הסכמי לוקרנו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מימין לשמאל גוסטב שטרזמן, אוסטן צ'מברליין ואריסטיד בריאן בתקופת המשא ומתן על הסכמי לוקרנו

הסכמי לוקרנו 1925 הם מערכת הסכמים בין גרמניה לבין בלגיה וצרפת, בריטניה ואיטליה לגבי הגבול בין גרמניה, לבין צרפת, פולין וצ'כוסלובקיה. הסכמי לוקרנו נידונו בלוקרנו שבשווייץ ב־516 באוקטובר 1925 ונחתמו רשמית בלונדון ב־1 בדצמבר.

בהסכמים נקבע כי יישמר הסטטוס־קוו כפי שנקבע בחוזה ורסאי לגבי הגבול המערבי, ולגבי הגבול המזרחי יקבעו הסכמי בוררות לגבי הסכמים עתידיים. גרמניה חתמה על חוזה עם צרפת ועם בלגיה, חוזה שערב בלי תנאים לגבולותיהן המשותפים. כן חתמה גרמניה על חוזי בוררות עם פולין ועם צ'כוסלובקיה שלא ערבו לגבולות הקיימים ביניהן, אך חייבו אותן לא לחתור לשינויים אלא במשא ומתן, דיון או בוררות. צרפת חתמה על חוזים עם פולין ועם צ'כוסלובקיה והבטיחה להן סיוע צבאי אם גרמניה תתקוף אותן. כך השיגה צרפת מטרה חשובה במדיניותה: איזון העוצמה הגרמנית באמצעות ברית דיפלומטית ובאמצעות תמיכה ב"ברית הקטנה", כפי שנקראה הברית הפוסט מלחמתית בין צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה. בריטניה ערבה בחוזים אלה לגבולות צרפת ובלגיה והבטיחה סיוע צבאי נגד התקפה גרמנית אם תהיה. היא לא נתנה ערבויות דומות לפולין וצ'כוסלובקיה.

חוזי לוקרנו הביאו יציבות בגרמניה והביאו להכנסתה לחבר הלאומים ב־1926. כמו כן הרגיעו החוזים את המצב באירופה לשנים אחדות.

חוזי לוקרנו החלישו את הברית בין צרפת ופולין בכך שגרמניה הכירה בגבולה עם צרפת ובלגיה אך לא בגבולה עם פולין וצ'כוסלובקיה. בעקבות זאת, יוזף פילסודסקי ויוזף בק הטילו ספק בשאלה האם צרפת תבוא לעזרתם כנגד גרמניה אם יהיה בכך צורך, וגבשו מדיניות של שמירת יחסים טובים עם שתי המעצמות שאיימו על פולין ממזרח וממערב, בלא לכרות ברית איתן[1].


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסכמי לוקרנו בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0