המשטר הצבאי של ארצות הברית בקוריאה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשטר הצבאי של ארצות הברית בקוריאה
재조선미육군사령부군정청
Flag of the United States.svg
דגל
סמל
Locator map of South Korea 1945-50.png
המנון לאומי אאגוקגה (דה פקטו)
ממשל
משטר כיבוש צבאי וממשלת מעבר
ראש מדינה מושל צבאי
מושל צבאי
ראש הרשות המבצעת סגן המושל הצבאי
שפה נפוצה קוריאנית, אנגלית
עיר בירה סיאול
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה כניעת האימפריה היפנית, סיום מלחמת העולם השנייה
כניעת יפן 15 באוגוסט, 2 בספטמבר 1945
פירוק הקמת הרפובליקה של קוריאה
הקמת הרפובליקה של קוריאה 15 - 17 באוגוסט 1948
ישות קודמת האימפריה היפניתהאימפריה היפנית הכיבוש היפני בקוריאה
ישות יורשת קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית

המשטר הצבאי של ארצות הברית בקוריאה (USAMGIK) היה הגוף הרשמי ששלט בחצי הדרומי של חצי האי הקוריאני בין ה-8 בספטמבר 1945 עד ה-15 באוגוסט 1948.

המדינה הוקמה לאחר כניעת האימפריה היפנית וסיומה של מלחמת העולם השנייה. קוריאה הפכה לרפובליקה עממית עד לשנת 1946, ולאחר מכן חולקה לשטח סובייטי ואמריקאי.

רקע

הרפובליקה העממית של קוריאה, מדינה קצרת ימים, הוקמה באוגוסט 1945. שליט הרפובליקה העממית, ליו וון-היונג, הקים את המפלגה העממית של קוריאה, שהייתה המפלגה השולטת.

היסטוריה

לפני החלוקה

לאחר כניעת יפן לבעלות הברית, קו רוחב 38 צפון חילק את קוריאה לשלטון סובייטי בצפון ואמריקאי בדרום. בין השנים 1945 ו-1948 קיבל דאגלס מקארתור את השליטה בדרום. הממשלה המקומית בוושינגטון די. סי. אישרה למקארתור לפעול בשטח כרצונו. הוא דרש מהגנרל ג'ון הודג' שיקים בקוריאה משטר צבאי אמריקאי. הכוחות האמריקאים נחתו באינצ'ון ב-8 בספטמבר, ועשו כרצונו של מקארתור. לאחר מכן, הודג' אמר כי "קוריאה הייתה יריבה של ארצות הברית".

לאחר החלוקה

ב-9 בספטמבר, ג'ון הודג' הודיע כי הממשלה היפנית הקולוניאלית תמשיך להתקיים כשהתקיימה לפני המלחמה. למרות זאת, הוא החליף מספר בכירי ממשלה בגנרלים אמריקאים.

לאחר שהתמודד עם חוסר שביעות רצון מצד הקוריאנים, הקים הודג' באוקטובר את ועדת הייעוץ הקוריאנית. רוב החברים בוועידה היו חלק מן המפלגה הדמוקרטית הקוריאנית, שהוקמה בתמיכת ארה"ב.

בדצמבר של אותה השנה, ארצות הברית וברית המועצות הסכימו על דרך הממשל בקוריאה המחולקת, כך היא תנוהל על ידי הוועידה האמריקאית-סובייטית שנחתמה במוסקבה. הוועידה גם הכריזה כי קוריאה תשוב להיות מדינה עצמאית בשנת 1949. עם זאת, המעצמות הכובשות המשיכו לשלוט בחלקן לפי האידאולוגיה שלהן.

התנגדות לממשל הצבאי

ב-8 בדצמבר, הממשל האמריקאי החל לאסור על שביתות נגד הצבא. למרות זאת, המפלגה הקומוניסטית של קוריאה החלה שביתה כללית סוציאליסטית בספטמבר 1946. השביתה החלה בעיר פוסאן, אך התפשטה ברחבי המדינה עד ה-24 בספטמבר וכרבע מיליון עובדים הצטרפו לשביתה. המשטר הצבאי תקף את השובתים בעזרת צבאו, ותמך בקבוצות פוליטיות אנטי-קומוניסטיות. ב-1 באוקטובר, בעקבות ניסיונות המשטרה לפיזור המחאות בדאיגו, נהרג פועל אחד. הפגנות בימים הבאים הובילו ל"מרד הסתיו" באותה השנה. המנהל האמריקאי הגיב להפגנות בכך שהכריז על ממשל צבאי, שהוביל למותם של מפגינים רבים.

מהפכת האי ג'ג'ו החלה באפריל 1948 כאשר פועלים שמאלנים הרגו 30 פעילי משטרה דרום קוריאנים. המהפכה החלה לאחר שמנהיג קוריאני קומוניסטי, פאק הון-יונג (שגם שיתף פעולה עם קים איל סונג) קרא לשביתה כללית ב-7 בפברואר. באותו הזמן היו במפלגת העובדים של דרום קוריאה לפחות 60,000 חברים, ועוד כ-80,000 תומכים פעילים. החברים והתומכים הללו הפגינו, אך בכמה מקרים המפגינים תקפו פעילי ממשלה ומשטרה. הפעולות האלו נמשכו למשך החודשים שלאחר מכן וגרמו למותם של 14,000 עד 30,000 איש.

פוליטיקה

למרות שהממשל הצבאי היה עוין כלפי שמאלנים וקומוניסטים, הוא בתחילה לא התנגד לפעילותן של קבוצות פוליטיות שמאלניות, כולל את פעילויות המפלגה הקומוניסטית של קוריאה. המשטר פעמים רבות ניסה לגשר בין הימין והשמאל, אך תקופת הפיוס הזו לא נמשכה זמן רב לאחר שהאמריקאים אסרו על הפעולות של הקבוצות השמאלניות והקומוניסטיות, שנתמכו בקרב תושבי קוריאה. הסיבה שבגללה עשו זאת היא שהם האמינו שהן מיודדות עם הגוש המזרחי וברית המועצות.

יחסי שתי הקוריאניות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יחסי קוריאה הדרומית–קוריאה הצפונית

בזמן החלוקה, רוב התעשייה הקוריאנית הייתה מרוכזת בצפון, כאשר רוב השטח החקלאי היה בדרום.

עצמאות

לאחר הבחירות לאספה המכוננת ולנשיאות במאי וביוני 1948, הממשלה הראשונה שלה באופן רשמי הקימה את מדינתה, הרפובליקה של קוריאה ב-15 באוגוסט 1948. הצבא האמריקאי עזב לבסוף בשנת 1949.

ראו גם

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0