הממלכה הסלאוקית
.svg) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מלוכני |
| שפה נפוצה | ניב קוינה של יוונית עתיקה, שפות שונות |
| עיר בירה | אנטיוכיה, סלאוקיה על החידקל |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | מלחמות הדיאדוכים |
| תאריך | 312 לפנה"ס |
| פירוק | מסע פומפיוס למזרח |
| תאריך | 63 לפנה"ס |
| ישות קודמת | האימפריה של אלכסנדר הגדול |
| ישות יורשת | שונות; בעיקר הרפובליקה הרומית והאימפריה הפרתית |
| אוכלוסייה בעבר | 14-18 מיליון (הערכה מודרנית)[1] (נכון ל־281 לפנה"ס) |
| כלכלה | |
| מטבע | דרכמה, כיכר |
| יוון העתיקה | ||||||||||||
 | ||||||||||||
| פורטל יוון העתיקה | ||||||||||||
| ||||||||||||
.jpg){kind=small}
הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד נהר האינדוס, ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.
הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.
במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.
המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.
במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.
עלייתה של הממלכה הסלאוקית
לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון ב-323 לפנה"ס, שטחי האימפריה הפרסית אשר בשליטתו חולקו בין הגנרלים אשר שירתו אותו על ידי פרדיקס, אשר תפס את מקומו של אלכסנדר לזמן קצר אחר מותו, במה שנודע מאז כחלוקת בבל (the Partition of Babylon). החלוקה גררה מחלוקות בין הגנרלים, ולאחר חלוקה נוספת, מפקד חיל הפרשים סלאוקוס הראשון תפס את מקומו כמלך בבל בשנת 312 לפנה"ס, אשר נחשבת כשנת היווסדה של הממלכה הסלאוקית.
התרחבות הממלכה
סלאוקוס, אשר היה בעל אמצעים צבאיים וחוזק פוליטי, החל להשתלט על אזורים נרחבים במזרח התיכון ואסיה המערבית של ימינו. בשיא התרחבות האימפריה מזרחה, הגיע סלאוקוס להודו (פקיסטן של ימינו), שם נלחם על טריטוריה במשך שנתיים.[2] סיום הקרבות הביא הסכם בין סלאוקוס וצ'נדרגופטה מאוריה, קיסר הודו, אשר מסר לסלאוקוס 500 פילי מלחמה בתמורה לתום העוינות וחלק נרחב מהאדמות המזרחיות אותן כבש.[3] לאחר מכן, פנה סלאוקוס להרחבת הגבול המערבי של ממלכתו, וכבש את צפון סוריה ואנטוליה (רובה של טורקיה של ימינו), בקרב איפסוס (301 לפנה"ס), אשר סימל את התפוררותה הסופית של אימפריית אלכסנדר מוקדון.[4]
החלשות הממלכה
לאחר כיבוש אסיה הקטנה, החל סלאוקוס להתקדם לעבר יוון, ובכך להשלים את כיבוש ממלכתו של אלכסנדר מוקדון המנוח.[5] אך בשנת 281 לפנה"ס נרצח סלאוקוס בידי תלמי קראונוס שחשק בכס מלכות מוקדון אשר היה שייך לסלאוקוס. יורשיו של סלאוקוס לא צלחו במטרת שימורה של הממלכה, ובין השנים 223–281 שטחים רבים של הממלכה הכריזו על עצמאותם או נכבשו על ידי יריבי הממלכה.
ירידת כוחה של הממלכה פסק עם עלייתו של אנטיוכוס השלישי לכס המלכות בשנת 223 לפנה"ס, בהיותו בן 19. במהלך כהונתו, אנטיוכוס השלישי כבש חזרה את כל השטחים אשר היו בידי סלאוקוס הראשון. בניסיונו להשתלט על שטחים מיוון, נכנס אנטיוכוס למסלול התנגשות עם האימפריה הרומית אשר הביא לסכסוך שהסתיים עם תבוסת צבאו של אנטיוכוס, ולמעשה לתחילת סוף קיומה של הממלכה הסלאוקית.
| קרבות החשמונאים |
| קרב אפולוניוס |
| קרב בית חורון |
| קרב אמאוס |
| קרב בית צור |
| קרב בית זכריה |
| קרב כפר שלמא |
| קרב חדשה |
| קרב אלעשה |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ G. G .Aperghis, The Seleukid Royal Economy: The Finances and Financial Administration of the Seleukid Empire, Cambridge University Press, 2009, pp. 56-57
- ^ Appian, History of Rome, The Syrian Wars 55
- ^ Pliny, Natural History VI, 22.4
- ^ "Kingdoms of the Successors of Alexander: After the Battle of Ipsus, B.C. 301". World Digital Library. 1800–1884
- ^ Grainger, John D. "An Empire Builder—Seleukos Nikator", History Today, Vol. 43, No. 5. (1993), pp. 25–30
