הכיבוש המוסלמי של אזרבייג'ן
הכיבוש המוסלמי של אזרבייג'ן (אדורבאדגאן) או לפי מקורות אחדים הכיבוש הערבי של אזרבייג'ן היה מהלך צבאי שהוביל לכיבושה של אזרבייג'ן וסיפוחה לח'ליפות ראשידון האסלאמית. בשנת 643 לספירה, לאחר כיבוש ריי ומרכז פרס, פיקד המצביא עומר בן אל-ח'טאב, שהיה הח'ליף השני של ראשידון וחתנו של מוחמד, פיקד על כיבוש אזרבייג'ן מידי האימפריה הסאסאנית, ששלטה בו עד אז, ונחלה מפלה בקרבות מול חילות הח'ליפות[1].
המהלך הצבאי
עומר מינה את חודאיפה לפקד על המערכה. חודאיפה, וזה שעט עם צבאו לעבר העיר זנג'אן. חיל המצב המקומי ניסה להתבצר ולהתנגד למתקפה, אך לבסוף הוכרע, והעיר נכבשה.
הכוחות המוסלמיים צעדו לעבר ארדביל, שם נכנעו הפרסים בתנאים הרגילים של ג'יזיה (מס שנתי המוטל על לא-מוסלמים). מארדביל התקדמו הצבאות המוסלמיים צפונה לאורך החוף המערבי של הים הכספי. במערכה נוספת באזור באב, שהייתה באותה תקופה נמל חשוב בים הכספי, ניצחו המוסלמים שוב, ולאחר מכן, מסיבה שאינה ידועה, הוחזרו וסיימו את מסעם.
מאוחר יותר פתחו הפרסים במתקפת נגד, שגרמה למוסלמים לנטוש את עמדותיהם הקדמיות באדורבאדגאן (אזרבייג'ן). בתגובה, שלח להם עומר כוחות תגבור, אחד בהנהגת בוקייר בן עבדאללה ואחד בהנהגת אוטבה בן פרקאד. הכוח שהונהג על ידי בוקאייר נלחם עם הפרסים ביורמיזן, כשעל חיילות הפרסים הסאסאנים פיקד אספנדיאר. הקרב היה סיזיפי, ובסופו הובסו הפרסים, ומפקדם נשבה. אספנדייר שאל את בוקייר האם הוא מעדיף מלחמה או שלום, ובוקייר השיב לו שהמוסלמים מעדיפים שלום. אז הציע אספנדיאר, לסייע לו בשיחות שלום עם תושבי אזרבייג'ן. הפרסים נסוגו למבצרים על הגבעות הסמוכות והסתגרו בתוכם, והמוסלמים כבשו את כל שטחי המישור.
שלוש שנים לאחר מכן תורגם הקוראן לדיאלקטים המקומיים של אזרבייג'ן וארמניה.
הערות שוליים
- ↑ The History of al-Ṭabarī Vol. 14: The Conquest of Iran A.D. 641-643/A.H. 21-23, State University of New York Press, 2015-06-16, מסת"ב 978-1-4384-2039-4. (באנגלית)
הכיבוש המוסלמי של אזרבייג'ן41155961Q12836851