המצור על ספרטה
 | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: מערכת פירוס בבלקן | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות פירוס | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 272 לפנה"ס | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | העיר ספרטה, יוון | |||||||||||||||||||||
| עילה | הדחת קלאונימוס מהשלטון בספרטה (רשמית) | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ספרטני | |||||||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | אין | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
המצור על ספרטה היה מצור שערך פירוס הראשון מלך אפירוס על העיר ספרטה בשנת 272 לפנה"ס. המצור היווה את השיא במערכת פירוס בבלקן, והסתיים בניצחון ספרטה ובעלת בריתה מוקדון.
רקע
ערך מורחב – מלחמת פירוס
בשנת 281 לפנה"ס נענה פירוס הראשון מלך אפירוס לבקשת ערי יוון הגדולה ופלש לאיטליה. הוא הביס את הצבא הרומי בקרב הרקלאה ופעם נוספת בקרב אסקולום. עם זאת, קרבות אלו עלו לו במחיר כבד, והוא החליט לפלוש לסיציליה כדי להילחם נגד קרתגו. הוא הנחיל לקרתגים תבוסות כואבות, אולם בשל בגידת בעלות בריתו הערים היווניות הוא נאלץ לעזוב את סיציליה ולחזור לאיטליה.
פירוס התנגש עם הרומאים פעם נוספת בשנת 275 לפנה"ס בקרב בנבנטום, שהסתיים בתיקו טקטי, ובניצחון אסטרטגי לרומאים. פירוס השאיר חיל מצב קטן בטאראנטום ונסוג מאיטליה. המלחמה ניקזה את כל משאביו של פירוס, והוא היה זקוק לעוד כסף כדי לשמור על שלטונו. הוא הכריז מלחמה על אנטיגונוס השני גונאטס, מלך מוקדון, ופלש לממלכת מוקדון. בשנת 274 לפנה"ס הוא הביס את המוקדונים בקרב נהר אאוס, ואנטיגונוס נאלץ לנטוש את עיר הבירה פלה ולהימלט לסלוניקי שם הוא היה מוגן. בעקבות הקרב הצליח פירוס להשתלט על רוב מוקדון ותסליה והכריז על עצמו כמלך מוקדון.
תחילת המצור
לאחר שתפס את הכס המוקדוני, הסית הנסיך הספרטני קלאונימוס את פירוס לתקוף את העיר ספרטה.[1] ידוע שקלאונימוס שרת בהצטיינות רבה בצבאו של פירוס,[2] וככל הנראה רבה הייתה השפעתו על המלך. מניעיו של קלאונימוס היו מורכבים. בשנת 309 לפנה"ס (תאריך משוער), מת אביו קלאומנס השני ומועצת האפורים בחרה את אחיינו הצעיר אראוס הראשון למלך, תוך שהם מדלגים עליו.[3] ההיסטוריון פלוטרכוס מציע הסבר נוסף. הוא טוען שאשתו של קלאונימוס, כילוניס, ניהלה רומן עם בנו של אראוס, אקרוטאטוס, והעיר כולה ידעה ושתקה.[1]
