אלכסנדר בורודין
| עיסוק | מלחין, פרופסור לכימיה אורגנית |
|---|---|
אלכסנדר פורפירייביץ׳ בורודין (ברוסית: Александр Порфирьевич Бородин; 12 בנובמבר 1833 - 27 בפברואר 1887) היה מלחין רוסי ופרופסור לכימיה אורגנית.
בורודין, יליד סנקט פטרבורג, היה אחד המלחינים הרומנטיים הרוסים הבולטים ביותר במאה התשע עשרה. הוא נמנה עם קבוצת "החמישה", קבוצה שייחדה את מרצה להלחנת מוזיקה רוסית ייחודית, שלא חיקתה את המוזיקה האירופית המערבית.
תולדות חייו
בורודין נולד בסנקט פטרבורג, והיה בנו הלא־חוקי של אציל גאורגי בן שישים ושתיים וצעירה רוסיה נשואה בת עשרים וחמש. בשל נסיבות הולדתו הלא־חוקיות, רשם אותו האציל כבן של אחד מצמיתיו, פורפירי בורודין – ומכאן שמו של המלחין. אביו של בורודין שחרר אותו ממעמד הצמיתות בהיותו בן שבע, ודאג לדיור ולפרנסה לו ולאִמו. אף על פי כן אִמו של אלכסנדר לא הכירה רשמית בבנה. אמנם היא דרה סמוך אליו, אך בורודין הצעיר פנה אליה בכינוי "דודה".
בורודין קיבל חינוך טוב[דרושה הבהרה], ובכללו גם שיעורי פסנתר, חליל צד וצ׳לו ממורים פרטיים.
קריירה אקדמית
בגיל 16 התקבל בורודין לאקדמיה הרפואית הכירורגית בסנקט פטרבורג וסיים את לימודיו בשנת 1856. הוא למד בין היתר אנטומיה, בוטניקה, זואולוגיה, וקריסטלוגרפיה, אך התמחה בכימיה. לאחר סיום לימודיו עבד בורודין במשך שנה בתפקיד רופא בבית חולים צבאי. בין 1859 ל-1862 השתלם במדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג, ושם השלים את לימודי הפוסט דוקטורט שלו, וגם חבר למנדלייב, יוצר הטבלה המחזורית.
בהיידלברג פגש בורודין פסנתרנית רוסייה שסיירה בגרמניה, ונשא אותה לאישה ב־1863. בשנת 1862 נתמנה לפרופסור לכימיה באקדמיה שבה למד. הוא גם היה ממייסדיו וממוריו הראשונים של בית הספר הרפואי הגבוה לנשים בסנקט פטרבורג.
אף על פי שהיה מלחין ידוע, התפרנס בורודין מעבודתו בכימיה, וזכה בכבוד רב בתחום זה, בייחוד על עבודתו בתחום האלדהידים. הוא היה שותף לגילוי התגובה האלדולית, וקיבל את הכבוד שבקריאת תגובה כימית מסוימת (Hunsdiecker–Borodin reaction) על שמו.
בריאותו של בורודין היה לקויה. אף על פי שהחלים ממחלת הכולרה ושרד ואף כמה התקפי לב מינוריים, לבסוף מת בורודין באמצע נשף של האקדמיה ב־27 בפברואר 1887. הוא נקבר בבית הקברות טיחווין שבמנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.
קריירה מוזיקלית
בורודין התחיל ללמוד הלחנה רק בשנת 1863, והיה תלמידו של מילי באלאקירב. בורודין היה לאחד מהחברים בקבוצת החמישה שריכז סביבו באלאקירב, ולצידם מודסט מוסורגסקי, סזאר קואי וניקולאי רימסקי־קורסקוב.
בשנת 1869 ניצח באלאקירב על הסימפוניה הראשונה של בורודין, ובאותה שנה החל בורודין בהלחנת הסימפוניה השנייה שלו. סימפוניה זו נחלה הצלחה מוגבלת בלבד בבכורה שלה ב־1877. בורודין ערך את התזמור שלה ב־1879, ופרנץ ליסט ארגן מופעים של הסימפוניה גם בגרמניה, ב־1880. כך זכה בורודין למידת־מה של תהילה גם מחוץ לרוסיה.
