הזכות להחזיק ולשאת נשק
הזכות להחזיק ולשאת נשק היא זכות חוקית של אנשים להחזיק נשק לשמירה על חיים, על החירות ועל רכוש.[1] מטרת זכות הנשק היא הגנה עצמית, וכמו גם פעילויות ציד וספורט.[2][3] ברשימת המדינות המבטיחות לאזרחיהן את הזכות להחזיק ולשאת נשק יש בין השאר את אלבניה, צ'כיה, גואטמלה, מקסיקו, הפיליפינים, שווייץ, אוקראינה, ארצות הברית ותימן.
רקע
חוק הזכויות 1689, שנחקק באנגליה לאחר המהפכה המהוללת שהפילה את המלך הקתולי ג'יימס השני, מאפשר לאזרחים הפרוטסטנטים של אנגליה וויילס "להחזיק נשק להגנתם". החוק הגביל את יכולתו של הכתר האנגלי להחזיק צבא סדיר או להתערב בזכותם של הפרוטסטנטים לשאת נשק, וקבע שהפרלמנט, ולא הכתר, יכול להסדיר את הזכות לשאת נשק.[4] ויליאם בלקסטון כתב במאה ה-18 שהזכות להחזיק נשק היא עזר ל"זכות הטבעית להתנגדות ולשימור עצמי" בכפוף להתאמה ולאישור על פי חוק.[5] כיום, חוקי הנשק של בריטניה הם מהמגבילים ביותר בעולם.
מדינות המכירות בזכות להחזיק ולשאת נשק
צפון אמריקה
גואטמלה
הזכות להחזיק נשק לשימוש אישי, שאינו אסור על פי החוק, במקום המגורים, מוכרת. לא תהיה חובה למסור אותם, אלא במקרים שבהם יורה שופט מוסמך.[6]
בעוד שהחוקה של גואטמלה מגנה על הזכות להחזיק נשק, היא מציינת כי זכות זו חלה רק על "כלי נשק שאינם אסורים על פי חוק".
הונדורס
כל אדם, במימוש זכויותיו האזרחיות, רשאי לבקש לכל היותר רישיון להחזקה ונשיאה של עד חמישה (5) כלי נשק על ידי הגשת בקשה.[7]
החוקה של הונדורס אינה מגנה על הזכות להחזיק ולשאת נשק. למרות שהדבר אינו מוזכר במפורש בחקיקה, כל אדם זכאי לקבל רישיון להחזיק ולשאת נשק על פי חוקי הונדורס, בתנאי שהוא עומד בתנאים הנדרשים.
מקסיקו
על פי סעיף 10 בחוקת מקסיקו:
לתושבי מדינות מקסיקו המאוחדות יש את הזכות להחזיק נשק בתחומי מקום מגוריהם, לביטחונם ולהגנתם הלגיטימית, למעט אלה האסורים על פי החוק הפדרלי ואלה השמורים לשימושם הבלעדי של הצבא, המיליציה, חיל האוויר והמשמר הלאומי. החוק הפדרלי יקבע באילו מקרים, תנאים, באלו דרישות ובאלו מקומות יורשו התושבים לשאת נשק.
החוקה המקסיקנית של 1857 כללה לראשונה את הזכות להיות חמוש. בגרסתה הראשונה, הזכות הוגדרה במונחים דומים לאלה שבתיקון השני לחוקת ארצות הברית. החוקה המקסיקנית משנת 1917 תיקנה את הזכות, וקבעה כי השימוש חייב להתאים לתקנות המשטרה המקומית. מאז, למקסיקנים יש את הזכות להיות חמושים רק בתוך בתיהם, וניצול נוסף של זכות זו כפוף לאישור סטטוטורי בחוק הפדרלי, ובכפוף לכללי הרגולציה של כלי נשק במקסיקו (אנ').
