שידוך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "שידוך" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שידוך (פירושונים).

שידוך הוא הצעה מושכלת ומותאמת לשיוך בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים, ולקשר בר קיימא, בצורה מכובדת ועל ידי שדכן, המתאם את המסרים העיקריים שביניהם. על מנת לשמור על כבודם של הצדדים, תוך שמירה על גדרי הצניעות המקובלים.

ניתן לכלול במושג שידוך חמשה חלקים עיקריים. כמה מהם נעשים בעיקר על ידי שדכן או שדכנית, העוסקים בשדכנות לפרנסתם. שידוך נעשה גם באמצעות מכרים וידידים - על ידי הצעת מועמד לנישואים אחד למשנהו, או להורי הצעירים.

העלאת הרעיון – דהיינו חשיבה על רעיון והעלאתו לפני אחד או שני הצדדים. מטרת ובסיס הרעיון לשדך בני זוג בעלי היתכנות לזיקה, או בעלי סגנון דומה, ולעיתים לפי תחושה רגשית של התאמה בינהם.

ההצעה – העלאת הרעיון והתיווך לפני מתן אישורי שני הצדדים, והסכמתם לפגישה לבדיקת ההתאמה, על ידי המציע.

הבירורים – בשלב הבירורים מנסים הצדדים להתחקות עד כמה שניתן על מעמדו סגנונו והתאמתו של המוצע, בכדי לסנן הצעות והתאמות שגויות. פעמים שאחד מן הצדדים מעדיף פגישה מקדימה עם המועמד על ידי אחד מההורים, או על ידי גורם שלישי, במטרה לתהות על אופיו של המועמד.

שלב הפגישות - כולל מספר פגישות התאמה בין שני המוצעים, המבוססות על יכולת התאמה אינטלקטואלית בין שני בני הזוג, בדווקא. ולא על התאמות רגשיות אחרות, שבסיסן הרעוע הקשור למצבי רוחות משתנים ועל מימד הזמן, איננו מבטיח יציבות לאורך זמן.

התיווך – העברת המסרים העיקריים בין שני בני הזוג גם לאחר שלב הפגישות במטרה לשמור על כבודם. ועד לשלב מתקדם, בו הם יכולים לתאם את עניניהם בעצמם.

השידוך כיום

השידוך כיום מקובל בעיקר בקרב הקהילה הדתית והחרדית. אך גם בתרבויות רבות נישאים עד היום באמצעות הצעת שידוך, כמו גם בחברה המערבית אשר איננה חשה בגדרי הצניעות, הצעה מכוונת ואמינה ממכרים וידידים, תועדף על פני גישות תיאום אחרות.

חברות ליברליות וחדשניות מעדיפות לראות בגישת השידוך הישנה כסמל לבורות ולהתאמה בין בני זוג בעל כורחם. למרות שההצעה מעיקרה אמורה להביא, ככל שניתן לדעת, למירב ההתאמה, עוד קודם לשלב הפגישות בפועל, ומתוך מתן כבוד לשני הצדדים. בעקבות כך, המילה שידוך איננה נתפסת עבורם כהצעה מכוונת ואמינה, אלא כחיבור מגושם ומלאכותי בין שני בני זוג ללא קשר והתאמה, דבר שאיננו נכון.

איכות הבירורים ומספר הפגישות תלוי רבות בסוג הקהילה אליה משתייכים בני הזוג, כאשר ניתן לומר, שככל שהקהילה שמרנית יותר, היא תעדיף לסנן ולתאם כמה שיותר בשלב שלפני הפגישה עצמה. ישנם קהילות שהצדדים מסתפקים בפגישה קלה בלבד, זאת אחר שהתברר מעל לכל ספק להתאמה רבה מאד.

באופן כוללני ניתן לומר שהליטאים נוהגים להיפגש מספר פעמים והחסידים ממעטים בהן ויש הנפגשים פגישה אחת בלבד. אך גם בקהילות אלו הדבר תלוי בצורכם של המשודכים, ובהתאם לתפיסות עולמם.

ההגיון הפסיכולוגי והרעיוני

בבסיס רעיון השידוך ניתן להבחין בהשקפה הדתית הרואה עניין חשוב ומהותי, בהקמת בית, הנוסף לשושלת הדורות, והרואה בקשר נישואין איתן, את שלימות ייעוד האדם, והשלמת מטרת הבריאה.

