הפארק הלאומי גרמבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי גרמבה

Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
מראה הפארק מהאוויר
מראה הפארק מהאוויר
מדינה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1980, לפי קריטריונים 7, 10
הערות אתר בסיכון בין 1984 ל-1992 והחל מ-1996

הפארק הלאומי גרמבה (צרפתית: Parc national de la Garamba), השוכן ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, נוסד ב-1938 והוא אחד הוותיקים ביותר מסוגו באפריקה. ב-1980 הכריז אונסק"ו על הפארק כאתר מורשת עולמית.

אקלים וגאוגרפיה

האקלים של הפארק מאופיין בעונה גשומה הנמשכת בין מרץ לנובמבר, ובמהלך פרק הזמן הזה יורדת כמות משקעים ממוצעת של 1,260 מילימטרים. הטמפרטורה הממוצעת היא בין 20° ל-30°C. עונת הקיץ היבשה נמשכת מנובמבר עד מרץ, ובמהלכה הטמפרטורה הממוצעת היא בין 6°C ל-39°C.

הפארק משתרע על פני שטח של 4,920 קילומטרים רבועים, אך ההכרזה של אונסק"ו כוללת שטח נוסף בסך 80 קילומטרים רבועים. מבחינה טופוגרפית משתרע הפארק על פני רמות נרחבות, המאופיינות בכרי דשא גבוה ובצמחיית סוואנה. אדמת הפארק משופעת כלפי מטה באזור קו פרשת המים שבין הנילוס לקונגו, שבו יש שקעים ביצתיים גדולים. בשטחי הפארק זורמים שלושה נהרות גדולים והם גרמבה בתוך הפארק עצמו, דונגו בגבול הדרומי של הפארק ואקא בגבול המערבי של הפארק.

פאונה

פארק גרמבה ופארק מנובו שברפובליקה המרכז אפריקאית הם בית גידול עבור מספר מינים של בעלי חיים אופייניים לסודאן ולגינאה. גרמבה הוא בית גידול עבור אחת האוכלוסיות הטבעיות היציבות והאחרונות של קרנף רחב-שפה מהזן cottoni. ב-1960 מנתה אוכלוסיית הקרנפים כ-1,000 פרטים, אך בשל ציד בלתי חוקי בהיקף נרחב פחת מספרם לכדי 15 בלבד ב-1984, ומתוך ה-24 שהיו בשטחי הפארק בשנת 2004 נהרגו אחדים. שנתיים לאחר מכן נצפו שלושה קרנפים בלבד, אך באונסק"ו מאמינים כי ישנם פרטים נוספים שטרם נצפו. עם זאת, בסקר מיוחד של IUCN שנערך ב-2008 לא נצפו כלל קרנפים, והובע חשש כי האוכלוסייה נכחדה[1].

כמו כן, גרמבה הוא בית גידול לזן של פיל סוואנה אפריקני המהווה צורת ביניים בין הזן cyclotis לזן africana. בפרק הזמן שבין שלהי שנות ה-70 ל-1984 פחת גודל האוכלוסייה מ-20,000 ל-8,000 פרטים. במשך השנים חלו עליות וירידות בגודל האוכלוסייה, עד שבשנת 2003 דווח כי נותרו רק 1,453 פרטים בשל ציד בלתי חוקי בהיקף נרחב מאוד, אם כי עד לשנת 2006 חלה עלייה בהיקף של עשרות אחוזים והאוכלוסייה מנתה למעלה מ-3,800 פרטים. גרמבה ידוע גם בשל התוכנית לביות פילים אפריקניים שהחלה לפעול בו במהלך שנות ה-60, ובמסגרתה הצליחו לאמן פילים למטרות רכיבה עבור תיירים.

הפארק הוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית שבסיכון באמצע שנות ה-80 בעקבות הפיחות החד במספר פילי הסוואנה האפריקניים. הקרן העולמית לשימור חיות הבר פעלה בשיתוף פעולה עם IUCN, אונסק"ו והממשלה המקומית על מנת לשקם את הפארק. מאמץ זה נחל הצלחה וב-1992 הוסר האתר מרשימת האתרים בסיכון. אולם, ב-1991 התחוללו מאבקים צבאיים בחלק של דרום סודאן הסמוך לפארק, וב-1993 מנתה אוכלוסיית הפליטים שהגיעה לאזור כ-50,000 אנשים. בין הפליטים הגיעו גם אנשים חמושים שניצלו את נשקם כנגד בעלי החיים של הפארק, והם לא נרתעו גם מפעילותן של רשויות הפארק. ב-1996 נהרגו שני קרנפים, ובשל כך הוחלט להחזיר את הפארק לרשימת האתרים בסיכון.

מלבד הקרנפים והפילים נצפו בפארק 42 מינים אחרים של יונקים, ובהם שימפנזה מצוי, ג'ירפים (גדלים רק באזור זה של המדינה), תאו אפריקני שאוכלוסייתו פחתה מ-53,000 פרטים ל-25,000 בשל ציד בלתי חוקי, בבון זית, אנטילופה סוסית קצרת קרן, שני מינים של לוטרה, חמישה מינים של נמיות, נמר ושישה מינים של אנטילופות. בפארק תועדו גם למעלה מ-300 מינים של עופות.

פלורה

ב-1994 נספרו בפארק כ-1,000 מינים של צמחים וסקולריים, ומתוכם כחמישים הם אנדמיים.

הפארק מאופיין במגוון רחב של צמחים, וכולל בשטחו שלוש ביומות: סוואנות צפופות עצים או דלילות עצים, יער גלריה עם אזורים צפופים וביצות, ואזורים מימיים ומימיים למחצה. בחלקו הצפוני של הפארק גדלים בעיקר סוואנה צפופת עצים, ביצות פפירוס ויערות גלריה, אך במרכז הפארק גדלה בעיקר סוואנה המאופיינת בשיחים. סוואנה זו מתמזגת באופן הדרגתי עם סוואנת הדשא המשתרעת על פני מרבית שטח הפארק. הצמחים הגדלים בסוואנת הדשא עשויים להתנשא לגובה ממוצע של שני מטרים בתקופת הפריחה בספטמבר. ברחבי הסוואנה פזורים מספר עמקי נהרות. בחלקו הצפון-מזרחי של הפארק, השוכן בסמוך לגבול עם סודאן גדלים בעיקר עצים סודאניים כגון גומא פפירוס.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי גרמבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פיל סוואנה אפריקני באתר הרשימה האדומה של IUCN



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0