המתקפה הבלטית
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 14 בספטמבר 1944 – 24 בנובמבר 1944 (10 שבועות ויומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | המדינות הבלטיות, פרוסיה המזרחית, פולין | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המתקפה הבלטית[1] הייתה המערכה בין החזיתות הצפוניות של הצבא האדום וקבוצת ארמיות צפון הגרמנית במדינות הבלטיות במהלך סתיו 1944. התוצאה של סדרת הקרבות הייתה כיתור של קבוצת ארמיות צפון בכיס קורלנד וכיבוש מחדש של המדינות הבלטיות.[2]
רקע כללי
בשנת 1944, הוורמאכט נהדף לאחור לאורך כל קו החזית שלו במזרח. בפברואר 1944 היא נסוגה מהגישות ללנינגרד אל הקטע המוכן של קו הפנתרים בגבול אסטוניה. ביוני ויולי, קבוצת ארמיות מרכז נהדפה בחזרה מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית לפולין במהלך מבצע בגרטיון. זה יצר את ההזדמנות לצבא האדום לתקוף לעבר הים הבלטי, ובכך לנתק את הקשר היבשתי בין קבוצות הארמיות הגרמניות.
עד ה-5 ביולי, החלה מתקפת שיאוליאי, כהמשך למבצע בגרטיון. הארמיות הסובייטיות ה-43, ה-51 וארמיית המשמר ה-2 תקפו לעבר ריגה בחוף הבלטי עם חיל החלוץ של הקורפוס המשמר הממוכן ה-3. עד 31 ביולי, הגיעו הכוחות לחופי מפרץ ריגה; ארמיית המשמר ה-6 חיפתה על ריגה ועל האגף הרחב של החדירה לכיוון צפון.
התגובה הגרמנית הייתה מהירה, ובהתחלה הייתה די מוצלחת. התקפת נגד, בשם הקוד מבצע דופלקופף, נערכה ב-16 באוגוסט על ידי קורפוסי הפאנצר ה-40 וה-39 תחת פיקודה של ארמיית הפאנצר השלישית, קבוצת ארמיות מרכז. הם פעלו בתיאום עם גופים משוריינים מקבוצת ארמיות צפון, הם ניתקו תחילה את הכוחות הסובייטים על החוף, והקימו מחדש מסדרון קלוש ברוחב 30 קילומטרים המחבר בין קבוצת ארמיות מרכז לקבוצת ארמיות צפון. המטרה העיקרית של המתקפה הייתה להשתלט מחדש על צומת הכבישים המרכזיים של שיאוליאי, אך הטנקים הגרמנים דהרו חזיתית לתוך הגנה מעמיקה של החזית הבלטית הראשונה, ועד ה-20 באוגוסט ההתקדמות הגרמנית נעצרה. עם הפסדים כבדים. מתקפת המשך, ששמה הקוד מבצע Cäsar, והושקה ב-16 בספטמבר, נכשלה באותו אופן. לאחר תקופה קצרה של הפוגה, הסטאבקה הוציאה פקודות למתקפה האסטרטגית הבלטית, שנמשכה בין 14 בספטמבר ל-24 בנובמבר.
