דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים, תל אביב: ספרית מעריב, 1972, עמ' 46–48.
- בן ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, כרך ג', חלק שני, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1973.
- אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות- החודש הראשון, הוצאת זמורה - ביתן, 1989.
קישורים חיצוניים
- * אורי מילשטיין, המחדל המבצעי הראשון במלחמת העצמאות, עקרון השרידות
הערות שוליים
- ^ עדותו של בנו של קאווג'יאן בג'רוזלם פוסט:
Gil Zohar, "Life's a Snap", Jerusalem Post, September 5, 2008, "In Jerusalem" 16
- ^ ירושלים, ירושלים, עמ' 46.