ארצות הברית
התיקון השני לחוקת ארצות הברית קובע:
מאחר שמיליציה ערוכה היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית, אין להגביל זכותם של בני-אדם להחזיק נשק ולשאתו.[8]
בארצות הברית, שיש לה מסורת של המשפט המקובל האנגלי, הייתה נהוגה זכות ארוכת שנים להחזיק ולשאת נשק עוד לפני יצירת חוקה לאומית כתובה.[9] כיום, זכות זו מוגנת באופן ספציפי על ידי חוקת ארצות הברית וחוקות רבות של המדינות.[10][11]
אירופה
צ'כיה
מבחינה היסטורית, ארצות כתר בוהמיה היו בחזית הפצת הבעלות האזרחית על כלי נשק. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-14, כלי נשק חמים הי חיוניים עבור צבאות האיכרים ההוסיטים, שלוחמיהם החובבים, כולל נשים, הדפו סדרה של פלישות של צבאות צלבניים מקצועיים של לוחמים משוריינים היטב עם נשק קר. במהלך המלחמות ההוסיטיות ולאחריהן, עיצוב כלי הנשק עבר פיתוח מהיר, והחזקתם על ידי אזרחים הפכה לעניין מובן מאליו.[12]
תקנת הנשק הראשונה נחקקה ב-1517 כחלק מהסכם כללי בין האצילים לבורגרים ומאוחר יותר ב-1524 כחקיקה עצמאית על כלי נשק. החוק מ-1517 קבע במפורש כי "לכל האנשים מכל המעמדות יש את הזכות להחזיק כלי נשק בבית", ובמקביל חוקק איסור נשיאה אוניברסלי. החקיקה משנת 1524 קבעה תהליך של הנפקת היתרים לנשיאת נשק ופירטה אכיפה וענישה על נשיאת נשק ללא היתר. ב-1852, תקנה קיסרית מס' 223 הציגה מחדש היתרי נשיאת נשק, בחוק שנשאר בתוקף עד חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה. הזכות להחזיק נשק חם החזיקה מעמד למעלה מחמש מאות שנה עד לאיסור הנאצי על נשק במהלך הכיבוש הגרמני. החזקת נשק הוגבלה מאוד במהלך התקופה הקומוניסטית (אנ'). לאחר מהפכת הקטיפה, הרפובליקה הצ'כית הנהיגה תהליך הנפקת רישוי, לפיו כל התושבים יכולים להחזיק ולשאת נשק בכפוף למילוי התנאים הרגולטוריים.[12]
בצ'כיה, לכל תושב העומד בתנאים שנקבעו בחוק[13] יש את הזכות להנפיק רישיון נשק ולאחר מכן הוא יכול לקבל נשק. בעלי רישיונות D (עיסוק במקצוע) ו-E (הגנה עצמית), שגם הם מונפקים, יכולים לשאת עד שני כלי נשק מוסתרים להגנה. הזכות להיות חמוש מוגנת בחוק.
