הפארק הלאומי מערות קרלסבד
 | |
| מערכת נטיפים באחת המערות במערכת | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 14 במאי 1930 |
| מבקרים בשנה | 407,367 (נכון ל־2006) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 189.26 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | ניו מקסיקו, ארצות הברית |
| קואורדינטות | 32°10′31″N 104°26′38″W / 32.17528°N 104.44389°W |
| www.nps.gov/cave | |
 | |
| סטלגמיטים בפארק | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1995, לפי קריטריונים 7, 8 | |
 | |
הפארק הלאומי מערות קרלסבד (אנגלית Carlsbad Caverns National Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית, שהוכרז אתר מורשת עולמית בשנת 1995. הפארק נמצא בדרום-מזרח מדינת ניו מקסיקו, בהרי גוואדלופה (Guadalupe), ועיקרו מערכת של 113 מערות קרסט, מתוך יותר מ-300 מערות ידועות, שנוצרו כאשר חומצה גופרתית המיסה את סלע הגיר ויצרה כמה מן המערות הגדולות ביותר בצפון אמריקה. הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית בזכות כך שבשטחו דוגמאות לכמה מן השלבים העקריים בהתפתחות כדור הארץ ומאפיינים גאולוגיים ייחודיים, ובשל יופי טבעי יוצא דופן וייחודי. כשני שלישים מן הפארק הוגדרו כאזור טבע בראשיתי על מנת להבטיח שלא ייגרמו שינויים לסביבה.
תקופת השיא של המבקרים היא בסופי השבוע אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות האמריקאים.
גאולוגיה
שטח הפארק שייך מבחינה גאולוגית לאגן דלאוור (Delaware Basin). זהו אזור סגלגל בצורתו, הנמשך מצפון לדרום, במדינות ניו מקסיקו ובעיקר במערב טקסס[1]. בתור הפרם היה האגן, ששטחו כ-26,000 קמ"ר מוצף במים. ריבוץ זה יצר שכבת משקע של אבן גיר משולבת באבן צפחה כהה, שעוביה נע בין 490 ל-670 מטרים.
גאוגרפיה ואקלים
הפארק הלאומי מערות קרלסבד נמצא, כאמור למרגלות הרי גוואדלופה, רכס הרים הנמשך ממערב טקסס לדרום-מזרח ניו מקסיקו. הגובה בחלקו התחתון של הפארק מגיע לכ-1,095 מטרים, ובחלקו העליון - בחלקו העליון של המתלול העולה אל ההרים - כ-1,990 מטרים. שטח הפארק כ-1900 קמ"ר.
חלקו האחר של הפארק נמצא מתחת למדבר צ'יוואוה (Chihuahua). רובו של מדבר זה נמצא במקסיקו; רובו אינו נמצא בשמורות, והחלק השייך לפארק הוא בין הבודדים הזוכים לשימור. זהו אחד מהמדבריות הגדולים באמריקה הצפונית, והוא זוכה יחסית לכמות משקעים גדולה, עם ממוצע של יותר מ-366 מ"מ גשם לשנה. האקלים במקום הוא אקלים יבשתי, עם חורף חמים, קיץ חם, וגשמים בקיץ. הטמפרטורה הממוצעת היא 19°.
צמחייה וחי על פני השטח
הצמחייה ברוב שטח הפארק היא צמחיית ערבה וצמחיית מדברית מסוגים שונים. בפארק ישנה מערכת אקולוגית מגוונת, ובה מיני צמחים ובעלי חיים שונים שאזור זה הוא להם גבול התפשטותם הגאוגרפית. במדבריות שבדרום-מערב הפארק נמצאת אוכלוסיות יונקים, ציפורים, זוחלים וחרקים ברמת שׁוֹנוּת מן הגבוהות בארצות הברית. הפארק הוא סביבת קיום חשובה לטורפי על כמו הפומה, ובה נמצאת גם המושבה הגדולה ביותר בחצי הכדור הצפוני של סנונית המערות. במערת העטלפים במערות קרלסבד ישנה מושבה גדולה של עטלפים, המהווה גם בית גידול ללידת הצאצאים, וגם תחנת עצירה לעטלפים נודדים.
הפארק מהווה גם נקודת משיכה לצפרים, המגיעים כדי לצפות ביותר מ-300 מיני ציפורים שנמצאות בפארק. בפארק זוהו 67 מיני יונקים (ובהם 17 מיני עטלפים), 55 מיני זוחלים ודו-חיים, חמישה מיני דגים ולמעלה מ-600 מיני חרקים, כאשר הרשימה גדלה מדי שנה. למעלה מ-900 מינים ותת-מינים של צמחים וסקולאריים נמנו בפארק.
גילוי המערות
שרידים שנמצאו במערות מעידים שהן שימשו כמקום מגוריהם של בני שבט פרהיסטורי שנקרא "עושי הסלים" (basketmakers). מאוחר יותר חיו באזור (אך לא בתוך המערה) בני שבט האפאצ'י.
