המאפיה הסיציליאנית

שלטי מחאה נגד ה"קוזה נוסטרה", בעקבות רצח השופטים פאולו בורסלינו וג'ובאני פלקונה (אנ'), שלחמו במאפיה הסיציליאנית, בהפרש של פחות מחודשיים זה מזה ב-1992

המאפיה הסיציליאנית, או בשמה המקומי ה"קוזה נוסטרה" (Cosa Nostra, מילולית: "העניין שלנו"), היא סינדיקט פשע מאורגן שמקורו ובסיסו בסיציליה שבאיטליה.

תחת שמה של המאפיה הסיציליאנית מאוגדות קבוצות פשע רבות החולקות מבנה ארגוני משותף, פירמידלי בעיקרו, וכללי התנהגות. כל קבוצה, בדרך כלל משפחה-חמולה הנקראת בסיציליאנית "קוסקה", טוענת לריבונות על שטח גאוגרפי מסוים, בדרך כלל כפר או עיירה או שכונה של עיר גדולה, עליהם היא פורשת את חסותה. בראשית דרכה הנחה את פעילות המאפיה העיקרון של לקיחת החוק לידיים, כחלופה למערכת אכיפת החוק הממוסדת, שנתפסה בעיני רבים מן האזרחים כמושחתת או לא יעילה.

פעילויות הליבה של המאפיה הן גביית דמי חסות, בוררות בסכסוכים בין עבריינים, וארגון עסקאות והסכמים בלתי חוקיים ופיקוח על ביצועם.

לאחר עליית מוסוליני לשלטון, הוא ראה בחומרה את קיומה של המאפיה הסיציליאנית כמדינה בתוך מדינה. כדי להילחם בתופעה מינה את צ'זארה מורי למושל סיציליה, כשהוא מורה לו לשים קץ לתופעה בכל אמצעי אפשרי. הצלחה בולטת של מורי במאבק ב"קוזה נוסטרה" הייתה לכידתו של "דון ויטו" (אנ') והצלחתו להוציא מפיו הודאה כי עמד בראש המאפיה הסיציליאנית. הלחץ שהפעיל מורי על ראשי המאפיה גרם להגירתם של רבים מהם, בהם בכירים, אל מחוץ למדינה. בעקבות גלי ההגירה מאיטליה, התפשטה ה"קוזה נוסטרה" למדינות אחרות, ובהן ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. פושעים יוצאי סיציליה היו גורם חשוב ביצירת המאפיה האמריקנית, שחבריה מתייחסים אליה לעיתים כ"קוזה נוסטרה".

מקור חשוב להיסטוריה של ראשית המאפיה הסיציליאנית הוא מחקרם של הסנטור והברון היהודי-איטלקי ליאופולדו פרנקטי, והמדינאי והסוציולוג האיטלקי ממוצא יהודי, שכיהן גם כראש ממשלת איטליה, סידני סונינו בשם "סיציליה בשנת 1876" (La Sicilia nel 1876), שראה אור בשנת 1877.