הפרעת תנועה ריסנית ראשונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפרעת תנועה ריסנית ראשונית (באנגלית primary ciliary dyskinesia), היא מחלה גנטית נדירה, הגורמת לפגם בפעולה של הריסים של תאי רקמת אפיתל המצפים את דרכי הנשימה, איברי הרבייה אצל נשים וגברים ועוד. הריסים הן מעין ״שערות״ על גבי התאים שמתנועעות באופן אקטיבי עם כיווניות מוגדרת. כתוצאה מהמחלה, יכולת התנועה של הריסים נפגעת והריר אינו מנוקז כמו שצריך.

הסימפטום השכיח של המחלה הוא סינוסיטיס חוזר ודלקות שונות כמו דלקת אוזניים, דלקת גרון, דלקת ריאות וכו'. בנוסף, המחלה עשויה לגרום לבעיות בפוריות גם בקרב גברים וגם בקרב נשים.

במקרים שבהם מחלת תאי האפיתל מתפשטת לאיברים נוספים, יש מצב של סיטוס אינברסוס, סינוסיטיס כרוני וברונכיאקטזיס היא נקראת סינדרום קרטגנר.

סיטי אקסיאלי המראה מצב של סיטוס אינברסוס.בניגוד למצב התקין, בתמונה הכבד נמצא בצד שמאל של חולה (צד מין של התמונה).
סיטי אקסיאלי המציג מום מולד שבו הלב ממוקדם בצד ימין
סיטי אקסיאלי המציג סינוסיטיס כרוני כחלק מסינדרום קרטגנר

סימנים וסימפטומים

סיטי סגיטאלי המציג חסימת הפרשת ריר בפתחי אוויר כחלק ממחלת הפרעת תנועה ראשונית ריסנית
תמונת סיטי המציגה ברונכיטיאקטזיס אצל חולה הסובל מסינדרום קרטגנר

הפרעת תנועה ריסנית ראשונית, גורמות להפרעה בתנועת הריסים בדרכי הנשימה ובאיברים אחרים בגוף. פגיעה במבנה או בתפקוד הריסים יכולה לגרום לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה ואף להפרעה בפוריות. כל תא במערכת הנשימה מצופה במאות ריסים זעירים (שניתן לראות אך ורק במיקרוסקופ), המהווים מרכיב חיוני במערכת ההגנה מפני זיהומים. התוצאה העיקרית של תפקוד לקוי בפעולת הריסים של רקמת האפיתל, היא ירידה משמעותית ואף מוחלטת בפינוי הליחה מהריאות ורגישות חוזרת לזיהומים בדרכי הנשימה כמו סינוסיטיס, ברונכיטיס, דלקת ריאות ודלקת אוזניים[1]. הליחה יכולה להתנקז מהחלק העליון של דרכי הנשימה אך לא מהחלק התחתון. לכן, ימצאו דלקות חוזרות בדרכי הנשימה התחתונות. הסיבה נעוצה בכך שבדרכי הנשימה העליונות הליחה יכולה להתנקז עם כוח הכבידה ואילו בדרכי הנשימה התחתונות הניקוז צריך להיעשות על ידי הריסים.

לתאי רקמת האפיתל יש ריסים קטנטנים (באנגלית cilia), אשר תפקידם להסיע את הריר מחלל האף אל הלוע, שם הוא נבלע. כך, הריר המופרש מנוקז על מנת שלא ינזל החוצה מהאף או יסתום את החללים שבו. כתוצאה מהמחלה הריר אינו מנוקז כמו שצריך. הדרך היחידה של ניקוז הליחה באופן עצמאי היא על ידי השיעול. לכן הסימפטום הנפוץ ביותר למחלה הוא חולים שמנוזלים באופן כרוני וקבוע, שיעול חוזר ונשנה, דלקות חוזרות באף ובדרכי הנשימה. נזק מתקדם במערכת הנשימה הוא נפוץ, וכולל דלקות ריאות שמתחילות בילדות המקודמת ובעיות בסינוסים שמחמירות בבגרות.