הצעה לכלול את הזכות להחזיק ולשאת נשק בחוקה הוגשה לפרלמנט הצ'כי בדצמבר 2016.[14] ההצעה אושרה ברוב של 139 מול 9 ב-28 ביוני 2017 על ידי בית הנבחרים. מאוחר יותר היא לא הצליחה להשיג את התמיכה הדרושה בסנאט, שם רק 28 מתוך 59 הסנאטורים הנוכחים תמכו בה (נדרש רוב חוקתי של 36 קולות).[15] הצעה חדשה הוגשה על ידי 35 סנאטורים בספטמבר 2019[16] ולאחר מכן אושרה ב-21 ביולי 2021, והוסיפה הוראה המתפרשת כהבטחת נגישות חוקית של כלי נשק, באופן שחייב להבטיח את האפשרות להגנה עצמית יעילה וכתנאי חוקתי המדגיש את זכות הפרט להיות מוכן עם נשק מפני התקפה עתידית, כלומר, שבתי המשפט אינם יכולים להסיק מסקנה שלילית מהעובדה שמגן התכונן למנוע התקפה אפשרית באמצעות כלי נשק.[17]
שווייץ
סעיף 3 לחוק הנשק השווייצרי משנת 1997 קובע:
הזכות לרכוש, להחזיק ולשאת נשק מובטחת בגבולות חוק זה.[18]
בשווייץ יש גיוס חובה, כל גבר שווייצרי בין הגילאים 19 ל-24 מגויס ויכול לבחור לשרת בצבא או בשירות האזרחי השוויצרי (אנ'),[19] מי שבוחר בשירות צבאי, לאחר תקופה קצרה של שירות פעיל, מגויס למילואים למשך מספר שנים. עד דצמבר 2009, הגברים הללו נדרשו להחזיק בבתיהם נשק חם שניתן על ידי הממשלה כל עוד הם היו רשומים כלוחמים. מאז ינואר 2010, יש להם אפשרות להפקיד את כלי הנשק בידי הממשלה.[20] עד ספטמבר 2007 קיבלו החיילים 50 כדורים של תחמושת שהונפקה על-ידי הממשלה בקופסה אטומה לאחסון בביתם; אחרי 2007 רק כ-2,000 חיילים מורשים להחזיק את התחמושת שהונפקה על ידי הצבא בבית. במשאל עם בפברואר 2011 במסגרת היוזמה השוויצרית לפיקוח על נשק (אנ') דחו המצביעים את היוזמה שהייתה מחייבת את אנשי הכוחות המזוינים לאחסן את הרובים והאקדחים שלהם במתחמים צבאיים ודורשת רישום של כלי נשק בבעלות פרטית.[21]
הממלכה המאוחדת
בממלכה המאוחדת, אין זכות אוטומטית לשאת נשק, אם כי אזרחים רשאים להחזיק כלי נשק מסוימים עם קבלת רישיון מתאים.[22] אזרחים רשאים להחזיק רובי ספורט ורובי ציד, בכפוף לרישיון, בעוד אקדחים, כלי נשק אוטומטיים וכלי נשק חצי אוטומטיים שאינם רובי רימפייר בקליבר 0.22 אינם חוקיים להחזקה ללא תנאים נוספים מיוחדים.[23] כל כלי הנשק המורשים חייבים להיות מאוחסנים בצורה מאובטחת ובנפרד מהתחמושת שלהם. התקנות לאקדחי אוויר פחות מחמירות ואקדחי אוויר עד אנרגיית לוע מסוימת אינם דורשים אישורים או רישוי, אם כי דרישות האחסון המחמירות חלות עליהם. הפיקוח על נשק חם החל בהעברת חוק הנשק של 1920,[24] הגבלות על אקדחים נוספו בתגובה לטבח דאנבליין ב-1996 בו נהרגו 18 בני אדם.
מאז 1953, זו עבירה פלילית בבריטניה לשאת סכין (למעט סכינים מסוימות) או כל "נשק התקפי" במקום ציבורי ללא סמכות חוקית (למשל משטרה או כוחות ביטחון) או תירוץ סביר (למשל, כלים הדרושים לעבודה, או קשתות וחצים המשמשים למטרות ספורט). הדרך היחידה שבה אדם רשאי לשאת נשק היא על רכוש פרטי או כל רכוש שאין לציבור זכות גישה חוקית אליו (למשל, ביתו של אדם, קרקע פרטית, שטח בחנות שאין לציבור גישה אליו וכדומה), שכן החוק קובע את הגדרת העבירה רק כאשר היא מתרחשת בפומבי.[25] סעיף 141 של חוק הצדק הפלילי משנת 1988 מפרט במפורש את כלי הנשק ההתקפיים שלא ניתן להחזיק אפילו בשטח פרטי, בדרך של איסור על מכירה, סחר, השכרה וכדומה של נשק התקפי.[26]
אחר
חוקי השריעה
על פי חוקי השריעה, יש חופש מהותי להחזיק נשק. עם זאת, בזמנים של סכסוך אזרחי או אלימות פנימית, ניתן להשעות זכות זו באופן זמני כדי לשמור על השלום ולמנוע נזק. על אזרחים שאינם שומרי מצוות האסלאם נאסר לשאת נשק והם נדרשים להיות מוגנים על ידי המדינה לה הם משלמים את הג'יזיה.[27][28]
תימן
תימן מכירה בזכות הסטטוטורית להחזיק ולשאת נשק. כלי נשק במדינה נגישים בקלות ובאופן חוקי.[29] החוק התימני קובע:
לאזרחי הרפובליקה תהיה הזכות להחזיק את הרובים, המקלעים, האקדחים ורובי הציד הדרושים לשימושם האישי עם כמות תחמושת למטרת הגנה לגיטימית.