פירוס קיבל את עצתו של קלאונימוס. ככל הנראה הוא בלאו הכי רצה להרחיב את השפעתו בחצי האי הפלופונסי, וידע שאם ישיג עבור קלאונימוס את הכתר המיוחל, הוא יסייע לו בכך. ייתכן גם שהוא פשוט רצה לנתק את אנטיגונוס מאחרונות הערים בדרום יוון שהעניקו לו סיוע. הכוח האפירוטי כלל 25,000 רגליים, 2,000 פרשים ו-24 פילי מלחמה.[1] פירוס ככל הנראה נע דרך אטוליה, חצה את האיסתמוס, וכך הגיע על הפלופונסוס. המסע נעשה ככל הנראה בהסכמתה ובידיעתה של הליגה האיטולית שעיינה את מוקדון.[4]
מלכתחילה רווחה האמונה שפירוס הגיע לפלופונס כדי לתקוף את קורינתוס שהיוותה בסיס מוקדוני חשוב. אם כי בקלות ניתן היה להבחין שהכוח האפירוטי גדול באופן מחשיד, וככל הנראה יש לו כוונות נוספות.[4] פירוס נפגש עם שגרירים מאתונה, מסניה, והליגה האכאית, שבאו לברכו אך יותר מכך לעמוד על כוונותיו.[5] השיא הגיע במגלופוליס, שהייתה ידועה במדיניותה הפרו-מוקדונית, אולם בכל זאת פתחה את שעריה בפני פירוס.[6] במגלופוליס פגש פירוס שגרירים מספרטה ששאלו אותו בנוגע לכוונותיו. פירוס הציג את עצמו כמי שבא לשחרר את ערי יוון משלטון המוקדונים, ואף טען שהוא רוצה לשלוח את בניו לספרטה כדי שיתחנכו במוסד האגוגה.[1] עם זאת, ברגע שהוא הגיע לתחום לאקוניה, החל פירוס לבזוז את אדמות ספרטה. הספרטנים שלחו אליו משלחת נוספת, אולם פירוס השיב את פניה ריקם.[1]
הקרב
היום הראשון
כאשר פירוס תקף, שהה המלך אראוס בכרתים עם חלק גדול מהצבא הספרטני, במטרה לסייע לעיר גורטין נגד אויבותיה. מכיוון שכך, ספרטה מן הסתם נראתה עבור פירוס כמו מטרה קלה. קלאונימוס הפציר במלך לתקוף את ספרטה מיד, אולם פירוס חשש, כך מסופר, מפני ההרס שימיטו שכירי חרבו הגאלים על העיר אם יתקוף בלילה, ולכן החליט לדחות את ההתקפה ליום המחרת מתוך אמונה שהעיר תיכנע ללא קרב. בספרטה עצמה, כבר ערכו ידידי קלאונימוס הכנות לקראת שובו.[7]
הופעתו של פירוס תפסה את ספרטה לא מוכנה. הועלתה הצעה להבריח את הנשים אל מחוץ לעיר, אולם תוכנית זו נתקלה בהתנגדות מצד הנשים עצמן. ארכידמיה, אשה ממשפחת המלוכה, ניצבה בפני הגרוסיה עם חרב בידה כנציגת הנשים, והודיעה שנשות ספרטה אינן מוכנות לחיות אם ספרטה תיפול. עקב כך, הוחלט לשלב את הנשים בהגנת העיר.[7] במהלך הלילה, עמלו הספרטנים על חיזוק החומות. הם היו מודעים היטב לעובדה שפירוס הביא פילי קרב, ועל כן חפרו הגברים והנשים יחד תעלה אימתנית באורך של 800 מטרים, רוחב של תשעה מטרים ועומק של שישה מטרים. כדי שלא ניתן יהיה לאגף את התעלה, הציבו הספרטנים מכשול מעגלות שנתקעו באדמה. כמו כן, במהלך הלילה הגיעו אל ספרטה מתנדבים מארגוס ומסניה, והם סייעו לספרטנים בעבודה.[8] גם נשלחו שליחים לכרתים אל אראוס, ואף לאנטיגונוס, שהיה אויב היסטורי של ספרטה.