היהדות רואה בשלום הבית, ובאחוות בני הזוג לאורך כל ימיהם, מטרה חשובה ביותר, אשר שם ה' נמחה על המים בעבורה (כמבואר בפרשת סוטה). ומשכך, קהילות שומרי התורה מרכזים את מירב מאמציהם להצלחת ההתאמות בין בני הזוג.

התאמה זמנית הנעשית באמצעים רגשיים, אשר רבים סיכוייה להתפוגג, איננה נחשבת להתאמה ראויה מספיק.

המציאות הנראית כיום בבתי הדין מוכיחה כי מספר המתגרשים בקרב היהודים החילוניים גבוה ממספר הנישאים על ידי שידוך.(דרוש מקור)

התיווך באמצעות שליח –שדכן, נעשה מכמה סיבות עיקריות:

אחת, שמירת גדרי הצניעות. על פי כללי הצניעות, בחור ובחורה אינם נפגשים סתם כך בלי סיבה, אלא אך ורק למטרת נישואים, ולכן עליהם להיפגש על ידי שידוך, בתיאום הסביבה הקרובה כמו המשפחה או המכרים וכדומה, אליהם קשור המועמד לנישואים.

סיבה נוספת לבחירת בן זוג באמצעות שידוך, היא החשש שמועמד צעיר הבוחר בן זוג באופן עצמאי עלול לקבל החלטה שגויה מבלי להכיר לעומק את התכונות והמידות האישיות של בן הזוג. המצדדים בשידוך סבורים שמוטב לבחור את בן הזוג על פי תכונותיהם (תכונות הנפש, ידע תורני, כישורים, שושלת, מצב כלכלי, מצב משפחתי וכו') בהתאם לדרישות של כל משפחה, ולאו דווקא מתוך קשר רגשי למועמד, לפחות בשלבי ההיכרות הראשוניים. בשידוך אידיאלי נוצרת ההיכרות רק לאחר בירור מקיף באמצעות שדכנים מקצועיים ומכרים הבוחנים את המועמדים ואת התאמתם ההדדית.

סיבה נוספת, היא שמירת כבודם של הנפגשים. השדכן חוסך לצדדים מלקבל סירוב ישיר מידיי, או הסכמה מאולצת, או אפילו הצעה מפתיעה או ישירה מידיי. הדבר שומר על כבודם של המשודכים ומשפחתם.

תיאוריית ההתאמות

כיום מתגבשת בציבור ובבעלי מקצוע, העוסקים בתחום, תיאוריה הטוענת כי בהתאם לגמישות בני הזוג ויכולת הבלגתם, תיתכן אפשרות נישואין בין כמעט כל אחד ואחת. וכי רמת ההתאמה והבירורים, איננה אלא מורידה את דרישות יכולת ההבלגה מבין בני הזוג. לפי תיאוריה זו יתכנו בני זוג שהתאמתם קלה יותר לאחרים, ובני זוג שהתאמתם קשה יותר. כמו כן לפי תיאוריה זו יתכן לומר שכמעט אין התאמה מוחלטת אף פעם. גישת השידוך איננה מבוססת על תיאוריה זו בדווקא, אך היא מסבירה למשל את הצלחתה, בהיותה ממומשת על הציבור הדתי, המחונך באופן שיטתי ועקבי לנתינה ולויתור.

לצורך פיתוח הקשר הרגשי בין בני הזוג, מקובל לראות בתורתו של הרב דסלר על נתינה מולידה אהבה, מדריך עבור בני זוג, כיצד לפתח אהבה מקשר והתאמה מבוססי אינטלקטואל שכלי. אם כי ישנן שיטות שונות בהסברת עניין זה.

שדכן

למרות שהשדכן פעמים רבות מתפרנס מהצעותיו שהצליחו, רבים מהעוסקים במלאכה זו רואים את שכרם כנספח וכמשנה למטרתם האמיתית, שהיא לקיום רצון הקב"ה בהקמת בתים, ובגמילות חסד כלפי הנדרשים לכך.

מקובל לכנות את שכרו של השדכן "כסף כשר". בהיותו הראוי ביותר לשכרו.(מקור)

השכר ניתן לרוב עם הצלחת השידוך, ובהתאם לחלקו של השדכן בפעולות השידוך, וכמקובל בקהילת המשתדכים. חלק מהמחותנים נותנים את הכסף בעת המכונה "ווארט" , וחלקם בעת ה"תנאים".