השפעת הזכות להחזיק ולשאת נשק על אלימות
הגבלות חוקיות על הזכות להחזיק ולשאת נשק נקבעות בדרך כלל על ידי המחוקקים בניסיון להפחית את האלימות והפשיעה המבוססות על נשק.[30][31] צעדת מיליון האמהות היא דוגמה לקמפיינים הקוראים להגבלות חמורות יותר על הזכות להחזיק ולשאת נשק.
מכון המחקר הבין-אזורי של האו"ם לפשע וצדק (אנ') (UNICRI) ערך השוואות בין מדינות עם רמות שונות של בעלות על נשק וחקר את המתאם בין רמות הבעלות על נשק לרצח בנשק, ובין רמות הבעלות על נשק להתאבדויות בנשק. נטען כי:[32]
במהלך סקרי הפשיעה הבינלאומיים של 1989 ו-1992, נאספו נתונים על בעלות על נשק בשמונה עשרה מדינות, שעליהן זמינים גם נתונים של ארגון הבריאות העולמי על התאבדות ורצח שבוצעו באמצעות נשק ואמצעים אחרים. התוצאות שהוצגו במאמר קודם שהתבסס על ארבע עשרה המדינות שנסקרו במהלך ה-ICS הראשון... הציעו כי בעלות על נשק עשויה להגביר התאבדויות ורציחות באמצעות נשק חם, בעוד שהיא עשויה שלא להפחית התאבדויות ורציחות באמצעים אחרים. בניתוח הנוכחי, נכללו רק ארבע מדינות נוספות המכוסות על ידי ה-ICS משנת 1992, ונעשה שימוש במקדמי המתאם של פירסון. התוצאות מאשרות את אלה שהוצגו במחקר הקודם.
UNICRI חקר גם את הקשר בין רמות הבעלות על נשק לצורות אחרות של רצח או התאבדות כדי לקבוע אם רמות גבוהות של בעלות על נשק הוסיפו או רק החליפו צורות אחרות של רצח או התאבדות. הם דיווחו כי "לא נמצא כי בעלות נרחבת על נשק מפחיתה את הסבירות לאירועים קטלניים שבוצעו באמצעים אחרים. לפיכך, אנשים לא פונים לסכינים ולמכשירים אחרים שעלולים להיות קטלניים בתדירות נמוכה יותר כאשר יש יותר כלי נשק זמינים... יותר כלי נשק פירושם בדרך כלל יותר קורבנות של התאבדות ורצח".[32] מחקר משנת 2012 בכתב העת Annual Review of Public Health (אנ') מצא כי שיעורי ההתאבדות גבוהים יותר במשקי בית עם נשק חם מאשר במשקי בית ללא נשק.[33]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Stephen P. Halbrook, That every man be armed : the evolution of a constitutional right, Oakland, Calif. : Independent Institute, 1994, מסת"ב 978-0-945999-38-6
- ↑ David A. Mackey, Kristine Levan, Crime Prevention, Jones & Bartlett Publishers, 2013, מסת"ב 978-1-4496-1593-2. (באנגלית)
- ↑ Firearms: the People’s Liberty Teeth | GOA (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Expert Participation, Bill of Rights [1688], www.legislation.gov.uk (באנגלית)
- ↑ Avalon Project - Blackstone's Commentaries on the Laws of England - Book the First - Chapter the First : Of the Absolute Rights of Individuals, avalon.law.yale.edu
- ↑ Brennan Weiss, James Pasley, Azmi Haroun, Only 3 countries in the world protect the right to bear arms in their constitutions: the US, Mexico, and Guatemala, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Licences to Possess and Carry Firearms (Licencias para la Tenencia y Portación de Armas de Fuego) – gpo.actiononguns.org, www.gunpolicy.org
