היסטוריה של טוקיו
ההיסטוריה של טוקיו מציגה צמיחה של המרכז העירוני הגדול ביותר ביפן. במרכז העיר ישנם 23 רבעים כולל צ'ואו, צ'יודה, מינאטו, שיבויה ושינג'וקו, המהווים את החלק המרכזי של טוקיו. במערב טוקיו נמצא מטרופולין טאמה. במזרח טוקיו נמצא מחוז סאיטאמה ומזרח העיר קווסאקי. בעיר גם מקדשים בודהיסטים גדולים דוגמת אסאקוסה וסנסו-ג'י שנוסד בשנת 628.
תקופת סנגוקו
בנייתה של טירת אדו על ידי אוטה דוקן החלה בשנת 1457 בתקופת אשיקאגה במה שהוא כיום הגן המזרחי של הארמון הקיסרי של טוקיו. מקדשים נוספים נבנו בסמוך, וסוחרים פיתחו עסקים ופתחו נתיבי מעבורת וספנות. הוג'ו אוג'יטסונה החל להתגורר בטירת אדו בשנת 1524.[1] בשנת 1590 התבסס טוקוגאווה איאיאסו בטירת אדו.[1]
1603–1868 - תקופת אדו
ערך מורחב – תקופת אדו
תקופת אֵדוֹ המכונה גם תקופת טוֹקוּגאוָוה, היא תקופה בהיסטוריה של יפן שהחלה בשנת 1603 והסתיימה בשנת 1868 עם ביצוע הרסטורציה של מייג'י והפיכתה של יפן למדינה מודרנית. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות טוקוגאווה שבּירתה הייתה אדו (טוקיו של ימינו) ומכאן גם שמה של התקופה. התקופה החלה עם כינונה של השוגונות על ידי טוקוגאווה איאיאסו, וסיומה, תחת שלטונו של השוגון יושינובו טוקוגאווה, מסמלת את תחילת העת המודרנית בהיסטוריה של יפן.
בשנת 1590, כאשר המנהיג הצבאי טוקוגאווה אייאסו בחר באדו כמפקדתו הצבאית, הוא אסף לוחמים ובעלי מלאכה, ביצר את טירת אדוג'וקו בחפירים ובגשרים ובנה את העיר. תקופת אדו (jidai) החלה כאשר טוקוגאווה ייאסו הפך לשוגון ב-1603. הוא היה השליט של יפן, והפך את אדו שלו לעיר חזקה ומשגשגת. עם זאת, המושבה הקיסרית והבירה הרשמית של יפן נותרה קיוטו. המתחמים החיצוניים של טירת אדו הושלמו בשנת 1606.
תקופה זו התאפיינה בצמיחה מתמשכת שנקטעה באסונות טבע, כולל שרפות, רעידות אדמה ושיטפונות. בשנת 1657, השריפה הגדולה של מאירקי הרסה חלק ניכר מהעיר, ושריפה הרסנית נוספת בשנת 1668 נמשכה 45 יום.
המערכת הפוליטית והסדר החברתי העירוני האופייני הורכב מלוחמים, איכרים, בעלי מלאכה ואנשי עסקים, שני המעמדות האחרונים התארגנו בגילדות שקיבלו הרשאה רשמית שמספרם גדל עם גידול המסחר והאוכלוסייה. מכיוון שאנשי עסקים הוצאו ממשרד הממשל, הם טיפחו תרבות בידור והפכו את אדו למרכז תרבותי כמו גם פוליטי וכלכלי. אדו הייתה העיר הגדולה בעולם במאה ה-18, עם אוכלוסייה של למעלה ממיליון בשנת 1800. ההובלה של אדו בשינוי חברתי ובצמיחה כלכלית השפיעה על כל יפן בעידן 1650–1860. הדרישה של אדו למשאבים אנושיים וחומריים משכה אליה מהגרים, יצרה שווקים ודפוסי שיווק חדשים,
אירועים משמעותיים
- 1707 - התפרצות הואי של הר פוג'י.
- 1721 - אדו היא העיר הגדולה בעולם עם אוכלוסייה מוערכת של 1.1 מיליון תושבים.
- 1772 - השריפה גדולה של מאירקי שגבתה למעלה מ -100,000 הרוגים.
- 1855 - רעידת אדמה שגבתה בערך 7,000-10,000 בני אדם.
