ולטר מרינג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ולטר מרינג (בגרמנית: Walter Mehring; 29 באפריל 1896 – 3 באוקטובר 1981) היה סופר גרמני ואחד הסופרים הסאטיריים הבולטים ברפובליקת ויימאר. לאחר שנאסר בתקופת הרייך השלישי, ברח מהמדינה.
ביוגרפיה
הוא היה בנו של המתרגם והסופר זיגמר מרינג. הקריירה הספרותית שלו החלה בכתב-העת "דר שטורם" ובתנועת דאדאיזם.
יצירתו
משנות ה-20 פרסם שירה לירית ופרוזה סאטירית בכתבי-עת ועיתונים שונים, בהם "די ולטבינה" המפורסם. הוא נלחם נגד מיליטריזם ואנטישמיות וראה עצמו אנרכיסט. הוא כתב גם שירים לכמה מהקברטים הטובים ביותר בברלין: "Schall und Rauch" של מקס ריינהרדט, "בית הקפה גרוסוואהן של רוזה ולטי" ועבור Wilde Bühne של טרודה הסטרברג. אמנים כגון ג'ורג' גרוס הפכו לחבריו הקרובים. מ-1921 עד 1928 הוא חי ועבד בפריז.
הוא נרדף על ידי הנאצים, במיוחד על ידי יוזף גבלס, ועל כן נמלט מהמדינה. ב-10 במאי 1933 נשרפו ספריו במהלך שריפת הספרים בגרמניה הנאצית. [1]
מרינג היגר לווינה, שם פגש את השחקנית והסופרת הרטה פאולי. היא הייתה בת לוויה שלו במהלך בריחתו מהנאצים דרך צרפת. הוא הקדיש לה את היצירה "Briefe zur Mitternacht" ("מכתבי חצות"). את התקופה שבילה בצרפת הוא תיאר גם בספר No Road Back. [2] כשהנאצים כבשו את צרפת, הוא נכלא לזמן קצר במחנה מעצר. הוא הצליח להימלט, ויחד עם הרטה פאולי הסתובב ברחבי צרפת ופגש אנשים רבים אחרים שברחו מפני הנאצים: פרנץ ורפל, אלמה מאהלר-ורפל, היינריך מאן, לאונרד פרנק, אמיל גאמבל. [3] במרסיי הם פגשו את וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום), שעזר להם להימלט ולהגיע לארצות הברית. [4]
גלות
מרינג היגר לארצות הברית. בעזרת קרן הקולנוע האירופית הוא קיבל עבודה באולפני מטרו-גולדווין-מאייר. הוא גם כתב מאמרים עבור Aufbau והפך לאזרח אמריקאי, אך מעולם לא הצליח באמת להשתקע בארצות הברית, וחזר לאירופה לאחר המלחמה.
באירופה הוא לא הצליח לשחזר את הצלחותיו הקודמות. בשנת 1981 נפטר בציריך.
יצירות נבחרות
- The Lost Library: The Autobiography of a Culture. Secker & Warburg, 1951.
- Timoshenko: Marshal of the Red Army. A. Unger, 1942.
- No Road Back. S. Curl, 1944.
קישורים חיצוניים
- ולטר מרינג, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הערות שוליים