סדר הכוחות
הכוחות הסובייטים
- החזית הבלטית הראשונה בפיקודו של הגנרל איוואן בגרמיאן
- ארמיית המשמר המשוריינת החמישית בפיקודו של הגנרל וסילי וולסקי
- ארמיית המשמר השישית בפיקודו של לוטננט-גנרל איבן צ'יסטיאקוב
- ארמיית ההלם הרביעית בפיקודו של לוטננט-גנרל פיוטר מאלישב
- הארמייה ה-43 בפיקודו של לוטננט-גנרל אפאנאסי בלובורודוב
- הארמייה ה-51 בפיקודו של לוטננט-גנרל יעקב קרייזר
- הארמייה ה-33 בפיקודו של לוטננט-גנרל ויאצ'סלב צווטייב
- ארמיית האוויר השלישית
- החזית הבלטית השנייה בפיקודו של גנרל ארמייה אנדריי יריומנקו
- ארמיית ההלם השלישית בפיקודו של לוטננט-גנרל ניקולאי סימוניאק
- הארמייה ה-22 בפיקודו של לוטננט-גנרל ולדימיר ווסטרוחוב
- החזית הבלטית השלישית בפיקודו של קולונל-גנרל איוואן מסלניקוב
- החזית הבלארוסית השלישית (חלקים) בפיקודו של גנרל ארמייה איוואן צ'רניאחובסקי
- ארמיית ההלם השנייה בפיקודו תחילה על ידי לוטננט-גנרל פורפירי צ'נצ'יבדזה, ולאחר מכן על ידי לוטננט-גנרל איוואן פדיונינסקי
- הקורפוס הממוכן של המשמר ה-3 בפיקודו של לוטננט-גנרל ויקטור אובוכוב
- הארמייה ה-61 בפיקודו של לוטננט-גנרל פאבל בלוב
- הארמייה ה-67 בפיקודו של לוטננט-גנרל ולדימיר סווירידוב
- חזית לנינגרד (חלקים) בפיקודו של מרשל ברית המועצות לאוניד גובורוב
- הארמייה ה-8 בפיקודו של לוטננט-גנרל פיליפ סטאריקוב
הכוחות הגרמנים
- קבוצת ארמיות צפון בפיקודו של גנרל-אוברסט פרדיננד שרנר
- פלגת הארמייה נארווה בפיקודו של גנרל חיל הרגלים אנטון גרסר
- הארמייה ה-18 בפיקודו של גנרל חיל הרגלים הרברט לוך
- הארמייה ה-16 בפיקודו של גנרל חיל התותחנים כריסטיאן הנזן
- גדוד הפאנצר הכבד ה-502
- קבוצת ארמיות מרכז בפיקודו של גנרל-אוברסט גאורג-הנס ריינהרדט
קרבות
במשותף להתקפות אסטרטגיות סובייטיות אחרות, המתקפה הבלטית כיסתה מספר מבצעים ברמה המבצעית ומבצעי תקיפה בודדים של החזית:
- מתקפת ריגה (14 בספטמבר–24 באוקטובר 1944) בוצעה על ידי החזיתות הבלטיות השלישית והשנייה וניקתה את החוף המזרחי של מפרץ ריגה.
- מתקפת טאלין (17–26 בספטמבר 1944) בוצעה על ידי חזית לנינגרד כדי לגרש כוחות גרמנים מאסטוניה היבשתית.
- מבצע נחיתת מונסונד (27 בספטמבר–24 בנובמבר 1944) הייתה הנחיתה האמפיבית על האיים האסטוניים היומאה, סארמאה ומוהו, אשר חוסמים את הגישה למפרץ ריגה. לפי נתונים סובייטיים גרמניה איבדה 7,000 חיילים הרוגים ו-700 שבויים.[3]
- מתקפת ממל (5–22 באוקטובר 1944) הייתה מתקפה של החזית הבלטית הראשונה שמטרתה לנתק את הקשר בין קבוצות הארמיות מרכז וצפון.
מנקודת המבט ההגנתית הגרמנית, התקופה כללה את המבצעים הבאים:
- מבצע Cäsar, שמטרתו השבת הקשר בין קבוצות הארמיות מרכז לצפון 16–21 בספטמבר 1944;
- מבצע אסטר נועד לפינוי קבוצת ארמיות צפון מאסטוניה היבשתית 17–26 בספטמבר 1944;
- המצור על ממל 5–27 באוקטובר 1944;
- היווצרות כיס קורלנד 15–22 באוקטובר 1944.
לאחר מכן
ניצחון סובייטי
המתקפה הבלטית הביאה לגירוש הכוחות הגרמניים מאסטוניה וליטא. החזיתות הסובייטיות המעורבות בקרב איבדו בסך הכל כ-280,000 איש מכל הסיבות (הרוגים, נעדרים, פצועים, חולים).