- 1867 - השוגון האחרון בשוגונות טוקוגאווה ביפן, יושינובו טוקוגאווה, גרם לקץ לשוגונאט כאשר מסר את השלטון לקיסר.
- 1868 - הקיסר נסע לראשונה לטוקיו, וטירת אדו הפכה לארמון הקיסרי.
רסטורציית מייג'י
- ערך מורחב – רסטורציית מייג'י
רסטורציית מייג'י (ביפנית: 明治維新) הייתה סדרת אירועים ותהליכים בהיסטוריה של יפן, שאירעו בסמוך לשנת 1868, ומטרתם הייתה השבת השליטה במדינה לקיסר יפן. הרסטורציה הביאה לשינויים נרחבים בפוליטיקה של יפן ובמבנה החברתי במדינה וסימנה את סוף תקופת אדו ואת ראשית תקופת מייג'י.
ב-9 בנובמבר 1867, הסכים השוגון יושינובו טוקוגאווה להצעת פשרה שהעלה הדאימיו של טוסה, יודו ימאוצ'י. השוגון הסכים להחזיר את כל סמכויותיו לקיסר, ובתמורה התחייב הקיסר למנותו למושל על כל יפן. אולם למנהיגי צ'ושו, סצומה ובעלי בריתם בטוסה לא הייתה כל כוונה לכבד את ההסכם. בינואר 1868 הם ערכו הפיכת חצר, השתלטו על ארמון הקיסר והרחיקו משם דאימיו מתונים שתמכו בהמשך שלטון השוגון.
רעידת אדמה בקנטו
- ערך מורחב – רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו (1923)
רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו הייתה רעידת אדמה חזקה שפקדה את מישור קאנטו שבאי הונשו, ביום שבת, 1 בספטמבר 1923 בשעה 11:58:44. ממקורות שונים עולה שהרעידה נמשכה בין ארבע לעשר דקות.
רעידת האדמה הייתה בעוצמה 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, ומקורה הייתה מתחת לאי אושימה שבמפרץ סגאמי, השוכן דרומית למחוז קנאגווה. הסיבה לרעידה הייתה זעזוע בגבול הסגירה בין לוח אוחוצק והלוח הפיליפיני, העובר במפרץ סגאמי.
רעידת האדמה גם גרמה לגל צונאמי בגובה 10 מטרים שפגע במפרץ סגאמי בתוך דקות. הגל הרס כ-570,000 בתים, והציף את כל האזורים הסמוכים לים.
מספר ההרוגים אינו ידוע בוודאות, אך ההערכות נעות בין 142,000-120,000 הרוגים מרעידת האדמה, מהשריפות ומהצונאמי.[2]
אירועים משמעותיים
- 1868 - שליט יפן עובר מהשוגון לאוליגרכיה ששלטה תחת דגלו של הקיסר.
- 1869 הקיסר מוצוהיטו עובר לטוקיו והופך את טירת אדו לארמון הקיסרי. עם זאת, מכיוון שהבירה מעולם לא "הועברה" רשמית מקיוטו לטוקיו, מעמדה של טוקיו מול קיוטו נותר מעורפל.
- 1882 - נפתח גן החיות של אואנו.
- 1889 - העיר טוקיו הוקמה עם 15 רבעים.
- 1893 רעידת אדמה במייג'י בטוקיו הורגת 31, ופוצעת 157 בני אדם.
- 1914 - נפתחת תחנת הרכבת טוקיו.
- 1921 - ראש ממשלת יפן, הארה טקאשי, נרצח בתחנת הרכבת של טוקיו.
- 1923 - רעידת האדמה הגדולה בקאנטו, בה נהרגים לפחות 70,000 אנשים, אלפי קוריאנים החיים שם נהרגים כנקמה.
- 1924 - נפתח פארק אואנו.
תקופת שווה - 1926–1989
- ערך מורחב – תקופת שווה
תקופת שׁוֹוָּה (Shōwa jidai 昭和時代, מילולית: "תקופת השלום הנאור") היא התקופה בהיסטוריה של יפן בה שלט הקיסר הירוהיטו, מ-25 בדצמבר 1926 עד 7 בינואר 1989. התקופה ארכה זמן רב יותר מתקופת שלטונו של כל קיסר אחר בתולדות יפן. ניתן לחלק את תקופת שווה לשתי תקופות בעלות אופי שונה לחלוטין, כאשר התקופה שלפני 1945 מתייחסת לאימפריה היפנית ואילו התקופה שלאחר מכן נוגעת ליפן המודרנית.
