הנסיך איגור
 | |
| הנסיך איגור -עיצוב תלבושת לאופרה בתיאטרון מריאינסקי, סנקט פטרבורג | |
| מלחין | אלכסנדר בורודין |
|---|---|
| ליברטיסט | אלכסנדר בורודין |
| סוגה | אופרה דרמטית |
| מספר מערכות | 4 |
| זמן התרחשות העלילה | המאה השתים עשרה |
| שפה | רוסית. |
| שנה | 1890 (בכורה) |
| מקום התרחשות העלילה | ערבות אוקראינה |
| תפקידים | |
| |
האופרה "הנסיך איגור" היא יצירתו החשובה ביותר של המלחין אלכסנדר בורודין. האופרה, הכוללת פרולוג וארבע מערכות, מספרת על עלילותיו של נסיך מרוס של קייב בשם איגור סויטוסלביץ', שנלחם נגד שבטים אסיאתיים בערבות אוקראינה. האופרה הוצגה לראשונה בסנקט פטרבורג בנובמבר 1890.
כתיבת האופרה
בורודין, שהיה כימאי במקצועו, החל לעבוד על האופרה עוד ב-1869. בורודין כתב לאופרה גם את הליברית, יחד עם ולדימיר סטאסוב, בהתבססו על האפוס העתיק מסע המלחמה של איגור.
האופרה לא הושלמה עד מותו של בורודין (בשנת 1887), בגלל איטיות ההלחנה, שנגרמה עקב עומס העבודה שלו ככימאי, עומס שגרם לבורודין לכנות את עצמו "מלחין של שבת" . לאחר מותו, השלימו ניקולאי רימסקי-קורסקוב ואלכסנדר גלאזונוב את האופרה.
רימסקי-קורסקוב השלים את הפרולוג, את המערכה הראשונה, השנייה והרביעית, וכן את "המארש הפולבצי" שכלול במערכה השלישית. גלזונוב השלים את המערכה השלישית. קיימת גם סברה שהפתיחה לאופרה לא נכתבה על ידי בורודין, אלא שגלזונוב כתב אותה על פי מה שזכר מנגינתו של בורודין על הפסנתר[1].
הפתיחה, יחד עם "המחולות הפולובצים" ו"המארש הפולובצי", מהווים יצירה מוזיקלית תזמורתית העומדת בפני עצמה.
הקטעים המפורסמים והמוכרים במיוחד באופרה הם הקטעים המכונים "המחולות הפולובציים", המופיעים לקראת תום המערכה השנייה. "המחולות הפולובציים", שהביאו את האופרה למעמד של היצירה המפורסמת מכל יצירותיו של בורודין, מבוצעים לעיתים קרובות כיצירה בפני עצמה. המחולות בביצוע האופראי כוללים גם ביצוע מקהלתי, אך בקונצרטים הביצוע הוא בדרך כלל תזמורתי בלבד.
הנסיך איגור סויטוסלביץ'
האופרה עוסקת בעלילותיו של הנסיך איגור סויטוסלביץ' (Igor Svyatoslavich) מנובגורוד-סיברסקי שלחם נגד שבטים אסיאתיים (הפולובצים) בערבות אוקראינה במאה ה-12. הסיפור מופיע באפוס "מסע המלחמה של איגור".[2]
ב-14 במאי 1185 פשט גדודו של איגור על שטחי הפולובצים סמוך לגדותיו של נהר הדון. הפולובצים היו בני עם נודד שהשתקע בערבותיה של רוסיה, עד סמוך לים השחור והים האזובי, ועסק במעשי שוד וביזה ובהתנכלויות לתושבים המקומיים. בקרב הראשון ניצח איגור את הפולובצים, לקח רבים מהם בשבי וחילק את שללם בין לוחמיו. כעבור שבוע כפו הפולובצים קרב נוסף שנמשך שלושה ימים, ושבו הוכה גדודו של איגור שוק על ירך, והוא עצמו נפצע ונפל בידי האויב ביחד עם בנו.
תקציר עלילה
פרולוג
הנסיך איגור עומד לפני יציאה לקרב נגד הנסיך הקומני - החאן קונצ'אק. הוא מתעלם מאזהרות אשתו ואנשיו המפרשים ליקוי חמה כאות למזל רע. נסיך גליץ'[3] הזומם לרשת את מקומו מעודד אותו לצאת לקרב.
מערכה ראשונה
חצרו של נסיך גליץ':
נתיני הנסיך מברכים אותו. מספר נשים צעירות מבקשות מהנסיך לשחרר את חברן שנעצר. הנסיך מסרב. ירוסלבנה, אשתו של הנסיך איגור, מקוננת על בעלה מאז נעדר בקרב. שליחים מגיעים לבשר לה כי בעלה ובנה נשבו בידי הפולובצים.
מערכה שנייה
המחנה הפולבצי.
ולדימיר, בנו של איגור, חשק בבתו של חאן קונצ'אק, קונצ'אקובנה. היא יודעת שאביה יסכים לנישואין, אך ולדימיר מסופק לגבי אביו, איגור. קונצא'ק, באקט של אבירות, מנסה לשעשע את אורחיו המדוכדכים, ומשרתיו יוצאים במחולות. קטע זה נקרא "המחולות הפולובציים" והוא הקטע המפורסם ביותר באופרה. קונצ'אק מציע לשחרר את איגור אם יבטיח לא לתקוף אותו שוב. איגור מסרב.
מערכה שלישית
איגור נמלט מהשבי, לאחר ששמע שהפולבצים מתקיפים את עירו פוטיבל. בנו ולדימיר נשאר במחנה הפולובצי ונושא לאשה את בתו של חאן קונצ'אק, בהסכמתו של זה האחרון.
מערכה רביעית
איגור מגיע אל העיר פוטיבל ומתאחד עם אשתו.
ביצועים מודרניים
המחזמר קיסמט
בשנת 1953 נכתב המחזמר קיסמט על ידי רוברט רייט וגורג' פורסט. המחזמר התבסס על יצירתו זו של בורודין, ובפרט השיר "זר בגן עדן", שנעימתו לקוחה היישר מהריקודים הפולובציים.
הדואט של וורן ג'י וסיסל
בשנת 1998 הופיעו הראפר האמריקני וורן ג'י והזמרת הנורווגית סיסל יחד בדואט שהתבסס על קטע מתוך "הנסיך איגור" והפך ללהיט באירופה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האופרה "הנסיך איגור"
חגי חיטרון, התבוסה המרהיבה של הנסיך איגור, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2013
הערות שוליים
- ^ יש המפקפקים בכך, לאור אורכה ומורכבותה המוזיקלית של הפתיחה. המלחין שוסטקוביץ' העיד כי גלזונוב הודה בפניו כי כתב את הפתיחה על פי החומרים שכתב בורודין
- ^ תורגם לעברית על ידי שאול טשרניחובסקי
- ^ הנסיך ולדימיר ירוסלביץ' הוא מהעיר האוקראינית הליץ' (רוסית:גליץ'). השם הרוסי גליצקי שבשמו מופיע הנסיך לעיתים קרובות איננו שמו אלא מכוון לשם עירו