כמו כן בשנת 1869 החל לעבוד על האופרה הנסיך איגור, ובה היה שותף גם לכתיבת הליברית. זוהי אופרה בארבע מערכות, והתפרסמו ממנה מאוד הקטעים המכונים "המחולות הפולובציים". תזמורות רבות ניגנו את המחולות הללו, והם היו ליצירה העומדת לעצמה – וגם הפכו את האופרה למוכרת שביצירותיו. האופרה לא הושלמה עד מותו של בורודין בשל קצב ההלחנה האיטי שלו, שנבע במידה רבה מהעומס בעבודה העיקרית שלו, בשדה הכימיה. בורודין כינה את עצמו "מלחין של שבת", מאחר שעבודתו בכימיה העסיקה אותו עד מאוד. פעילותו המדעית, ובכללה הרצאות, עבודה במעבדה, ישיבות ובחינות, הייתה תובענית ביותר. רק לאחר מותו השלימו חבריו, ניקולאי רימסקי־קורסקוב ואלכסנדר גלאזונוב את הלחנת האופרה ואת תזמורה.
בורודין לא היה מלחין פורה, בשונה ממלחינים רבים בני זמנו, ואף על פי כן הניב עוד יצירות אחדות – ובהן פואמה סימפונית פופולרית ("בערבות מרכז אסיה"), שתי רביעיות לכלי קשת (הרביעייה השנייה נכנסה לרפרטואר הסטנדרטי, והפרק האיטי מתוכה התפרסם במיוחד), וגם כמה שירים וקטעים קצרים לפסנתר. וכן החל בורודין לעבוד על הסימפוניה השלישית שלו, אך לא זכה להשלימה. גלאזונוב השלים ותזמר את שני פרקיה הראשונים לאחר מותו. אף על פי שהסימפוניה השלישית איננה פופולרית כסימפוניה השנייה (ואף הראשונה, המוכרת פחות מהשנייה), עדיין מרבים להקליטה במסגרת מכלול הסימפוניות של המלחין. אופי המוזיקה של בורודין רוסי בעיקרו, אך במוזיקה משובץ לרוב גם מצלול מזרחי של ערבות אסיה.
הנצחה
הר בורודין באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של אלכסנדר בורודין[1].
מיצירותיו
לתזמורת
- סימפוניה מס׳ 1 במי־במול מז׳ור (1862‒1867)
- סימפוניה מס׳ 2 בסי מינור (1869‒1876)
- סימפוניה מס׳ 3 בלה מינור (1886–1887, לא הושלמה עד מותו. שני הפרקים הראשונים פורסמו לאחר השלמה ותזמור של גלאזונוב)
- ”בערבות מרכז אסיה“, פואמה סימפונית (1880)
מוזיקה קאמרית
- חמישייה בדו מינור, לפסנתר ולרביעיית כלי קשת (1862)
- רביעיית כלי קשת מס׳ 1 בלה מז׳ור (1874‒1879)
- רביעיית כלי קשת מס׳ 2 ברה מז׳ור (1881)
- סקרצו לרביעיית כלי קשת (1882, שימש בסיס לפרק השני של הסימפוניה השלישית)
מוזיקה לפסנתר
- ”סוויטה קטנה“, שבעה קטעים קצרים (פורסמה ב־1885, מקצת הקטעים הולחנו כמה שנים קודם לכן)
- סקרצו בלה־במול מז׳ור (1885)
אופרה
- הנסיך איגור (1869‒1887, הושלמה לאחר מותו. הפתיחה והמחולות הפולובציים מנוגנים לרוב כיצירה לעצמה)
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר בורודין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אלכסנדר בורודין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלכסנדר בורודין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
| החמישה |
|---|
| מילי באלאקירב | צזאר קואי | מודסט מוסורגסקי | ניקולאי רימסקי-קורסקוב | אלכסנדר בורודין |