קווי התקשורת בין קבוצת ארמיות צפון לקבוצת ארמיות מרכז נותקו לצמיתות, והראשונה נדחקה לאזור חוף הים הבלטי בלטביה. ב-25 בינואר, אדולף היטלר שינה את שמה של קבוצת ארמיות צפון לקבוצת ארמיות קורלנד, מתוך הכרה מרומזת בכך שאין אפשרות לשקם מסדרון יבשתי חדש בין קורלנד לפרוסיה המזרחית.[4] הצבא האדום החל בכיתור וצמצום כיס קורלנד שהיה יכול להיות איום גדול, אך הצליח להתמקד בפעולות באגף הצפוני שלו שכוונו כעת לפרוסיה המזרחית. פעולות הצבא האדום נגד כיס קורלנד נמשכו עד לכניעת קבוצת הארמיות קורלנד ב-9 במאי 1945, כאשר קרוב ל-200,000 גרמנים נלקחו שם בשבי.
הפיקוד הגרמני שחרר אלפי מתגייסים מקומיים משירות צבאי. עם זאת, הפיקוד הסובייטי החל לגייס מקומיים בלטים כאשר אזורים אלו הוכפפו לשליטה סובייטית.[2] בעוד שחלקם שירתו משני הצדדים, פרטיזנים רבים הסתתרו ביערות כדי להימנע מגיוס.
112 עיטורי גיבור ברית המועצות חולקו במהלך המתקפה, מתוכם שלושה זכו בעיטור בפעם השנייה.[5]
כיבוש מחדש של המדינות הבלטיות
.jpg)
השלטון הסובייטי של המדינות הבלטיות חודש בכוח, ובעקבותיו הגיעה הסובייטיזציה, שבוצעה בעיקר בשנים 1944–1950. הקולקטיביזציה הכפויה של החקלאות החלה ב-1947, והושלמה לאחר הגירוש ההמוני של אזרחים במרץ 1949. כל החוות הפרטיות הוחרמו, והחקלאים נאלצו להצטרף למשקים הקיבוציים. תנועת התנגדות מזוינת של 'אחי היערות' פעלה עד הגירושים ההמוניים. עשרות אלפים השתתפו או תמכו בתנועה; אלפים נהרגו. השלטונות הסובייטיים שנלחמו באחי היערות סבלו גם הם ממאות הרוגים. בין ההרוגים משני הצדדים היו אזרחים חפים מפשע. מלבד ההתנגדות המזוינת של אחי יערות, פעלו מספר קבוצות מחתרת של תלמידי בתי ספר לאומניים. רוב חבריהם נידונו לתקופות מאסר ארוכות. פעולות הענישה פחתו במהירות לאחר מותו של יוסיף סטלין ב-1953; מ-1956 עד 1958, חלק גדול מהמגורשים והאסירים הפוליטיים הורשו לחזור למולדתם. מעצרים פוליטיים וסוגים רבים אחרים של פשעים נגד האנושות בוצעו לאורך כל תקופת הכיבוש עד סוף שנות ה-80. למרות שההתנגדות המזוינת הובסה, האוכלוסיות נותרו אנטי-סובייטיות. זה עזר לאזרחים הבלטים לארגן תנועת התנגדות חדשה בסוף שנות ה-80 ולאחר מכן לפתח במהירות חברה מודרנית לאחר פירוק ברית המועצות ב-1991.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Anderson, p. 203; Muriev, pp. 22–28; Stilwell, p. 343; Проэктор.
- ^ 2.0 2.1 Д. Муриев, Описание подготовки и проведения балтийской операции 1944 года, Военно-исторический журнал, сентябрь 1984. Translation available, D. Muriyev, Preparations, Conduct of 1944 Baltic Operation Described, Military History Journal (USSR Report, Military affairs), 1984-9, pp. 22–28.
- ^ "Основные операции Советских Вооруженных Сил в ВОВ, начавшиеся в 1944 году". militarymaps.narod.ru.
- ^ ב-25 בינואר שינה היטלר את שמם של שלוש קבוצות ארמיות: קבוצת ארמיות צפון הפכה לקבוצת ארמיות קורלנד; קבוצת ארמיות מרכז הפכה לקבוצת ארמיות צפון וקבוצת ארמיות A הפכה לקבוצת ארמיות מרכז
- ^ "KM.RU - новости, экономика, автомобили, наука и техника, кино, музыка, спорт, игры, анекдоты, курсы валют | KM.RU". www.km.ru.
- ^ Phase III: The Soviet Occupation of Estonia from 1944. In: Estonia since 1944: Reports of the Estonian International Commission for the Investigation of Crimes Against Humanity, pp. VII–XXVI. Tallinn, 2009.
