קאטויקיה
קאטויקיה היה כינוי למושבה צבאית של מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית בתקופה ההלניסטית.
למונח שני פירושים עיקריים: קבוצת חיילים גדולה שקיבלה נחלות אדמה חקלאית שיוכלו לעבד ולהתפרנס ממנה ובעזרת הכסף הזה לצייד את עצמם; וכן, קבוצת חיילים שקיבלו מגורים בעיר מסוימת על חשבון תושביה (מנהג שהיה נפוץ בצבאות אירופאים עד המאה ה-19). חיילים אלה היו חייבים בשירותי שמירה ושיטור באזור שבו הוצבו. קאטויקיה הייתה יישוב שלא נהנה ממעמד של פוליס, אך היה בעל סטטוס גבוה יותר מעיר מזרחית רגילה.
חוקרים אחדים מערערים על קביעה זאת, ורואים בקאטויקיה יישוב רגיל לכל דבר או לכל היותר יישוב בעל אופי צבאי, אך לא מושבת חיילים שתפקידה שיטור ולחימה.
רב תושבי קאטויקיה היו לרוב הווטרנים של מלחמותיו של אלכסנדר הגדול ומלחמות הדיאדוכים וצאצאיהם, אך גם מהגרים מיוון, איי הים האגאי, ממוקדון ומארצות אחרות שבהן ישבו בני התרבות היוונית. חלק מהתושבים היו בני המזרח ששירתו בצבא המלכותי וקיבלו סטטוס מיוחד. אלו היו לרוב קבוצות מיעוט שחימושם ואימונם לא סיכנו את המשטר. יהודים, בעיקר מיהדות בבל, היו ידועים במעלותיהם הצבאיות בממלכה הסלאוקית, ושירתו בצבא המלכותי. במקורות מצויה התייחסות ישירה למתיישבים צבאיים ממוצא יהודי; כך למשל, מתוארת העברתן של 2,000 משפחות יהודיות ממסופוטמיה לנקודות אסטרגיות בלידיה ובפריגיה, שתיהן באסיה הקטנה,[1] או מושבת חיילים יהודים מקהילת בבל באנטיוכיה. גם הצבא התלמיי השתמש רבות ביהודים, ושילב אותם בתוכו.
הקאטויקיות היו מפוזרות בנדיבות בנקודות אסטרגיות ברחבי האימפריה הסלאוקית. חלק ניכר היה באסיה הקטנה כהגנה בפני הגלטים; חלק אחר היה בלב האימפריה בסוריה ומסופוטמיה, וחלקם גרו בערים הגדולות דוגמת אנטיוכיה וסלאוקיה. חלק אחר היו באזור אקבטנה שבמדי, לשמירה על המחוזות הרחוקים של האימפריה, ובשלב מאוחר יותר להגנה נגד הפרתים. המושבות הצבאיות של התלמיים רוכזו אף הן בנקודות אסטרגיות באזורי החיכוך עם הסלאוקים באזור עמק הירדן ובמקומות אחרים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הסלאוקים, עברו המושבות הצבאיות של המצרים לידיים סלאוקיות, והחיילים, בהתאם למנהג הרווח בזמנם, החליפו את נאמנותם למדינתם החדשה ולא הסתכנו באיבוד רכושם.
ראו גם
הערות שוליים
