הוועד לסיוע לשעת חירום
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ארגון ריקה. הוועד לסיוע לשעת חירום (באנגלית: Emergency Rescue Committee ראשי תיבות: ERC) היה ארגון סיוע לפליטים שנרדפו וברחו מהמשטר הנאצי בצרפת הכבושה בין השנים 1940–1942. הצלתם של אינטלקטואלים ואמנים אירופיים רבים אורגנה על ידי העיתונאי האמריקאי וריאן פריי. לאחר מעצרו וגירושו של פריי ממרסיי, הארגון היה מעורב בהקמת ועדת ההצלה הבינלאומית.[1]
הקמה, פעילות
הארגון נוסד בניו יורק ביוני 1940 על ידי המהגרים האוסטרים קארל פרנק (מאוחר יותר שינה את שמו לפול האגן) וג'וזף באטינגר בתמיכת תומאס ואריקה מאן.[2] הסיבה לכך הייתה התבוסה הצבאית הקודמת של צרפת לוורמאכט. בהפסקת שביתת הנשק שנכפתה ב-22 ביוני 1940 נאלצה צרפת להסגיר כל אדם שהתבקש על ידי השלטונות הגרמניים. הדבר העמיד את המהגרים הפוליטיים ויהודים מגרמניה ומאוסטריה במיוחד בסיכון להיקלע לציפורני הגסטפו והאס אס.
מאז היווסדו ועד לכיבושה המוחלט של צרפת על ידי גרמניה הנאצית בסוף 1942, הארגון סייע למתנגדים האינטלקטואלים לנאציזם לברוח לארצות הברית. רוב המהגרים נכלאו והצטופפו יחדיו במחנות מאובזרים כשהמלחמה החלה, וחששו ממעבר למחנות ריכוז, מעינויים וממוות.
העיתונאי וריאן פריי נשלח למרסיי על ידי ועד הסיוע וההצלה, שם גייס צוות הכולל את מרים דבנפורט, מרי ג'יין גולד וכמה מאלה המאוימים ברדיפה בעצמם, כמו הסופר הנס זאהל והכלכלן אלברט הירשמן. עבודתם נעה בין מתן תמיכה חומרית לארגון בריחה, באמצעים חוקיים ובלתי חוקיים.[2] היה צריך להשיג ניירות וויזה, לקנות מקומות עגינה ולארגן מסלולים סודיים מעבר לגבול הספרדי.
אישים רבים חבים את חייהם לארגון ולפריי: בסך הכל ניצלו יותר מ-2,000 איש. ולטר בנימין, שהוברח על ידי פריי והוועד לסיוע לשעת חירום, שם קץ לחייו בספרד מחשש שיישלח חזרה לצרפת.[2]
מסעה של "קפטן פול למרל"
ב-19 במרץ 1941 הפליגה הספינה Capitaine Paul Lemerle ,[3] שנשכרה על ידי הארגון, ממרסיי למרטיניק. הייתה זו ספינת משא שייעודה הוסב להבאת הפליטים האירופים למקום מבטחים. על הסיפון הייתה בעיקר קבוצה של מהגרים שקיבלו אשרות ביקור אמריקאיות חתומות על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט. אחת הנוסעות הבולטות הייתה אנה זגרס, שעבדה על טיוטות הרומן טרנזיט במהלך המעבר למקום מבטחים.
אומרים שקברניט הספינה הזהיר את הנוסעים ש"מרטיניק היא חרפתה של צרפת", ולכן הפליטים נכלאו במחנה פואנט רוז מיד עם הגעתם, ורק בעלי דרכונים צרפתיים הורשו לחצות את מפרץ פור-דה-פראנס לכמה שעות.[4] חלק מהנוסעים יכלו אז להמשיך בנסיעה מפור-דה-פראנס. משם המשיכו על סיפון האונייה Duc D'Aumale לארצות הברית, והגיעו ב-21 במאי 1941 לניו יורק.
אנשים שניצלו על ידי הוועד לסיוע לשעת חירום (רשימה חלקית)
- ארנסט יוזף אופריכט
- גולו מאן
- הנס אופריכט-רודה
- אמיל יוליוס גומבל
- גאורג ברנהרד
- מינה פלייק
- לאונרד פרנק
- היינץ ג'ולס
- אריך איטור קאהן
ספרות אודות הארגון
- Boyer, Paul S. (Hg.): Oxford Companion to United States History. New York: Oxford University Press, 2001, 675.
- Lackner, Herbert: Die Flucht der Dichter und Denker. Wie Europas Künstler und Wissenschaftler den Nazis entkamen. Wien: Carl Ueberreuter Verlag, 2017. 96–102.
- Lash, Joseph: Eleanor and Franklin. New York: W.W. Norton & Company, 1971, 635–637.
- Weinberg, Sheila: A Hero of Our Own: The Story of Varian Fry. New York: Random House, 2001, passim
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Life of Eleanor Roosevelt Papers Project: Emergency Rescue Committee, abgerufen am 14. Oktober 2017
- ^ 2.0 2.1 2.2 Herbert Lackner: Die Flucht der Dichter und Denker, Nachrichtenmagazin Profil - Ausgabe 15/2015, Seite 33
- ^ Einig Informationen (in französischer Sprache) und Bilder über das Schiff und seine Passagiere bei der Überfahrt im März 1941
- ^ Césaire, Lam, Picasso, ils se sont trouvés!
