הסטר לוסי סטנהופ
הסטר לוסי סטנהופ (באנגלית: Hester Lucy Stanhope; 1776–1839) הייתה אשת חברה בריטית. בשנת 1815 חפרה באשקלון במטרה למצוא אוצר, ובכך הייתה לאדם הראשון שנעץ את חפירה באדמת ארץ ישראל, כדי לחשוף עתיקות.
ראשית חייה
ליידי הסטר נולדה וגדלה באחוזת צ'בנינג של אביה עד תחילת המאה ה-19, אז נשלחה על ידי אביה להתגורר אצל סבתה, הסטר פיט, הרוזנת מצ'תאם, בברטון פינסנט. באוגוסט 1803 מונתה לאחראית משק הבית של דודה, ויליאם פיט הבן.
פיט, בתוקף תפקידו כראש ממשלת בריטניה, היה זקוק למארחת בביתו כיוון שלא היה נשוי. ליידי הסטר ישבה בראש השולחן שלו וסייעה בקבלת האורחים; היא נודעה בזכות יופייה ויכולתה להשתתף בשיחות; אף על פי שסגנונה הקליל עודד את פיט באותה תקופה ושיעשע את רוב ידידיו הפוליטיים, היא צברה לעצמה גם מספר יריבים. היא הייתה בעלת כישורים טובים בתחום העסקים, וכאשר פיט היה מחוץ ללשכתו היא שימשה בתפקיד הדומה למזכירתו האישית. היא הייתה גם היזמת מאחורי הגנים בטירת וולמר בתקופת כהונתו של פיט כלורד חמשת הנמלים. היא שהתה לצידו גם כשגסס ממחלה. פיט היה מודאג ממצבה הכלכלי לאחר מותו, אם כי ללא בסיס כיוון שהוחלט להעניק לה גמלה שנתית בגובה 1,200 לירות שטרלינג לשארית חייה, החל מינואר 1806.
מותו של דודה הביא אחריו לשינויים במעמדה בחברה, לאחר שאחיה ואדם נוסף שאולי עמדה להינשא לו מתו בקרב, יצאה למסע למזרח כדי למצוא מנוח. לסטנהופ הייתה רוח הרפתקנית, והמזרח המתעורר הציע לה שדה פעולה נרחב. כדי להקל על עצמה בדרכים יצאה בשנת 1810 למסעה לבושה בבגדי גבר, ללא רעלה, רכובה על האוכף כדרך הגברים. במסעה התלווה אליה הרופא צ'רלז לואיס מריון. וכך נדדה מאתונה לאיסטנבול, מצרים, דמשק ולבסוף קבעה את מקום מגוריה בכפר ג'ון בהר הלבנון. מסעותיה הביאו אותה עד לתדמור, והיא הוכתרה על ידי הבדואים כ"מלכת תדמור".
הפרק הארכאולוגי
אמצעיה ההולכים ודלים, והסכנה באיבוד היכולת להמשיך ולנהל את חייה ברמה לה הייתה רגילה, הביאוה לחפש מקורות הכנסה בדרכים שונות. כאשר התגלגל לידיה כתב יד עתיק שציין קיומו של אוצר באדמותיה של אשקלון, היא פנתה וקיבלה מן הסולטאן העות'מאני פירמן לחפירה, כשהיא מבטיחה את מחצית השלל לסולטאן. באביב 1815, יצאה בשיירה עם פמלייה מעכו לאשקלון. את השיירה ליוותה יחידה מן הצבא הטורקי ופקיד הסולטאן. מושל יפו, אבו נבוט כפה על פלאחים מן הכפרים הסמוכים לבוא, על כורחם, כדי לסייע לחפירה. כאתר לחפירה נבחר השטח הסמוך למסגד.
החפירה העלתה שרידי עמודים וכותרות וחרסים רבים, להם התייחסה הליידי בביטול. גולת הכותרת של ממצאי החפירה היה פסל שיש גדול, חסר ראש, של גבר עטוי שריון מן התקופה הרומית, קרוב לוודאי של שליט. אוצר הזהב, משאת נפשה של הליידי, לא נמצא. למרבה ההפתעה הורתה סטנהופ לנתץ את הפסל לרסיסים. מריון, רופאה של סטנהופ, שנרעש מהחלטתה, מביא את גרסתה לאמור: שהורתה לנפץ את הפסל כדי שלא יעלה בדעתו של הסולטאן כי באה לחפש עתיקות, כפי שעשה הלורד אלגין לתבליטי הפרתנון האתונאי, אלא רק את האוצר עבורו קיבלה את הרישיון, אוצר שלא נמצא. משום כך, למרות שמעין חפירה הייתה כאן, אין היא נחשבת בתולדות הארכאולוגיה של ארץ ישראל ליותר מקוריוז.
זכרונותיה
ב-1846, כמה שנים לאחר מותה, פרסם מריון את זכרונותיה של ליידי הסטר סטנהופ בשלושה כרכים. שנה לאחר מכן, הוצא בשלושה כרכים "מסעותיה של ליידי הסטר סטנהופ".
לקריאה נוספת
- צבי אילן, ליידי הסטר סטנהופ, והחפירה הארכאולוגית הראשונה בארץ, ספר זאב וילנאי, כרך א', ירושלים 1984, עמ' 407-401.
- נתן שור, ספר הנוסעים לארץ-ישראל במאה הי"ט, ירושלים, 1988, עמ' 157-156.
- Yehuda Ziv, Hester the Queen, Eretz Magazin, Winter 1988, pp. 55-59
.
קישורים חיצוניים
שירלי סיידלר, החופרת הראשונה בארץ הקודש עשתה כל מה שנשים בתקופתה לא היו אמורות לעשות, באתר הארץ, 22 במאי 2015
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
