סכין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סט סכינים
השחזת סכין

סכין הוא כלי עבודה המשמש לחיתוך. סכינים מורכבים לרוב מלהב מושחז באורך של עד 30 ס"מ, המחובר לידית אחיזה. סכינים שימשו ככלי עבודה או ככלי נשק מאז תקופת האבן. כן משמש הסכין ככלי אכילה, לחיתוך המזון שבצלחת ולמריחה.

המילה סכין בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[1].

הסכינים הראשונים היו עשויים מצור או מסוג אבן קשה אחר שעוצב לצורה מחודדת, לעיתים גם עם ידית אחיזה. עם התפתחות המטלורגיה יוצרו סכינים מארד, מברזל ומפלדה. בעוד שחומרי הגלם השתנו במרוצת השנים, העיצוב הבסיסי של הסכין נותר בעינו. לאורך ההיסטוריה האנושית, סכינים הופקו במספר דרכים בחברות שונות, החל מהאבנים הסדוקות על ידי האדם הקדמון, אז עברו לסכינים העשויים מפיסות מטאוריטים עשירות מברזל, עד הסכינים המיוצרים בימינו על ידי התעשייה המודרנית. במקור שימשה המילה "סכין" לציון כלי נשק, אך מאז ימי הביניים השימוש הנפוץ יותר במילה הוא לצורך ציון כלי אכילה עיקרי במערב (יחד עם המזלג והכף).

בישראל, על פי חוק העונשין סעיף 185 הסוחר, מייצר או מייבא סכין שלא נועדה לשמש במקצוע, במלאכה, בעסק, לצורכי בית או למטרה כשרה אחרת, דינו – מאסר שבע שנים. כן ישנו איסור למכור סכין (מלבד סכין ביתית) לקטין. המחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה[2], ניתן לגזור עליו מאסר עד חמש שנים.[3] אולר[4] אינו סכין לעניין זה מלבד במוסדות חינוך ומקומות נוספים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית".
  2. ^ סכין אינה מוכרת כאמצעי להגנה עצמית ושימוש בנימוק נשיאה לצורך הגנה עצמית אינו נחשב סיבה לגיטימית
  3. ^ לשון החוק: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים."
  4. ^ "אולר" – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע.
סכו"ם