היסטוריה

אף שנמצא במקורות קדומים המונח 'באו בקשרי שידוכין', אין תיעוד מדויק על תקופה בה החל התהליך להתקיים כסדרו הנוכחי, ויתכן שהדבר התקבל עם קבלת תקנות הצניעות שבדורות קדמוניים.

התלמוד בבלי דן כמה פעמים על קידושין על ידי שליח, מסירת קידושין על ידי שליח דומה במהותה לתיווך בין שני בני זוג, אך שונה, בכך שהיא חותמת את הקידושין בפועל, ואינה מלמדת האם קדמו לה בירורים ופגישות. מן הראוי לציין, שחז"ל אוסרים לקדש אשה בלא שיראנה, שמא ימצאו הצדדים לא מתאימים, ויבואו לחסרון בשלום בית[1].

"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין ויוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה"[2] יש שהביאו את דברי חז"ל כראיה לכך שבזמנם התיאום נעשה ישירות, אך רבים מצדדים שאין כל ראיה לכך, ויתכן ואף סביר בהחלט שההצעות וההתאמות היו נעשות על ידי צד שלישי, לשמירה על צניעותם ועל כבודם.

השדכן הראשון

מקובל לראות את אליעזר עבד אברהם כאחד מראשוני השדכנים, בצאתו לחרן בשליחותו של אברהם אבינו אדונו, על מנת לתור אשה לבנו יצחק[3]. ואף שאין בידינו מידע על פגישות התאמה שנערכו ביניהם, בודאי שההצעה ותיאום הקשר נעשו על ידי אליעזר, כשדכן. ויש המפרשים שבנוסף להיותו שדכן, הוא היה גם שליח לקידושין.

כמו כן ניתן לראות בקב"ה את השדכן הראשון ביותר, בכך שהעמיד את חוה על מתכונתה והתאמתה, לפני אדם ביום בריאתו.

השידוך במגזרים שונים

רובם של הזוגות במגזר החרדי נישאים בשידוך.

בחברה הדתית לאומית נהוג גם כן להשתמש בשידוך אך בשונה מהחברה החרדית כאן בני הזוג אינם נפגשים פעמים בודדות וברוב המקרים הקשר נמשך מספר חודשים. גם קשר זה מתחיל בהצעה משדכן או מכר של בני הזוג, ולרוב נערך בירור מקדים על פיו יחליטו בני הזוג אם להפגש. לאחר קשר, יחליטו בני הזוג אם להתמיד ולהינשא או להיפרד. בני הזוג נוהגים להתייעץ עם חבריהם הנשואים או יועצים מוסמכים טרם ההחלטה.

בחוגים שאינם דתיים, יש אשר ינסו למצוא בן או בת זוג באמצעות שדכן מקצועי, מכר משותף וכדומה. שידוכים באמצעות גורם שלישי הם מאד נפוצים בחברה החילונית ומתאימים במיוחד לאנשים שמתקשים להכיר בן או בת זוג באופן עצמאי מסיבות שונות, כגון ביישנות, מגורים במקום מבודד או מוגבלות. בחברה החילונית הזוג, על פי רוב, יוצא זמן רב יותר כדי לגבש דעה עצמית על מידת ההתאמה של בן או בת הזוג ולא בהכרח מסתמך על בירור מקיף שנעשה קודם לכן בידי גורמים אחרים.

מקור המונח "שידוך"

הר"ן[4] (רבינו ניסים בן ראובן גירונדי - פוסק ומפרש על הרי"ף, חי בברצלונה בשנות 1380-1320) מייחס את השורש למילה 'שידוך' לשורש המילה 'שקט' בשפה הארמית, כנראה בהתבסס על תרגום הפסוק בספר שופטים:[5] "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ", אשר המתרגם לארמית תרגמו: "וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא". מכאן, ששורש המילה 'שקט' בארמית היא 'שידוך' והוא "מלשון שקט ומנוחה שהאשה מוצאת בבית בעלה", כמו שנכתב במגילת רות:[6] ..וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וגו'.

המונח "שידוכין" השתרש בתקופת התלמוד כתיאור לשלב הראשון בתהליך הנישואים באותה תקופה, שהיה התחייבות חוקית של הגבר והאישה לקיים ביניהם את השלבים הבאים, שהם הקידושין והנישואים. מונח זה מקביל למונח "אירוסים" של ימינו, אם כי בימינו לשלב האירוסים אין תמיד תוקף חוקי. המילה "אירוסין" מקורה במונח המקראי למה שנקרא החל מתקופת המשנה "קידושין". מוסד השידוכים של ימינו הוסיף שלב נוסף בדרך לנישואים, וכך תפס לו כל אחד מהמונחים השונים בעבר משמעות אחרת בתהליך הנישואים המקובל כיום.