עם שחר, הנסיך אקרוטאטוס תפס פיקוד על הגנת העיר. הגברים ניצבו על החומות, והנשים נעמדו מאחוריהם כדי לעודד אותם. על פי המסופר, כילוניס הכינה חבל תליה, והכריזה שאם בעלה יכבוש את העיר, היא תשים קץ לחייה.[7] פירוס עצמו הוביל את ההסתערות הראשונה על החומות, אולם היא נהדפה בשל ההתנגדות הספרטנית העזה. הפילים נעצרו לנוכח התעלה. בניסיון לעקוף את התעלה, פירוס שלח 2,000 שכירי חרב גאלים תחת פיקוד בנו תלמי במטרה להסתער על האזור שבו לא נמשכה התעלה. שם הם נתקלו במחסום שהספרטנים הקימו. המחסום היה נטוע כה עמוק באדמה, עד שהוא הקשה לא רק על התוקפים אלא גם על המתגוננים. עם זאת, בהדרגה הצליחו הגאלים לפרק את המחסום וכבר עמדו להסתער. אקרוטאטוס שהבחין בכך, בחר 300 לוחמי עילית מקרב חייליו, ובחשאי איגף את הגאלים מאחור. הגאלים המבוהלים נאלצו לנטוש את ההסתערות כדי להתגונן. הכוח כולו נדחף לתוך התעלה ומעטים הצליחו להימלט.[9]
היום השני
עם רדת הלילה, כבר היו החומות במצב קשה, ופירוס חשב שיוכל לכבוש את העיר למחרת. שני הצדדים היו עייפים, ופירוס נסוג למחנה שלו. למחרת, הוא ערך מחדש את כוחותיו ופתח בהתקפה מחודשת. בשל המחסור בכוח אדם, נאלצו כעת הנשים לקחת חלק פעיל יותר בהגנה. הן הגישו חיצים ומזון לגברים הלוחמים, וטיפלו בפצועים. פירוס החליט למלא את התעלה, והאפירוטים העמיסו לתוכה מכל הבא ליד, כולל גופות חבריהם. הספרטנים, שהבחינו בכך, ביצעו גיחה נואשת על הכוחות הצרים.[10]
בתגובה, פירוס פתח בהתקפה על המסתערים, והוביל אותה בעצמו. עם זאת, במהלך ההסתערות נפצע סוסו האישי של פירוס מכידון שפגע בגופו, ופירוס הושלך ממנו פצוע וחבול. פציעתו עוררה בהלה ובלבול בקרב אנשי המשמר האישי שלו, והספרטנים ניצלו את ההזדמנות כדי להתארגן ולסגת בצורה בטוחה. פירוס עצמו, הובא בשלום למחנה האפירוטי.
היום השלישי
פירוס האמין שכעת, לאחר שהספרטנים ספגו כה הרבה אבדות, הם יסכימו להסכם שלום. עם זאת, המצב השתנה כאשר בלילה הורה מלך מוקדון לאמינאס, מושל קורינתוס לנוע עם כוח שכירים שתחת פיקודו לעזרת הנצורים. בנוסף על כך, אראוס חזר מכרתים עם 2,000 איש. לפיכך, חזרו הנשים לבתיהן כיוון שכעת המלחמה יכלה להתנהל גם ללא עזרתן.[10]
פירוס היה מודע לכך שבוא הכוחות הטריים משנה לחלוטין את פני התמונה, אולם הוא ערך עוד גיחה נואשת אחרונה על התעלות, שהסתיימה באפס הישגים ובאבדות כבדות. הוא החליט לבלות את המשך החורף בלאקוניה, ואנשיו בזזו את השדות מסביב לספרטה.
עם זאת, הגיע אז אל מחנהו אריסטיאס, אזרח רב השפעה מהעיר ארגוס, והפציר בו לפנות עם צבאו אל ארגוס כדי להפיל את שלטונו של הטיראן אריסטיפוס שתמך במוקדונים. פירוס שמח על ההצעה, שחוץ מזה שהבטיחה לו השפעה רבה בפלופונס, גם הציעה לו מוצא של כבוד מהתסבוכת הספרטנית שאליה נקלע. הוא נע עם כוחותיו אל ארגוליס במטרה לנוע משם אל ארגוס.
