העיוורת
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
העיוורת (ביידיש: די בלינדע, נהגה: di blinde) הוא סיפור קצר מאת יעקב שטיינברג, סופר, משורר ומחזאי יהודי. הסיפור התפרסם לראשונה ביידיש בראשית אפריל 1912 (ניסן תרע"ב) בעיתון "דער פֿרײַנד", שהופיע בוורשה שבפולין הרוסית,[1] ולאחר מכן תורגם על ידי שטיינברג עצמו לעברית ופורסם לראשונה במהדורת 1923 (תרפ"ג) של כתביו.[2]
זהו סיפור פואנטה, שעלילתו מתוארת מנקודת מבטה של חנה העיוורת, הנישאת בשידוך לישראל, ובסופו נחשפת האמת על בעלה ועל מצבה של הגיבורה ומשנה את ההיפותזה המרכזית על משמעות הסיפור כולו.[3]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ספר לימוד בוויקיספר: ניתוח הסיפור |
- הטקסט המלא של היצירה, באתר פרויקט בן־יהודה
- הקראת הסיפור, באתר Librivox
- רשימת מאמרים על העיוורת באתר רמב"י
- הסיפור כפי שפורסם לראשונה (ביידיש): יעקב שטיינבערג, די בלינדע, דער פֿרײַנד, 5 באפריל 1912, המשך, 7 באפריל 1912
- העיוורת - הטקסט המלא של היצירה וניתוחה, באתר "תרבות•il"
- העיוורת: תסכית על פי הסיפור ששודר ברשת ב', באתר רדיו הר הצופים, האוניברסיטה העברית בירושלים
- דיון בסיפור בהנחיית איריס לביא: שיחה עם פרופ' גרשון שקד ושיחה עם פרופ' חנה נוה ששודרו ברשת ב', באתר רדיו הר הצופים, האוניברסיטה העברית בירושלים
- העיוורת באתר "לב לדעת"
הערות שוליים
- ^ דער פֿרײַנד, גיליון 69 (י"ח בניסן תרע"ב, 5 באפריל 1912), עמ' 3; גיליון 70 (כ' בניסן תרע"ב, 7 באפריל 1912), עמ' 2. ראו יעקב שטיינבערג, די בלינדע, דער פֿרײַנד, 5 באפריל 1912, המשך, 7 באפריל 1912.
- ^ יעקב שטינברג, ספורים, ירושלים – ברלין: מוריה ודביר, תרפ"ג 1923.
- ^ ראו הפואטיקה של הסיפורת: מקראה, יחידה 1, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ו 1986, עמ' 119, 120, 123 (הספר זמין בגוגל ספרים).
