הפיגוע בשכונת בקעה
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, האינתיפאדה הראשונה | |
|---|---|
| תאריך | 21 באוקטובר 1990 |
| תאריך עברי | ב' בחשוון ה'תשנ"א |
| מקום |
 שכונת בקעה, ירושלים, ישראל |
| מטרה | יהודים |
| סוג | פיגוע דקירה |
| נשק | סכין |
| הרוגים | 3 |
| פצועים | 1 |
| מבצע | עומר סעיד סאלח אבו סירחן |
| מספר מפגעים | 1 |
| מניע | טרור פלסטיני לאומני, אנטישמיות |
הפיגוע בשכונת בקעה היה פיגוע דקירה שבוצע ב-21 באוקטובר 1990, ב' בחשוון ה'תשנ"א בשכונת בקעה בו נרצחו 3 יהודים, החיילת איריס אזולאי, האמן אלי אלטרץ והשוטר צ'רלי שלוש ששירת כלוחם בימ"מ.
הפיגוע
המחבל עומר סעיד סאלח אבו סירחן יצא מביתו שבכפר עובידייה שבנפת בית לחם מזרחית לבית לחם והגיע לשכונת בקעה כשהוא מצויד בסכין בשעה 5:30 בבוקר. אבו סירחן, בן 18 וחצי, עבד כמה חודשים כטייח בשכונת תלפיות.[1]
כאשר הגיע לשכונת בקעה דקר בזה אחר זה למוות שלושה יהודים ופצע קל נער בן 13. מסע הרצח החל בסביבות השעה 6:45 ברחוב יאיר 2, אז נתקל המחבל בחיילת איריס אזולאי שהייתה בדרכה לתחנת האוטובוס, הוא קרא 'אללה אכבר' התנפל עליה ורצח אותה. משם המחבל המשיך דרומה, ופצע פציעה שטחית את ראשו של הילד עמיקם קובנר, בן 13 נכדו של הסופר אבא קובנר.[1]
לאחר זמן קצר יצא מביתו ברחוב אפרים 4 האמן אלי אלטרץ. וברחוב גדעון נתקל בו המחבל צעק 'אללה אכבר' ודקר אותו מספר דקירות למוות תוך שאלטרץ צועק לעזרה.[1]
השוטר צ'רלי שלוש, צוער ביחידה המיוחדת למלחמה בטרור, שמע את הצעקות. ורץ מביתו שברחוב שמשון כשהוא חמוש באקדח לרחוב גדעון הסמוך.
בצומת הרחובות גדעון ואפרים, הבחין צ'רלי שלוש במחבל הערבי מולו כשהסכין שלופה בידו. שלוש צעק לעברו להוריד את הסכין. אך המחבל המשיך להתקרב לעברו, בשלב זה ירה שלוש שתי יריות באוויר. אך המחבל המשיך לרוץ לעברו. הוא ירה ברגלו הימנית של המחבל. אך הוא המשיך להתקרב לצ'רלי. הוא ירה שוב, ברגלו השמאלית, מעל הברך. המחבל המשיך להתקרב לשלוש והשניים החלו להאבק. הם נפלו ארצה ותוך כדי המאבק, נשמט אקדחו של צ'רלי מידו. בשלב זה המחבל דקר את צ'רלי סמוך ללבו, וצ'רלי נרצח במקום.[1]
מייד לאחר הרצח מספר אזרחים וחייל בחופשה שהיו במקום השתלטו על המחבל.
לאחר הפיגוע
במקום הפיגוע הוקמה אנדרטה וגן קטן לזכר 3 הנרצחים.
פעולותיו של השוטר צ'רלי, שלא חיסל את המחבל בעל ה"אמצעי וכוונה", אלא עם זאת ירה לעבר רגליו, העלו באותם ימים באינתיפאדה הראשונה את השאלה מתי נכון וראוי להשתמש בנשק מול מחבלים, המקרה של שלוש נלמד כדוגמא בכל התנהלות של נוהל מעצר חשוד כאשר יש סכנה ממשית כמו שהיה לשלוש, ללא ספק שיש לבצע ירי לעבר המחבל בכדי לנטרלו לפלג גוף עליון, כאשר יש ברשותו אמצעי קר או חם וכוונה לפגוע.[2][3][4] שלוש קיבל את עיטור האומץ של משטרת ישראל.[5]
הג'יהאד האסלאמי וכוח 17 לקחו אחריות על הפיגוע.[6]
בחקירת המחבל הודה כי ביצע את הפיגוע כנקמה על מהומות הר הבית ב-1990.[7]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יוסי לוי ואילנה באום, הרוצח דקר וזעק 'אללה אכבר', מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ יהודה גולן, צ'רלי שלוש. לוחם הימ"מ: פתח באש לפי ההוראות, מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ אמנון סטרשנוב, "צדק תחת אש - המערכת המשפטית באינתיפאדה", הוצאת ידיעות אחרונות, 1994, עמ' 170-169
- ^ שי לוי, זאת הסיבה שסיפור הגבורה מהאינתיפאדה הראשונה חזר לכותרות, באתר מאקו, 13 באוקטובר 2015
- ^ פוקס, נינה (2021-12-09). "הלוחם שנרצח כי לא וידא הריגה: "שילם בחייו כדי שאחריו לא יקרו מקרים כאלה"". Ynet. נבדק ב-2023-04-16.
- ^ אורן כהן, הגי'האד האיסלאמי מחוץ לחוק, חדשות, 30 באוקטובר 1990
- ^ יוסי לוי, 'החלטתי לנקום ביהודים' אמר הרוצח לחוקריו, מעריב, 22 באוקטובר 1990