הצבא הנסוג שלו הוטרד ברציפות בידי הצבא הספרטני בפיקודו של אראוס, שהציב לו מארבים ותפס עמדות אסטרטגיות לאורך כל מסלול הנסיגה האפירוטי. כאשר הגיע למעבר צר בהרים, שבו היה ברור לפירוס שהוא לא יצליח לעבור בלי שצבאו יושמד בידי הספרטנים, הורה פירוס לבנו תלמי לקחת פיקוד על כוח המאסף ולארגן הסחת דעת בזמן ששאר הכוח ינוע במעבר. הספרטנים בפיקודו של אוואלקוס, תקפו את הכוח של תלמי. בקרב שהתפתח, נהרג תלמי, וחייליו התפזרו. פירוס, שזעם על מות בנו, כינס את פרשיו, וכנקמה השמיד את כל הכוח הספרטני.[11]
סוף דבר
אנטיגונוס ניצל את היעדרותו של פירוס, והשתלט מחדש על כל מוקדון. כאשר הגיע פירוס אל ארגוס הוא התאכזב לגלות את צבא מוקדון ממתין לו על הגבעות הסמוכות. שני מנהיגי הסיעות בארגוס הבינו במהירות שלשניהם לא תצמח תועלת מכך שארגוס תהפוך לשדה קרב בין שני המלכים והם הגיעו להסכמה ביניהם בעניין ממשל קואליציוני.[12] נציגי ארגוס פנו אל המלכים בבקשה ששניהם יניחו לארגוס, ושניהם נשבעו לעשות כן. עם זאת, רק אנטיגונוס הקפיד לקיים את ההבטחה. בלילה, פירוס נכנס אל העיר דרך אחד השערים, שאותו השאירו תומכיו בתוך העיר פתוח בכוונה תחילה. התפתח קרב רחוב אכזרי, שבמהלכו נהרג פירוס.
הברית בין ספרטה למוקדון לא החזיקה מעמד לאורך זמן. בשנת 267 לפנה"ס אראוס היה בין היוזמים של ברית רחבת היקף בין אתונה, ספרטה ומצרים (ומאוחר יותר גם אפירוס) נגד מוקדון. כך פרצה המלחמה הכרמונידית, ובשנת 265 לפנה"ס מת אראוס במהלך הקרבות נגד אנטיגונוס. אקרוטאטוס ירש את מקומו. גורלו של קלאונימוס לא ידוע.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז.
- Cartledge, Paul; Spawforth, Antony (1989). Hellenistic and Roman Sparta: A tale of two cities. London: Routledge. ISBN 0-415-03290-3.
- Cross, Geoffrey (2015). Epirus. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 9781107458673.
- Fox, Robert Lane (2006). The Classical World. Maryborough: Penguin Books. ISBN 978-0-14-103761-5.
- Green, Peter (1993). Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles: University of California Press. ISBN 0-500-01485-X.
- Hammond, N. G. L. (1988). A History of Macedonia: 336–167 BC. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0198148151.
- Pomeroy, Sarah (2002). Spartan Women. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-415-03290-3.
- Walbank, F. W. (1984). The Cambridge Ancient History, Volume 7, Part 1: The Hellenistic World. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-23445-X.
- Wylie, Graham (1999). "Pyrrhus Πολεμιστής". Latomus. 58. Societe d'Etudes Latines de Bruxelles. 2.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 פלוטרכוס, "חיי פירוס", 26.
- ^ פוליאנוס, "סטראטגמטה", ספר שני, 29.
- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 3.6.3.
- ^ 4.0 4.1 גולן, עמ' 141.
- ^ יוסטינוס, ספר עשרים וחמישה, 4.
- ^ גולן, עמ' 142.
- ^ 7.0 7.1 7.2 פלוטרכוס, "חיי פירוס", 27.
- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 1.13.6.
- ^ פלוטרכוס, "חיי פירוס", 28.
- ^ 10.0 10.1 פלוטרכוס, "חיי פירוס", 29.
- ^ פלוטרכוס, "חיי פירוס", 30.
- ^ גולן, עמ' 143 הערה 39.