עם זאת, האבחנה לרוב לא מגיעה בשלב מוקדם על אף הסימפטומים והתסמינים האופייניים. חלק מהחולים במחלה חווים ירידה בחוש הריח (למרות שחלק מדווחים שאין שינוי בחוש הריח אלא להפך- רגישות רבה יותר לריח ולטעם). במקרים חמורים של המחלה אף נדרשת השתלת ריאה. ניתן להפחית באופן דרסטי את התסמינים של המחלה על ידי טיפול מוקדם הכולל פיזיותרפיה ופעילות גופנית. הסברה כרגע היא שטיפול אגרסיבי במחלת הסינוסים בגיל צעיר תוכל לסייע לטווח הרחוק. בנוסף, צעדים דרסטיים לשיפור ניקוי הליחה ימנעו זיהומים בדרכי הנשימה. גברים הסובלים מהמחלה יסבלו מבעיות בפוריות ובמקרים קיצוניים אף עקרות. הבעיה תהיה בהסעה של הזרע בתוך צינור הזרע, אך עדיין קיימת האפשרות של הפריה חוץ גופית. דווחו בעבר מקרים שעל אף המחלה הזרע יכל לזוז והתאפשר הריון[2].  בנוסף, מחקרים מראים כי יש ירידה ניכרת בפיריון וקשיים בהתעברות גם אצל נשים הסובלות מהמחלה בשל תפקוד לקוי של ריסי רקמת האפיתל[3].

החלבון של הריסים משתתף גם בהנעה של האיברים של העובר לצדדים כאשר הוא מתפתח. יכולת זו נפגעת ולכן האיברים לא עברו למיקומים הנכונים שלהם בגוף. מצב כזה נקרא situs inverses- האיברים ממוקמים הפוך ביחס למיקומם הרגיל בגוף.

בכ-50% מהמקרים מתקבלת בקרב החולים "תמונת ראי" של איברי הגוף. כאמור, האיברים נמצאים הפוך ביחד למיקומם הרגיל בגוף. כך נוצר מצב בו למשל הלב ימצא בצד ימין במקום בצד שמאל ואף יכול להתקיים היפוך במיקום של אברי הבטן- הכבד ימצא בצד שמאל והטחול והקיבה ימצאו בצד ימין (ההפך מהמיקום הקבוע שלהם). בנוסף אצל מרבית החולים ניתן לראות במיקרוסקופ אלקטרוני פגמים במבנה העדין של הריסים.

על אף שממדי המחלה האמיתיים עדיין אינם ידועים, שיעור המחלה המדווח בעולם בעולם הוא כ- 1 מתוך 15-20 אלף[4] לידות. מומחים מעריכים, כי קרוב לוודאי שמחלה זו נפוצה בקרב האוכלוסייה יותר מהשיעורים המדווחים, אולם חולים רבים ובמיוחד אלו הסובלים מזיהומים חוזרים בדרכי הנשימה, עדיין אינם מאובחנים.

גנטיקה

הפרעה תנועה ריסנית ראשונית זוהי מחלה גנטית הפוגעת בכושר התנועה העצמאי של הריסים[5], המורכבים מבערך 250 חלבונים.

בקרב כ90[6] אחוזים מהאנשים הסובלים מהמחלה, יש שינויי מבנה קיצוניים שמשפיעים על החלבונים שנמצאים בזרועות הדיאנין. דינאין זהו חלבון שמאפשר תנועה ודבר זה פוגע ביכולת התנועה העצמית של התאים. בכ38[6] אחוזים הסובלים מהמחלה, היא נגרמת על ידי מוטציות ב 2 גנים- DNAI1 וDNAH5. יש מאמץ בינלאומי לזהות את הגנים שמרכיבים את זרועות הדיאנין או חלבונים הקשורים למבנים אחרים של הריסים.

הריס הזעיר מורכב ממאות חלבונים שונים, שנוצרים על ידי גנים רבים, המאפשרים מבנה קשיח בעל גמישות ויכולת תנועה, תוך תאום עם ריסים סמוכים. הריסים נמצאים גם באוזניים, במוח, ובמערכת הרבייה הנשית ובחצוצרה.  

