הוקואו
.svg){kind=small} כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה. |
הוּקוֹאוּ (במנדרינית: 户口, פין-יין: hùkǒu) היא שיטת רישום אוכלוסין הנהוגה בסין[1]. השיטה עצמה נקראת במקור הוּגִ'י ויסודה בסין העתיקה. הוקואו היא רישום אדם בעזרת השיטה. שיטת הרישום מזהה אדם כתושב אזור מסוים וכוללת רישום פרטים מזהים הכוללים שם, הורים, בן\בת זוג ותאריך לידה. לפעמים הוקואו מתייחס לרישום משפחה (הוקואו-בּוּ - 户口簿) בכמה קונטקסטים מפני שרישום הוקואו מקוטלג לפי משפחות וכולל רישום לידות, פטירות, נישואין, גירושין, מעברי דירה וכיוצא באלו, עבור כל בני המשפחה.
שיטת הוקואו השפיעה גם על שיטות רישום במדינות שכנות, כמו יפן ("קוסקי"), קוריאה ("הוג'ו"), טאיוואן ווייטנאם ("הו קהאו")[2][3][4]. עקב ביקורות על פגיעה בחופש הפרט ועקרונות שוויוניות, שיטת "הוג'ו" הוצאה משימוש במדינה ה"מערבית", דרום קוריאה, בינואר 2008[5]. השיטות הנהוגות בברית המועצות (פרופיסקה - Прописка) ולאחר מכן רוסיה (Регистрационный учёт в Российской Федерации), אף שאינן נובעות מאותו מקור, בעלות מטרה דומה ושימשו כמודל בעת יצירת מערכת הוקואו המתאימה לסין המודרנית[6][7].
בשל הקשר של השיטה לתוכניות סוציאליות המוגדרות על ידי הממשל, ומעניקות או שוללות הטבות על בסיס השתייכות לרישום הוקואו שמגדיר מגורים באזור חקלאי או לא חקלאי (בדרך כלל מכונה, אורבני או לא-אורבני), מערכת הוקואו מזכירה את שיטת הקאסטות[8][9][10], והיוותה מקור לרבים ממקרי האפליה במשך עשרות שנים מאז הקמת הרפובליקה העממית של סין, בשנת 1949, שקבעה עדיפות והטבות לשוכני ערים גדולות, כמו אפשרות לפרישה ופנסיה, חינוך ושירותי בריאות, כאשר באזורי ספר, התושבים נאלצים "להסתדר בעצמם". בשנים האחרונות, לאחר עליה במחאות על "מדיניות אפרטהייד" וגינויים שונים, החל הממשל לבצע רפורמות במערכת הכלכלית, אולם מומחים שונים הטילו ספק באשר ליכולת השינויים שנקט הממשל להיבא לשינוי ממשי עבור התושבים עצמם[11][12].
חלוקה מנהלית
ערך מורחב – חלוקה מנהלית של סין העממית
סין מורכבת מ-22 מחוזות (הממשלה המרכזית מחשיבה את טאיוואן כמחוז ה-23; בנוסף לכך, היא טוענת לחזקה על מספר איים בים סין הדרומי). פרט למחוזות אלו ישנם חמישה מחוזות אוטונומיים, המזוהים עם מיעוטים שונים, ארבעה מחוזות עירוניים לארבע הערים הגדולות של סין ושני אזורים מנהליים מיוחדים.
