ארהרד ראוס
 | |
| ארהרד ראוס | |
| לידה |
8 בינואר 1889 וולפרמיץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1956 (בגיל 67) וינה, אוסטריה  |
| השתייכות |
האימפריה האוסטרו-הונגרית הרפובליקה האוסטרית הראשונה  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1909–1945 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
האופטמן (הצבא האוסטרו-הונגרי) אוברסט (הצבא האוסטרי)  גנרל-אוברסט (וורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-6 מפקד הקורפוס ה-11 מפקד קורפוס הפאנצר ה-47 מפקד ארמיית הפאנצר הראשונה מפקד ארמיית הפאנצר הרביעית מפקד ארמיית הפאנצר השלישית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
גנרל אוברסט ארהרד ראוס (בגרמנית: Erhard Raus; 8 בינואר 1889 - 3 באפריל 1956), היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, ואחד משלושת האוסטרים היחידים שהועלו לדרגת גנרל אוברסט.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
ראוס נולד ב-8 בינואר 1889 בוולפרמיץ במוראביה שהשתייכה לאימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1909 התגייס ראוס לצבא האוסטרו-הונגרי, ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה, שאותה סיים בדרגת האופטמן.
לאחר המלחמה נשאר ראוס בצבא האוסטרי כקצין מטה, ובשנת 1936 הועלה לדרגת אוברסט.
מלחמת העולם השנייה
לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הצטרף ראוס לוורמאכט, ומונה לראש מטה המחוז הצבאי ה-17 בווינה, ומשום כך לא השתתף בפלישה לפולין ובמערכה על צרפת. ביוני 1940 מונה ראוס למפקד הרגימנט ה-243 שהפך ב-15 ביולי לרגימנט הממונע ה-4, וב-15 באפריל 1941 מונה למפקד חטיבת הרובאים ה-6 שהייתה חלק מדיוויזיית הפאנצר ה-6. במהלך מבצע ברברוסה פעלה הדיוויזיה כחלק מקורפוס הפאנצר ה-41 בארמיית הפאנצר הרביעית שפעלה בגזרה הצפונית. החטיבה בפיקוד ראוס פרצה את קו סטלין והתקדמה בלטביה ואסטוניה עד לפאתי לנינגרד. ב-7 בספטמבר מונה ראוס למפקדה בפועל של דיוויזיית הפאנצר ה-6, ב-15 בספטמבר הועברה הדיוויזיה לקבוצת ארמיות מרכז, והשתתפה בקרב על מוסקבה כחלק מהקורפוס הממונע ה-56 בארמיית הפאנצר השלישית. הדיוויזיה יחד עם דיוויזיות נוספות כיתרה 400,000 לוחמים סובייטיים בכיס ויאזמה. במהלך מתקפת הנגד הסובייטית פיקד ראוס על הגנה מוצלחת של הדיוויזיה וכוחות נוספים שסופחו לה כנגד הרוסים. באפריל 1942 נשלחה הדיוויזיה למנוחה בצרפת, שם מונה ראוס למפקד הדיוויזיה באופן רשמי ב-29 באפריל. ב-24 בנובמבר 1942 הועברה הדיוויזיה לחזית המזרחית והוכפפה לקורפוס הפאנצר ה-57, עמו השתתפה במבצע סערת חורף לחילוץ הארמייה השישית מסטלינגרד. ב-10 בפברואר 1943 מונה ראוס למפקד הקורפוס ה-11 ופיקד עליו בקרב חרקוב השלישי ובקרב קורסק. לאחר הכישלון בקרב קורסק הגן הקורפוס שבפיקוד ראוס על נסיגת הכוחות הגרמניים אל מעבר לנהר הדונייץ, ולאחר מכן לחם בקרבות הנסיגה אל נהר הדנייפר. ב-4 בנובמבר 1943 מונה ראוס למפקד קורפוס הפאנצר ה-47, וב-10 בדצמבר 1943 מונה ראוס למפקד ארמיית הפאנצר הרביעית, ופיקד על הארמייה בבלימת המתקפה הסובייטית, לא מעט מהצלחת הארמייה נבעה מתפקוד מפקד קורפוס הפאנצר ה-48 הרמן באלק. ב-21 באפריל 1944 מונה ראוס למפקד ארמיית הפאנצר הראשונה במקום גנרל הנס הובה שנהרג בתאונה, וב-15 באוגוסט 1944 מונה למפקד ארמיית הפאנצר השלישית. ב-10 במרץ 1945 הודח ראוס מתפקידו על ידי היטלר, בעקבות כישלונו בבלימת הרוסים בקו האודר, וב-14 במאי נפל ראוס בשבי האמריקאי.
לאחר המלחמה
ראוס שוחרר מהשבי ב-30 ביוני 1947. לאחר שחרורו כתב ספרים על טקטיקות השריון, ועל קרבות שפיקד עליהם. בשנת 1955 אושפז ראוס בבית חולים בווינה עקב דלקת ריאות, וב-3 באפריל 1956 מת ראוס והוא בן 67 שנים. ראוס נקבר בווינה בטקס צבאי מלא ב-6 באפריל.
קישורים חיצוניים
- ארהרד ראוס באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