פתופיזיולוגיה

מחלה זו עוברת בירושה גנטית. המבנים המרכיבים את הריסים הכוללים זרועות דיאנין פנימיות ו / או חיצוניות, מנגנון מרכזי, חישורי רדיאלי, וכו' חסרים או לא מתפקדים, ולכן המבנה חסר היכולת לזוז. בנוסף, ייתכנו ליקויים כימיים המפריעים לתפקוד הריסים ליצירת המבנה התקין. חוסר התפקוד של הריסים מתחיל במהלך השלב העוברי של ההתפתחות ומשפיע משם ואילך, לכן חלק מהאיברים לא נמצאים במקומות התקינים שלהם כפי שצוין מעלה.

קשר למחלות גנטיות נדירות אחרות

ממצאים אחרונים במחקר גנטי הראו כי מספר רב של הפרעות גנטיות, גם תסמונות גנטיות וגם מחלות גנטיות, שלא זוהו בעבר בספרות הרפואית כקשורים, עשויים להיות, למעשה, קשורים מאד בשורשים גנטיים. לפיכך, הפרעת תנועה ראשונית ריסנית היא מחלה שפוגעת בריסים של רקמת האפיתל. מחלות אחרות שבהם הריסים נפגעים כוללים את תסמונת Bardet-Biedl, כליות פוליציסטיות ומחלות כבד, תסמונת Alstrom, תסמונת מקלה גרובר וכמה צורות של ניוון רשתית[7].

היסטוריה

הראשון שתיאר את הסימפטומים הקלאסיים כקשורים למחלת PCD היה א.ק זיברט[8] בשנת 1904, ואחריו פרסם קרטגנר את הדוח הראשון שלו בנושא בשנת 1933[9].

קישורים חיצוניים

This article may contain some text from the public domain source "National Heart, Lung, and Blood Institute Rare Diseases Report FY 2001" available at http://www.nhlbi.nih.gov/resources/docs/raredisrpt01.htm

הערות שוליים

  1. ^ Coren, Me; Meeks, M; Morrison, I; Buchdahl, Rm; Bush, A (2002). "Primary ciliary dyskinesia: age at diagnosis and symptom history". Acta paediatrica (Oslo, Norway : 1992). 91 (6): 667–9. doi:10.1080/080352502760069089. PMID 12162599.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  2. ^ PCD Family Support Group : FAQs
  3. ^ The oviductal cilia and Kartagener's syndrome. [Fertil Steril. 1986] - PubMed - NCBI
  4. ^ Ceccaldi PF, Carre-Pigeon F, Youinou Y, Delepine B, Bryckaert PE, Harika G, Quereux C, Gaillard D. (2004). "Kartagener's syndrome and infertility: observation, diagnosis and treatment". J Gynecol Obstet Biol Reprod. (Paris). 33 (3): 192–4.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ Chodhari, R; Mitchison, Hm; Meeks, M (במרץ 2004). "Cilia, primary ciliary dyskinesia and molecular genetics". Paediatric respiratory reviews. 5 (1): 69–76. doi:10.1016/j.prrv.2003.09.005. PMID 15222957. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  6. ^ 6.0 6.1 Zariwala, Ma; Knowles, Mr; Omran, H (2007). "Genetic defects in ciliary structure and function". Annual review of physiology. 69: 423–50. doi:10.1146/annurev.physiol.69.040705.141301. PMID 17059358.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  7. ^ Badano, Jose L.; Norimasa Mitsuma; Phil L. Beales; Nicholas Katsanis (בספטמבר 2006). "The Ciliopathies : An Emerging Class of Human Genetic Disorders". Annual Review of Genomics and Human Genetics. 7: 125–148. doi:10.1146/annurev.genom.7.080505.115610. PMID 16722803. נבדק ב-2008-06-15. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Zivert AK (1904). "Über einen Fall von Bronchiectasie bei einem Patienten mit situs inversus viscerum". Berliner klinische Wochenschrift. 41: 139–141.
  9. ^ Kartagener M (1933). "Zur Pathogenese der Bronchiektasien: Bronchiektasien bei Situs viscerum inversus". Beiträge zur Klinik der Tuberkulose. 83 (4): 489–501. doi:10.1007/BF02141468.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0