הינקו דומיניק פיצילי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הינקו דומיניק פיצילי (בקרואטית: Hinko Dominik Picilli) היה חבר בארגון הקרואטי הפרו-נאצי אוסטאשה, שימש קצין ומפקד במחנה ההשמדה יאסנובאץ ופיקח על עבודות-הכפייה. הוא היה מהנדס בהכשרתו ועסק גם בארגון עניינים טכניים.
ראשית-חייו
לא הרבה ידוע על פיצילי ושאריו, פיצילי היה דלמטי ממוצא איטלקי, יליד פוז'גה (Pozega). למד הנדסה וב-1941 הצטרף לארגון האוסטאשה, הוא נמצא, כנראה, כמי שהפר את המשמעת האוסטאשית, ונשלח אל יאסנובאץ כאסיר.[1]
תפקידיו במחנה יאסנובאץ
"אל המחנה מגיע לעתים קרובות גבר יבשושי, שחום-עור, בעל שיער עבות, שנודע כמומחה ללבנים, ושמו פיצילי. נאמר עליו שהוא מהנדס והוא התעניין בצדדים הטכניים. לראשונה דיברתי עימו כשלובוריץ' קרא לי אל משרדו לשם הסבר כלשהו בעניין העבודה בכנסייה הקתולית. האיש הרבה להסתובב סביב משרפת הלבנים, שם עבד באותם ימים [דולפו] מאטקוביץ' הצעיר, שהנהיג את קבוצת הקברנים. מקום משרפת הלבנים ומה שסביבו הפך אפוף מסתורין יותר ויותר...אותו פיצילי הורה למסגרייה לבנות דלת פלדה כבדה לצורך תנור מיוחד...שמעתי לעתים קרובות שיחות ציניות שהתנהלו בין [איביצה] מאטקוביץ' לפיצילי וכן שמעתי גניחות ממשרפת הלבנים."
— עדות ג'ורו שווארץ[2]
פיצילי הגיע למחנה לאחר שנאסר והיה "מודיע": אסיר שהוחזק בתנאים מוטבים בגלל קשרים עם האוסטאשה, בייחוד עם איביצה מאטקוביץ', וסיוע להם.[3] אחר-כך שימש כמפקד כוח-העבודה של המחנה, שאותו חילק ל-16 קבוצות-עבודה, שבראשם עמדו אסירים חופשיים-למחצה, ראשי-הקבוצות. הוא פיקח בייחוד על עניינים טכניים הקשורים בעבודה. בגלל משרתו, שנא מקרב לב את האסירים החולים והזקנים, שלא יכלו לעבוד, והוא העדיף לשלחם לעבודה בכוח, מאשר להשאירם ב"בית-החולים" של המחנה. הוא בא בעצמו ופיקח באופן קפדני על העבודה. בידו נשא תמיד שוט ששימש אותו לרדות באסירים ללכת לעבוד או לעבוד מהר יותר. המגלב היה עשוי מכבל חשמלי: תיל מתכת עבה, מלופף בגומי עבה, ובקצהו היה חוד פלדה.[4] במקרה אחד, הלקה בו ילד בן 12 למוות[5] הוא פעם הלקה אסיר אחר ואז ריסק את גולגולתו במגפו המסומר.[6] העד קוסינה פראניו ציין כדלקמן:
"במקרה אחר, ראיתי כעשרים וחמישה אסירים שנתלו ואישה אחת ביניהם שהיו לה ילדים קטנים במחנה. במהלך תלייתה ילדיה בכו לעומתה ותפשו את חצאיתה, אך פיצילי בעט בילדה בת השש ההיא כה חזק, עד שמגפו פיצח את הגולגולת שלה."
— וועדת-החקר הממלכתית, עמ' 26
פיצילי לא נכח רק ביאסנובאץ לבדו, אלא גם הנהיג משלחת של אוסטאשים מן המחנה אל מחנה-הריכוז הקרואטי ליהודי-אוסייק, טניה (Tenje) ושם, על רקע ראשית השילוחים לאושוויץ, הצליח לשכנע אי-אלו בעלי-מלאכה לבוא למחנה יאסנובאץ עם משפחותיהם לעבודה בבתי-המלאכה. כמאתיים או שלוש-מאות איש הגיעו לטרנספורט ב-18 באוגוסט 1942. כולם נרצחו בבואם.[7]
פיצילי הורד במרץ 1943 בדרגתו, יחד עם איביצה מאטקוביץ' ואאוגן קווטרניק, והאוסטאשה טיהומיר קורדיץ' נעשה למפקח על העבודה, בעוד שהוא היה אמון רק על היבטיה המעשיים, וכל עניינים טכניים.[8] אך לאחר שתמה תקופת פיקודו של איביצה ברקליאצ'יץ' במאי 1943, הוא היה למפקד המחנה, עד אפריל 1944, כאשר הגיע דינקו שאקיץ'.
במשך ימיו במחנה, פיצילי, במסגרת הכשרתו כמהנדס, הגה מספר שיטות מזוויעות בייחוד לחיסול אסירים וניצולם באופן "מכני", כולם לפי הדוגמה הנאצית. פיצילי שכלל את כבשני-הלבנים במחנה לכדי משרפות, שבהם נשרפו גופות ואסירים חיים, רובם מעולפים וחלקם בהכרה. הוא גם הינדס, במשך שהותו כמפקד, קדרות שבהם הפכו לשד-עצם ושומן אנושי לסבון.[9] בסוף ימי המחנה, ארגן פיצילי את מבצע שריפת הגופות, שבמסגרתו הוצאו גופות אסירים ונשרפו במוקדי-אש. פיצילי עצמו נמלט לאיטליה ולא נמצא.
הערות שוליים
- ^ ראו: עדות יעקב פינצי במשפטו של דינקו שאקיץ', 22.3.99. http://public.carnet.hr/sakic/hinanews/arhiva/9903/hina-22-l.html
- ^ ג'ורו שווארץ, "במחנות המוות של יאסנובאץ", מתוך: קובץ מחקרים כ"ה, יד-ושם, עמ' 330-331.
- ^ עדות דראגוטין רולר, משפט דינקו שאקיץ', 17.3.99. http://public.carnet.hr/sakic/hinanews/arhiva/9903.html
- ^ דו"ח וועדת-החקר הממלכתית של קרואטיה לחקר פשעי-הכוחות הכובשים ועוזריהם. עמ' 31-32.
- ^ עדות ליובומיר שאריץ', משפט שאקיץ', 15.4.99
- ^ עדות ולדימיר צבייה, שם, 13.05.99.
- ^ מנחם שלח (עורך), יוסף לווינגר ואלכסנדר מטקובסקי, "תולדות השואה: יוגוסלביה" (יד-ושם, תש"ן), עמ' 187 וגו'.
- ^ עדות מיליינקו בובאנאץ', כתב-אישום נגד דינקו שאקיץ'.
- ^ מפעל הסבון בגראדינה: http://www.jasenovac.org/images/donja/donja03.jpg