למתיישבים הלבנים שהחלו להתיישב באזור היה ידוע על קיומה של מערה, אך איש לא טרח לבדוק אותה. בערך בשנת 1892 החל בוקר שחי באזור, בשם ג'ים ווייט (Jim White), לרדת אל המערה ולחקור את תוכנה[3] . בתחילה לא האמינו לממצאיו. בתחילת המאה העשרים הייתה המערה מקור לגואנו, דשן הנוצר מהפרשות של עטלפים, ואולם תוכנה של המערה עדיין לא היה מוכר. רק ב-1915 הצליח ווייט לשכנע צלם לרדת עמו למערה, ותוכנה המיוחד החל להתפרסם. ב-1922 החלו סיורים במערה, ובשנת 1923 הוכרזו המערות כפארק לאומי.
המערות
באזור נמצאות, כאמור, עשרות מערות, שלא כולן נחקרו עד תומן. המערה הגדולה ביותר והידועה ביותר היא מערת קרלסבד. המערות הן מערות נטיפים, ובהן תצורות שונות, בצבעים שונים, היוצרות צירופים מרהיבים.
מערת קרלסבד
האטרקציה העיקרית בתוך הפארק היא מערת קרלסבד. מבקרים יכולים ללכת לבדם דרך הכניסה הטבעית או לרדת ישירות דרך מעליות שהותקנו במערה ל ל"אולם הגדול" (The Big room) הנמצא 230 מטר מתחת. סמוך לאולם זה נמצאת קפיטריה ואזור מנוחה, וממנו יוצאים כמה מן הסיורים במערה. חלק משבילי המערה מוארים ומרוצפים, וחלקם אף מתאימים לכיסאות גלגלים. האולם הגדול הוא אולם סלע גיר טבעי בגודל 1,200 מטר אורך, 191 מטר רוחב ו-78 מטר גובה בנקודת הכי גבוהה שלו. זהו האולם השלישי הכי גדול בצפון אמריקה והשביעי בגודלו בעולם. האולם הגדול ביותר הוא אולם סאראוואק שבמלזיה.
כמה ממוקדי העניין במערה הם "הבור חסר התחתית" (Bottomless pit), תהום בעומק של למעלה מ-40 מטרים; "אולם המלכה" (Queen's Chamber), הנחשב לאחד מהאולמות היפים במערה; "אולם המלך" (Kings Palace), ארבעה אולמות רצופים שגם הם מפורסמים בשל יופים; ועוד. עומקה של מערת קרלסבד הוא כ-830 מטרים.
אולמות המערה
- אולם נשף הבלונים: ממוקמת בתקרה מעל אולם הכניסה הראשי, הגישה לחדר קטן זה נעשתה לראשונה על ידי קשירת חבל לבלונים, שהכניסו אותו עד לפתח.
- מערת העטלים: מעבר סלעי גדול המחובר לפרוזדור הכניסה הראשית. מרבית אוכלוסיית העטלפים במערה חיים בקטע הזה שלה.
- האולם הגדול או היכל הענקים: האולם הגדול ביותר במערה עם שטח רצפה של כ-33,210 מ².
- אולם האגם הירוק: האולם הקיצוני ביותר מבין "אולמות הנוף", נקרא כך בשל אגם בצבע מלכיט הממוקם בפינת האולם.
- אולם גואדלופ: האולם התגלה בשנת 1966 על ידי פקח של השמורה. זהו האולם השני בגודלו במערה. האולם נודע בקולקציה הצפופה של נטיפים בצורת "קש סודה".
- היכל הענק הלבן: אולם גדול המכיל נטיף לבן גדול. פקחי השמורה מובילים מבקרי מערות לחדר זה.
- ארמון המלך: הראשון מבין ארבעה אגפים הידועים בכינוי "אולמות הנוף". האולם נקרא כך בשל תצורה דמוית ארמון במרכזו.
- אולם המלכה: נחשב על ידי רבים כאולם היפה ביותר במערה עם התפאורה היפה ביותר.
- עולם הרוחות: נמצא בתקרת האולם הגדול באזור הגבוה ביותר שלו. האזור מלא בזקיפים לבנים הנראים כמו מלאכים.
מערות אחרות
באזור נמצאות כמה מערות נוספות הפתוחות לציבור, ובכללן:
- מערת העכביש (Spider Cave), הנמצאת כחצי קילומטר ממרכז המבקרים במקום;
- מערת קניון הטֶבַח (Slaughter Canyon), הנמצאת במרחק 37 ק"מ ממרכז המבקרים.
- מערת לצ'וגייה (Lechuguilla), מערה שהייתה ידועה כבר מתחילת המאה העשרים אך מחקר רציני בה החל רק ב-1986, המחקר גילה כי זוהי המערה החמישית באורכה בעולם - אורך המחילות הידועות בה הוא כ-193 קילומטרים, והעמוקה ביותר בארצות הברית, בעומק כ-490 מטרים. בניגוד למערות הקודמות שהוזכרו, מערה זו סגורה בפני מבקרים ופתוחה לצוותי מחקר בלבד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפארק הלאומי מערות קרלסבד |
הערות שוליים
- ^ למפה של האגן, ראו בערך באנגלית.
- ^ בהקשר זה, השונית נוצרה מריבוד של יצורים ימיים מתחת לפני הים; עם ירידת מפלס המים הפכה השונית לשורת גבעות ואחר כך הרים, כמפורט להלן. שוניות אלמוגים נוצרו על ידי אלמוגים ולא על ידי ריבוד יצורים ימיים, כמו במקרה זה.
- ^ על מחקריו של ג'ים ווייט ראו כאן
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
