הית
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
הית (בערבית: هيت) היא עיר בעיראק במחוז אל-אנבאר, על שפתו הדרומית מערבית של הפרת, שבקרבתו נמצאים מחצבי מלח ואספלט. בימי התלמוד נקראה הית "איהי דקירא".
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת
השומרים, השתמשו באספלט שנבע באזור הית לבניית בתים וזיגוראת, כמו גם לצורך ציפוי סירות. סרגון מאכד הקים בהית עיר שנקראה טוטול. בסביבות 1850 לפני הספירה נכבשה טוטול על ידי ממלכת אשנונה. בהמשך עבר האזור לשליטת הבבלים ולאחר מכן לידי האשורים. תגלת-פלאסר הראשון קבע את שם העיר כ"ארו" (Eru). לוחות מימי תוכולתי-נינורתה השני מתייחסות לעיר בשם "אטום" או "היטום" שמשמעותה אספלט.
ההיסטוריון היווני הקדום הרודוטוס (המאה ה-5 לפנה"ס, בתקופה הפרסית) קורא לעיר "איס".
במאות הראשונות לספירה
במאות הראשונות לספירה נקראה הית בשם דקירא. שם זה מופיע ברשימה של ערים בספר הגאוגרפיה (אנ') של תלמי[1].
בתלמוד מוזכרת איהי דקירא בדברי רבי יוחנן כמציינת את הגבול שבין בבל ובין הנהרות:
אמר רבי יוסי בר' חנינא בין הנהרות הרי היא כגולה ליוחסין והיכא קיימא אמר ר' יוחנן מאיהי דקירא ולעיל
במקום אחר מוזכרת איהי דקירא כנקודה שממנה וצפונה זורמת הפרת במסלולה הטבעי ולכן אפשר לברך עליה את ברכת עושה מעשה בראשית[2]. אזכור נוסף, הפעם בשם "האי דקרא" כולל פסיקה של שמואל שחבית הנמצאת על נהר פרת אסורה אפילו אם נמצאה מול יישוב יהודי, מכיוון שייתכן שהגיעה עם זרימת הנהר מ"האי דקרא" במעלה הנהר[3].
ההיסטוריונים אמיאנוס מרקלינוס במאה הרביעית וזוסימוס במאה החמישית מזכירים את איהי דקירא כמקום עם שפע של תבואה שלידו נמצאים מחצבי מלח ואספלט[1].
בשנת 363 במהלך המלחמה יוליאנוס הכופר הרס את העיר ששוקמה תוך זמן קצר.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יואל אליצור, קיר מולדת הארמים: מבט חדש, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך כא (תשע"ב), עמ' 141-152
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ד עמוד א'