מלחמת העולם השנייה
טוקיו הייתה מרכז ממשלת יפן ותשתית התעשייה והמסחר שלה. חוויית חיי היומיום בטוקיו השתנתה באופן דרמטי עם תיעוש כבד לאמצעי לחימה ואובדן החירויות והתרבות העירונית כאשר המדינה התגייסה למלחמה טוטאלית.
טוקיו הפכה לעיר היפנית הראשונה שהופצצה במלחמת העולם השנייה ב-18 באפריל 1942 בפשיטה של דוליטל.
טוקיו הופצצה שוב ושוב לאחר נובמבר 1944 כאשר האמריקאים פתחו בסיסים אוויריים באיי מריאנה. התוצאות המדהימות ביותר הגיעו בלילה שבין 9 ל-10 במרץ 1945. כוחות האוויר של צבא ארצות הברית שלחו B-29 סופרפורטרס מעל טוקיו, והטילו 1665 טונות של פצצות תבערה שהכילו תערובת דמוית ג'לי של גומי, שתן ושמן קוקוס, כולם מעורבבים בבנזין. ההתלקחות הייתה בלתי ניתנת לעצירה והיא שרפה 45 קמ"ר והרג למעלה ממאה אלף איש תוך מספר דקות. רוב הקורבנות נחנקו במקלטים כאשר השריפות כילו את החמצן שלהם. רבע מהבניינים בעיר כולה נהרסו. הפשיטה היוותה נקודת מפנה במלחמת האוויר האסטרטגית האמריקאית נגד יפן. בעבר, רוב השיטות היו פשיטות "מדויקות" שהשתמשו בחומרי נפץ גבוהים נגד מטרות תעשייתיות. כעת, האסטרטגיה הייתה להשתמש בפשיטות שטח שהשתמשו בפצצות תבערה כדי לשרוף ערים ביפן ולהרוג את העובדים שהמשיכו את המלחמה. עלונים הושלכו על ידי מיליונים כדי להורות לאזרחים להתפנות לערים ולאזורים הכפריים שלא הופצצו. מחצית מ-7.4 מיליון תושבים בטוקיו אכן ברחו.
התאוששות לאחר המלחמה
הן טוקיו סיטי והן מחוז טוקיו הוחלפו בשנת 1943 על ידי מטרופולין יחיד של טוקיו (都). במקרה של טוקיו, 35 המחוזות העירוניים מוזגו ל-23. המטרופולין ההרוס הפך לבסיס שממנו ניהלה ארצות הברית בפיקוחו של דאגלס מקארתור את יפן במשך שש שנים.
אולימפיאדת 1964
האוכלוסייה הגיעה לעשרה מיליון בשנת 1964 כאשר המשחקים האולימפיים בקיץ באותה השנה השאירו השפעה עמוקה על הזהות הלאומית של יפן. הנפש והמוניטין הפצועים של האומה ממלחמת העולם השנייה נרפאו משמעותית. שינויים חברתיים מהירים, שהועלו באופן נושא בטקסים האולימפיים, אפשרו ליפן להציג גאווה לאומית כוללת, והדגישו את כניסתה המחודשת של יפן למעגל מדינות התעשייה המפותחות. תערוכת האמנות העתיקה משנת 1964 שהעלה המוזיאון הלאומי של טוקיו במקביל לאולימפיאדת טוקיו, נתנה הזדמנות לקדם את התרבות המסורתית של יפן למבקרים זרים ולעם היפני עצמו, כחלק ממאמץ להחזיר לעצמה מעמד בקהילה הבינלאומית.