שידוך ראוי נקרא בפי חז"ל "ענבי הגפן בענבי הגפן".

הפגשת בן/בת הזוג התחייבות להתחתן קניין (נתינת טבעת) חופה/חתונה
המונח במקרא אירוסין לקיחה
המונח במשנה שידוכין אירוסין (קידושין) נישואין
המונח כיום שידוכים אירוסים קידושין (נישואין) נישואין (קידושין)

בדיקה גנטית

כיום מקובל בעיקר בקרב הקהילות האשכנזיות, לערוך בדיקת נשאות גנטית, על מנת למנוע נישואין בין בני זוג, אשר הינם נשאים של מחלות גנטיות חשוכות מרפא, דוגמת 'טיי-זקס'. הבדיקה נעשית באמצעות בדיקת דם, או בקופת חולים, או בבדיקות מרוכזות הנערכות על ידי ארגון דור ישרים.

בבדיקות הנערכות על ידי גופים כדוגמת קופות החולים ומכונים גנטיים פרטיים, הם מודיעים לנבדק על היותו נשא או אי־היותו נשא. אולם בבדיקות הנערכות על ידי "דור ישרים" - הארגון שומר את התוצאות בסודיות, ומספק תשובה רק לגבי אפשרות התאמה של שני נבדקים. כל נבדק/ת, מקבל/ת קוד, אותו יש למסור לנציג הארגון כאשר חפצים לבדוק התאמה בין מועמדים לשידוך.

סיום השידוך

שלב השידוך מסתיים עם הסכמת הנישואין. מקובל לשתות לחיים והטקס מכונה ווארט, (דיבור באידיש, על כך שהושג 'דיבור' ו'הסכמה' להשלמת תהליך הנישואין). בעבר היה נהוג בקהילות מסויימות (בעיקר בקהילות אשכנז) לקרוא לסיום השידוך 'קנס', על שם הקנס המוטל על מי שמבטל את השידוך.

מקובל גם לחתום על הסכמים מעשיים.

קהילות רבות גם מקיימות אירוע הנקרא אירוסין[7] בו נחתמים התנאים להסכמת נישואין עד לתאריך מסוים, ולקבלת התחייבויות שונות הנוגעות ליצירת תנאים מתאימים להצלחת האירוע.

קהילות נוספות נוהגות לפרסם בעיתונים ובכתבי עת מודעת אירוסין המבשרת על השלמת השידוך ועל ההתחייבות לחתונה.

חברי החתן והכלה עורכים עבורם בדרך כלל טקסים המבטאים השתתפות בשמחתם. בישיבות מכונה האירוע 'סנטוחה', בו שרים ורוקדים לחתן, ויש מקומות שמדברים בשבחו, ומשמיעים דברי בדחנות לשמחו.

בין האירוסין לחתונה

הקשר בין בני הזוג בתקופה זו, מוגבל ומבוקר, בהתאם לסוגי הקהילות והמנהגים השונים. הדבר נעשה גם משום צניעות וגם מתוך אבחנה שעודף שיחות, עלול לפגום באיכות השיח בין בני הזוג שאך זה עתה החלו רוקמים את הקשר הרגשי שביניהם.

מעניין לציין שישנם מנהגים חדשים שהחלו בשנים האחרונות בעקבות התעוררותם של מחנכים וראשי ישיבות בעניין זה.

מתנות

מקובל להעניק מתנות שונות בין בני הזוג, ובין המשפחות, בהתאם למנהגים, לחיזוק הקשר והאחווה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • בתיה זיבצנר ודוד להמן, "השידוכים בעולם החרדי: סמכות, גבולות ומוסדות", מגמות מט/4 (2012), עמ' 641–668

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קידושין מא א
  2. ^ תענית כו ב
  3. ^ פרשת חיי שרה. בראשית כד.
  4. ^ בפירושו על תלמוד בבלי מסכת שבת, דף ה' ע"ב
  5. ^ שופטים ה לא
  6. ^ רות א ט
  7. ^ המילה אירוסין השתרשה בטעות. במקורה היא מבטאת את חלקו הראשון של טקס הנישואין כיום, נתינת הטבעת לפני שני עדים.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0