- ↑ Second Amendment | Text, Meaning, Definition, & History | Britannica, www.britannica.com, 2025-06-02 (באנגלית)
- ↑ Thomas McAffee, Michael Quinlan, Bringing Forward the Right to Keep and Bear Arms: Do Text, History, or Precedent Stand in the Way?, Scholarly Works, 1997-01-01
- ↑ State Constitutional Right to Keep and Bear Arms Provisions, www2.law.ucla.edu
- ↑ העליון בארה"ב פסק: לכל אזרח יש זכות לשאת נשק בפומבי, באתר ynet, 23 ביוני 2022
- ^ 12.0 12.1 Historie civilního držení zbraní: Zřízení o ručnicích - česká zbraňová legislativa po roce 1524, zbrojnice.com, 2019-11-01 (בצ׳כית)
- ↑ AION CS- [email protected], 119/2002 Sb. Zákon o střelných zbraních a střelivu, Zákony pro lidi (בצ׳כית)
- ↑ Požadavek byl zablokován, odok.gov.cz
- ↑ ČTK iDNES.cz, Právo nosit zbraň pro zajištění bezpečnosti Česka Senát neschválil, iDNES.cz, 2017-12-06
- ↑ Kancelář Senátu Parlamentu České republiky, Senát Parlamentu České republiky, www.senat.cz, 2012-01-01 (ב־)
- ↑ The right to bear arms in self-defense is embedded in the Czech constitution, www.expats.cz, 2021-07-21 (באנגלית)
- ↑ Fedlex, www.fedlex.admin.ch
- ↑ Fedlex, www.fedlex.admin.ch
- ↑ Chacun peut déposer son arme à l'arsenal dès 2010, rts.ch, 2009-12-30 (בצרפתית)
- ↑ "Switzerland rejects tighter gun controls". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-02-13. נבדק ב-2025-06-04.
- ↑ Firearms licensing law, GOV.UK, 2024-12-19 (באנגלית)
- ↑ IT ISN'T ABOUT DUCK HUNTING: THE BRITISH ORIGINS OF THE RIGHT TO ARMS, guncite.com
- ↑ Dunblane Massacre Resource Page - Pistols Act, 1903, www.dvc.org.uk
- ↑ Prevention of Crime Act 1953 (באנגלית)
- ↑ Criminal Justice Act 1988 (באנגלית)
- ↑ امامان جمعه چه سلاحی دست میگیرند؟ + تصاویر, ایسنا, 2013-12-22 (בפרסית)
- ↑ Arthur Goldschmidt, A concise history of the Middle East, Westview Press, 2002, מסת"ב 978-0-8133-3885-9
- ↑ YEMEN: Small arms sales heading underground, IRINnews
- ↑ A. B. C. News, U.K. Response to School Massacre: Ban Handguns, ABC News (באנגלית)
- ↑ By Dan Bilefsky, EU legislators push tougher gun controls - International Herald Tribune, www.iht.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ 32.0 32.1 Wayback Machine, www.unicri.it
- ↑ Matthew Miller, Deborah Azrael, Catherine Barber, Suicide Mortality in the United States: The Importance of Attending to Method in Understanding Population-Level Disparities in the Burden of Suicide, Annual Review of Public Health 33, 2012-04-21, עמ' 393–408 doi: 10.1146/annurev-publhealth-031811-124636
הזכות להחזיק ולשאת נשק41175523Q1051051