אף שמדיניות החוץ של יפן הייתה קשורה קשר הדוק לארצות הברית במהלך המלחמה הקרה, העיר טוקיו אירחה את אולימפיאדת 1964 ברוח מעורבות שלווה עם הקהילה הבינלאומית כולה, כולל המדינות הקומוניסטיות. המטרות היו להפגין בפני העולם כי יפן התאוששה לחלוטין מהמלחמה, התנערה מהאימפריאליזם והמיליטריזם, קיבלה בברכה את הספורט ברמה הגבוהה ביותר וביקשה לעסוק בעמי העולם ברמה העממית. הספורט נשמר לחלוטין מפוליטיקה. אנרגיה והוצאות אדירות הוקדשו לשדרוג התשתית הפיזית של הערים, כולל בניינים חדשים, כבישים מהירים, אצטדיונים, מלונות, שדות תעופה ורכבות. היה לוויין חדש שיאפשר שידור בינלאומי חי. האירוע הוכיח הצלחה גדולה עבור העיר ועבור יפן כולה. מדיניות החוץ של יפן הורחבה וכללה דיפלומטיה ספורטיבית כאשר האומה שלחה קבוצות לתחרויות בינלאומיות ברחבי העולם.
בתחילת המאה ה-21 בטוקיו, הוקמו מגדלי מגורים ומסחר יוקרתיים בשכונות לאורך נהר סומידה, מה ששינה את ההרכב החברתי ואת הדימויים התרבותיים הקשורים למרכז העיר טוקיו. הבניינים החדשים הוקמו בניגוד לכלכלה השוקעת ומהווים סממנים לפער ההולך וגדל בין עשירים לעניים.
אירועים משמעותיים
- 1931 - נפתח נמל התעופה טוקיו האנדה בדרום טוקיו.
- 1942 - טוקיו מופצצת בפשיטה של דוליטל, הפשיטה האווירית האמריקאית הראשונה נגד יפן במלחמת העולם השנייה.
- 1945 - טוקיו מופצצת בכבדות, וחלק ניכר מהעיר נשרף עד היסוד על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית ב-B-29 סופרפורטרס וכלי טיס אחרים. שטחי קרקע נרחבים הושטחו על ידי פיצוצים ושריפות שלאחר מכן. הנזק משתרע גם על האצ'וג'י וערים אחרות בפרברים מערביים. מפברואר עד מרץ התרחדש קרב איוו ג'ימה על איוו ג'ימה. בשל מספר ההרוגים הכבד והאוכלוסייה שנמלטה לאזור הכפרי, אוכלוסיית טוקיו בשנת 1945 הייתה רק מחצית מזו של 1940. מספטמבר, טוקיו נמצאה תחת כיבוש צבאי ונוהלה על ידי כוחות בעלות הברית. הנוכחות האמריקאית בטוקיו הפכה אותה למרכז פיקודי ולוגיסטי חשוב במהלך מלחמת קוריאה. טוקיו עדיין מארחת את בסיס האוויר של יוקוטה ומספר גדול של מתקנים צבאיים קטנים בארצות הברית.
- 1989 - הירוהיטו נפטר בארמון טוקיו.
מאז 1990
שנות הפריחה הסתיימו בשנות התשעים, והאומה כולה נכנסה לשני עשורים של קיפאון כלכלי. בועת הנדל"ן של טוקיו התפוצצה. הרוח הפסימית העמיקה עוד יותר בגלל רעידת האדמה והצונמי בסנדאי ב-2011. טוקיו לא ניזוקה ישירות, אך היא סבלה ממחסור חמור בחשמל ומההשפעה הכלכלית של רעידת האדמה, מכיוון שמערכות ייצור מורכבות הופרעו.
אירועים משמעותיים
- 1995 - מתקפת הגז ברכבת התחתית של טוקיו. במתקפה נהרגו 12 איש, 50 איש נפצעו באופן אנוש ועוד כ-1000 איש חוו בעיות זמניות בראייה בגללה.
- 2011 - השלמת בניית עץ השמיים, המבנה הגבוה ביותר ביפן (גובה 634 מ' העולה על מגדל סי אן).
- 2011 - רעידת האדמה והצונמי בסנדאי הרס גם חלקים נרחבים של החוף הצפון-מזרחי של הונשו בטוקיו. בגלל התשתית העמידה בפני רעידות אדמה של טוקיו, הנזק הישיר במטרופולין טוקיו היה קל. עם זאת החיים הכלכליים של העיר הושפעו רבות, במיוחד בגלל מחסור בחשמל.
- 2021 - אולימפיאדת טוקיו והמשחקים הפאראלימפיים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 NIPPONIA, web-japan.org
- ^ The Earthquake and Fires - The Great Kantō Earthquake.com, www.greatkantoearthquake.com
