הווייתו על ידי טהרה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הוויתו על ידי טהרה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכות מקוואות, אחד מכללי היסוד הוא הווייתו על ידי טהרה. כלל זה, נלמד מהפסוק בפרשת אמור ”אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר[1], שממנו נלמד בתלמוד כי על המקווה להיווצר על ידי דברים טהורים שאינם מקבלים טומאה בשום אופן.

הכלל

בשונה מהפסול המכונה "הווייתו על ידי אדם", שבו הבעיה העיקרית היא שהמים נוצרים על ידי כוח האדם, כוונתו ותכנונו, הרי שדין הווייתו על ידי טהרה הוא דין פיזי יותר. כך למשל, מים שבאו למקווה בכוח דבר שמקבל טומאה, אך עברו בדרכם על גבי דבר נוסף שאינו מקבל טומאה ומשם הגיעו למקווה, אין המקווה פסול, וכן להיפך: גם אם המים באו מעצמם למקווה מכוח הגשם, אך הם עברו מעשית בדופן המקווה על ידי דבר המקבל טומאה, המים פסולים.

לפי שיטת הרמב"ם והראב"ד[2], דין הוייתו על ידי טהרה הוא רק במעיין, אבל רוב הראשונים[3] סוברים שדין זה קיים גם במקווה שהמים זבו לתוכו על ידי דבר המקבל טומאה[4].

בנוסף יש מחלוקת ראשונים, האם פסול זה הוא רק אם המים באו בפועל על ידי צינור המקבל טומאה. ישנה דיעה בקרב הראשונים, שאפילו אם המים זבו לתוכו מכח טבעי, רק שהאדם הוא זה שסילק את הכוח המונע בפני המים לחדור לתוך המקווה[4]

אקטואליה

דוגמאות לדברים שאינם מקבלים טומאה הם כלי גללים (כלי העשוי מצואת בהמה) או כלי אדמה, ולא למשל כלי ברזל או כלי זכוכית. לפי רוב הפוסקים, גם פלסטיק נחשב לדבר שאינו מקבל טומאה.

בימינו, התחבטו הפוסקים האם מותר לייצר מקווה המורכב מבטון שבו ישנם גם חלקי ברזל המחזקים את דופני המקווה. השאלה היא האם אין בכך חיסרון ב"הוייתו על ידי טהרה", שהרי ברזל הוא מהכלים שמקבלים טומאה גם אם אין להם בית קיבול. הפוסקים הביאו ראיה, מדופני המקוואות שתיקן בעל התניא, שהוצמדו לקרקע על ידי מסמרי ברזל המעמידים את קרקעית המקווה במקומה, ומכך נראה, שכאשר הברזל רק מחזק ומעמיד את דופני המקווה במקומם (אך הוא לא הדופן עצמו) אין בעיה של "הווייתו על ידי טהרה"[5].

בשנת תש"ע יצא הרב משה ברנדסדורפר נגד טכניקה חדשה במקוואות, המעבירה את המים לבור הטבילה על ידי צינור המכונה "גיברייט" השייך לחברת geberit, שדרך התקנתו היא באופן שמובאים שני צינורות נפרדים, ולאחר התקנתם במקום מלחימים את שני הקצוות על ידי התקנת מכשיר מיוחד המוצמד לקטע בו מתחברים שני הצינורות, ועל ידו מחממים את שני הקצוות, ממיסים אותם, ובכך מחברים אותם. לאחר מכן, נותר הכלי מחובר לצינורות, ולא ניתן להפריד אותו. לפי דעתו של הרב ברנדסדורפר, ייתכן שחיבור הצינורות במקום זה, שנעשה על ידי מתכת, נחשב לכלי מתכת המקבל טומאה, ואחד מפסולי המקווה, הוא אם נוצר על ידי דבר המקבל טומאה ואין הווייתו על ידי טהרה. פסיקתו עוררה סערה הלכתית[6].

זריעה בזוחלין

אחת מהבעיות החמורות העומדות בפני אלו המכשירים את המקווה, היא לאלו המכשירים את המקווה בבור זריעה. קיימים פוסקים האומרים, שמכיוון שמים ש"זוחלין" (אינם "אשבורן" מכונסים בהשקט במקום אחד) אינם נחשבים למים כשרים, אז גם כאשר מכשירים מים שאובים או טמאים באמצעות חיבור למים "זוחלין", הזריעה לא תועיל. הסברא בזה היא, שכדי להכשיר מים שאובים, יש להקפיד שיחול בשעת ההכשרה על המים הכשרים שם הלכתי של "מקווה" (מים שנקוו וכונסו ואינם זוחלין ממקומם), ולכן ברור שמים שאינם נחשבים למקווה אינם יכולים לחבר בין מקווה למקווה[7].

לבעיה זו מצא החזון איש פתרון, שיפתחו את הברז שממנו נובעים המים למקווה, לתוך תחתית מי בור הגשמים הקרוי "בור זריעה", כך שהמים השאובים "נזרעים" לתוך החלק התחתון של המקווה שהוא אינו נחשב ל"זוחלין", (שהרי המים העליונים - הם אלו שזוחלים ויוצאים החוצה למקווה השני, וממילא רק החלק העליון נחשב לזוחלין). אך גם פתרון זה אינו מושלם, מפני שיש הסוברים ש"זחילה" בחלק ממימי הבור משפיעה על כל מי הבור[8]. ולכן כיום נהוג לזרוע את המים בבור הזריעה, לפני שנפתח החור המעביר את המים למקווה, כך שיש לפחות רגע אחד שבו המים נמצאים בבור הזריעה ואינם נחשבים ל"זוחלין", וברגע זה נזרעים המים השאובים במי הגשמים שב"בור הזריעה" ושוב הם כשרים.

הבעיה במצב זה הוא הכלל שמקווה צריך להיות הווייתו על ידי טהרה. כאשר אדם פותח את חור הכניסה של המים למקווה, הוא גורם שהמקווה יעשה על ידי אדם, שהוא מקבל טומאה (לפי השיטה שאפילו אם המים זבו לתוכו מכח טבעי, רק שהאדם הוא זה שסילק את הכוח המונע בפני המים לחדור לתוך המקווה[4]. מכיוון שכך נהגו, לעשות פטנט כזה: כאשר אדם פותח את חור הטבילה, נופלים המים הראשונים לחור שמונע מהמים להגיע למקווה. לאחר שהמים שבאו על ידי הכוח הראשון, שנוצר על ידי מעשה האדם, נפלו לחור, סותמים את החור היטב, והמים שבאים מכאן והלאה למקווה, שלא באו על ישירות על ידי מעשיו של פותח החור, הם מים כשרים, ובהם ממלאים את המקווה.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ויקרא יא לו
  2. ^ רמב"ם הלכות מקוואות פרק ט' הלכה י"ד
  3. ^ ביניהם: הרא"ש, רבי אליעזר ממיץ בס' יראים, והמרדכי שבועות פרק ב' סימן תשמ"ו
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 להרחבה ראה בדברי החתם סופר - ב"לקריאה נוספת"
  5. ^ מקווה מים ח"א עמ' ק"ס.
  6. ^ יוסי כץ, המקוואות החדשים - פסולים • פסק הלכה מסעיר, באתר בחדרי חרדים, 18 באוקטובר 2010
  7. ^ שו"ת דברי יציב יורה דעה סימן קט"ו.
  8. ^ ראו למשל דעת הר"ש והרא"ש במשנה, מסכת מקואות, פרק ה', משנה ה'
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0