המשמר השווייצרי

חיילי המשמר השווייצרי במדיהם המסורתיים, חמושים בהאלברד (נשק מוט המשלב כידון וגרזן).

המשמר השווייצרי הוא כוח צבאי שהורכב בעבר משכירי חרב שווייצרים נושאי רמחים שלחמו עבור כוחות אירופאיים שונים החל מהמאה ה־15 ועד למאה ה־19. חייליו גויסו ממחוזות שונים בשווייץ, ונשלחו למקומות שונים ברחבי אירופה תמורת תשלום. כיום, משרת המשמר השווייצרי אך ורק את קריית הוותיקן.

המשמר השווייצרי בצרפת

לאחר הסכם השלום שנחתם בין שווייץ לצרפת בשנת 1516, ביצעו שכירי החרב השווייצריים משימות חשובות בהיסטוריה של צרפת. פרנסואה הראשון מלך צרפת השתמש בכמה אלפי, או לכל היותר עשרות אלפי חיילים שווייצריים במלחמותיו, ובקרב פאביה (1525) נהרגו רבים משומרי ראשו השווייצריים לפני שהוא עצמו נשבה על ידי הספרדים. תחת שלטונו של לואי ה־14, אורגנו החיילים השווייצריים בשתי קבוצות, וחייליו הסדירים של המלך הופרדו מהם.

הפרק המפורסם ביותר בתולדות המשמר השווייצרי, הוא ההגנה על ארמון טווילרי שבפריז במהלך המהפכה הצרפתית, כאשר כמה מאות חיילים שווייצריים נהרגו ב־10 באוגוסט 1792. לזכרם הוקמה אנדרטת האריה בעיר לוצרן.

משמר הוותיקן

המשמר השווייצרי בוותיקן, שנוסד בשנת 1505 על ידי האפיפיור יוליוס השני, הוא כוח - המונה כ־100 חיילים בלבד - המגן על ארמון האפיפיור, על הכניסה לעיר, והאחראי לביטחונו האישי של האפיפיור. המשמר השווייצרי לא נחשב עוד לחלק מארגון גדול יותר, אלא לצבא העומד בפני עצמו. על אף שחיילי המשמר עוברים הכשרה צבאית מלאה והם מצוידים בכלי נשק מודרניים, הם עדיין לומדים להשתמש בחרבות, בגרזנים, בהאלברד ובכלי נשק עתיקים נוספים.

על המועמדים לגיוס למשמר להיות גברים המשתייכים לנצרות הקתולית, ובעלי אזרחות שווייצרית. גובהם עומד על 174 ס"מ לכל הפחות, וגילם נע בין 19 ל־30 שנים.

חיילים העומדים בתנאים הנ"ל ומתקבלים לשירות עוברים אימונים במסגרת צבא שווייץ, ומושבעים ב־6 במאי בכיכר סן דמסו (באיטלקית: Cortile di San Damaso) שבוותיקן. הכומר הראשי קורא בגרמנית (שפתו הרשמית של המשמר) את השבועה:

"Ich schwöre, treu, redlich und ehrenhaft zu dienen dem regierenden Papst [שמו של האפיפיור המכהן] und seinen rechtmäßigen Nachfolgern, und mich mit ganzer Kraft für sie einzusetzen, bereit, wenn es erheischt sein sollte, selbst mein Leben für sie hinzugeben. Ich übernehme dieselbe Verpflichtung gegenüber dem Heiligen Kollegium der Kardinäle während der Sedis-Vakanz des Apostolischen Stuhls. Ich verspreche überdies dem Herrn Kommandanten und meinen übrigen Vorgesetzten Achtung, Treue und Gehorsam. Ich schwöre, alles das zu beobachten, was die Ehre meines Standes von mir verlangt."

"אני נשבע אמונים בהן צדקי לשרת את האפיפיור ה"קדוש" המכהן, את יורשיו לפי דין, להקדיש כל כוחי בעבורם, ולהקריב, אם יידרש הדבר, אף את חיי שלי בעבורם. התחייבות זו אשא אף בפני הוויעוד ה"קדוש" של החשמנים בעת שהכס ה"קדוש" יהיה פנוי. אני מתחייב אף למלא את פקודותיו של המפקד ושל שאר הממונים עליי באמון ובצייתנות. אני נשבע לפעול תמיד לפי כבודו של מעמדי".

כאשר קוראים בשמו, עולה השומר החדש לדגל המשמר, ואוחז בו בידו השמאלית. לאחר מכן, הוא מרים את ידו הימנית ואומר:

"Ich, [שמו של החייל], schwöre, alles das, was mir soeben vorgelesen wurde, gewissenhaft und treu zu halten, so wahr mir Gott und seine Heiligen helfen."

"אני, [שמו של החייל], נשבע לציית בהן צדקי לכל אשר הוקרא עתה לפניי, ככל שיסייעו בידיי אלקים וה"קדושים" שלו".

חייל המשמר במדים השגרתיים

תקופת השירות עומדת על פרק זמן שנע בין שנתיים ל-25 שנים. מדי השומרים נקבעו בשנת 1915, וטעות נפוצה היא שמיכלאנג'לו הוא שעיצב אותם. בעוד שהמדים הטקסיים צבועים בכחול, אדום, כתום וצהוב, והם מעוצבים בעיצוב המאפיין את תקופת הרנסאנס, הרי שהמדים המשמשים את השומרים במרבית הזמן, הם סרבל בצבע כחול, כומתה שחורה ותו לא.

לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו של יוחנן פאולוס השני ב־13 במאי 1981 על ידי מהמט אלי אג'ה, עלה ספק אודות יעילותם ונחיצותם של חיילי המשמר. כתוצאה מכך, הורחבו האימונים והחיילים צוידו בנשק מתקדם יותר.