המחוזות:
- אַנחְווֵי (安徽)
- גַאנסוּ (甘肃)
- גֶ'גְ'יַאנְג (浙江)
- גְווַאנְגְדונְג (广东)
- גְװַיְג'וֹאוּ (贵州)
- גְ'יאנְגְסוּ (江苏)
- גְ'יאנְגְשִׂי (江西)
- גִ'ילִין (吉林)
- הַאיְנַאן (海南)
- חֶבֵּיי (河北)
- חֶנַאן (河南)
- חוּבֵּיי (湖北)
- חוּנַאן (湖南)
- חֵיילוֹנְגְגְ'יַאנְג (黑龙江)
- יוּנַּאן (云南)
- לְיַאונִינְג (辽宁)
- סְצְ'װַאן (四川)
- פֿוּגְ'ייֵן (福建)
- צִ'ינְגהַאי (青海)
- שַׁאַנְשִׂי (陕西)
- שַׁאנְדונְג (山东)
- שַׁאנְשִׂי (山西)
מחוזות אוטונומיים:
- גְװַאנְגשִׂי (广西)
- מונגוליה הפנימית (内蒙古)
- נִינְגְשְׂיַה (宁夏)
- שִׂינְגְ'יַאנְג (新疆)
- טיבט (西藏)
מחוזות עירוניים:
- בֵּייְגִ'ינְג (北京)
- צ'וּנְגְצִ'ינְג (重庆)
- שַאנְגְחַאי (上海)
- טייֵנְגִ'ין (天津)
אזורים מנהליים מיוחדים:
ראו גם
הערות שוליים
- ^ למעט הונג קונג ומקאו
- ^ Liu, Laura Blythe (2016). Teacher Educator International Professional Development as Ren. Springer. p. 37. ISBN 978-3662516485.
- ^ Miller, Tom (2012). China's Urban Billion: The Story behind the Biggest Migration in Human History. ISBN 978-1780321417.
- ^ Kroeber, Arthur R. (2016). China's Economy: What Everyone Needs to Know?. Oxford University Press. pp. 73–75. ISBN 978-0190239039.
- ^ Koh, Eunkang (2008). "Gender issues and Confucian scriptures: Is Confucianism incompatible with gender equality in South Korea?". Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London. 71 (2): 345–362. doi:10.1017/s0041977x08000578. JSTOR 40378774.
- ^ Liu, Li; Kuang, Lei (2012). Denson, Tom (ed.). "Discrimination against Rural-to-Urban Migrants: The Role of the Hukou System in China". PLOS ONE. PLOS (פורסם ב-5 בנובמבר 2012). 7 (11): e46932. Bibcode:2012PLoSO...746932K. doi:10.1371/journal.pone.0046932. PMC 3489849. PMID 23144794.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Guo, Zhonghua; Guo, Sujian (2015). Theorizing Chinese Citizenship. Lexington Books (פורסם ב-15 באוקטובר 2015). p. 104. ISBN 978-1498516693.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Chinese Society: Change, Conflict and Resistance", by Elizabeth J. Perry, Mark Selden, page 90
- ^ "China's New Confucianism: Politics and Everyday Life in a Changing Society", p. 86, by Daniel A. Bell
- ^ "Trust and Distrust: Sociocultural Perspectives", p. 63, by Ivana Marková, Alex Gillespie
- ^ Lu, Rachel (31 ביולי 2014). "China Is Ending Its 'Apartheid.' Here's Why No One Is Happy About It". Foreign Policy. נבדק ב-14 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sheehan, Spencer (22 בפברואר 2017). "China's Hukou Reforms and the Urbanization Challenge". The Diplomat. נבדק ב-14 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
| מחוזות הרפובליקה העממית של סין | ||
|---|---|---|
| מחוזות | אַנְחְװֵי • גַאנְסוּ • גֶ'גְ'יַאנְג • גְװַאנְגְדונְג • גווֵיְג'וֹאוּ • גְ'יַאנְגְסוּ • גְ'יַאנְגְשִׂי • גִ'ילִין • הַאיְנַאן • חֶבּיי • חֶנַאן • חוּבּײ • חוּנַאן • חֵייְלוֹנְגְגְ'יַאנְג • יוּנַּאן • לְיַאונִינְג • סצ'ואן • פֿוּגְ'ייֵן • צִ'ינְגְהַאי • שַאַנשִׂי • שַאנְדונְג • שַאנְשׂי | 
|
| מחוזות אוטונומיים | גְװַאנְגְשִׂי • טיבט • מונגוליה הפנימית • נינְגְשְׂיַה • שׂינגְ'יַאנְג | |
| מחוזות עירוניים | בּייְגִ'ינְג • צ'וּנְגְצִ'ינְג • שאנגחאי • טייֵנְגִ'ין | |
| אזורים מנהליים מיוחדים | הונג קונג • מקאו | |
| ראו גם | הסטטוס הפוליטי של טאיוואן | |
