הרב דוד חי אדרעי
| לידה |
ח' באייר ה'תרמ"ח צפת, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
כ' באייר ה'תרצ"ב (בגיל 44) צפרו, מרוקו הצרפתית |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית, האימפריה הרוסית, ברית המועצות, המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ומרוקו הצרפתית |
| מקום מגורים | צפת, כותיאסי, טשקנט, מירון |
| מקום פעילות | הגליל העליון, גאורגיה, קווקז, אוזבקיסטן ומרוקו |
| תחומי עיסוק | פסיקת הלכה, פרשנות המקרא והש"ס, דרשנות, שדרו"ת, חינוך |
| חיבוריו | בד דוד (שתי חלקים), חיי דוד, שושנים לדוד, שושן יפה, מועדי דוד, ציפורן דוד, מעשה חיא, רוח חיים |
| בת זוג | מלכה לבית ממן |
| אב | רבי חיים אדרעי |
| אם | בכורה ממן |
| שד"ר צפת לאימפריה הרוסית ומרוקו | |
| ראש ישיבה בכותאיסי | |
| רב הקהילה הבוכרית בטשקנט | |
| דיין בבית הדין הספרדי בצפת | |
| מנהל תלמוד התורה הספרדי בצפת | |
| חתימה | אח"ד העם המכונה ציון |
רבי דוד חי ציון[1] אדרעי (ח אייר ה'תרמ"ח, 1888 - כ אייר ה'תרצ"ב, 1932) היה רב יהודי-ספרדי יליד צפת, ששימש כשד"ר קהילת צפת לאימפריה הרוסית ומרוקו, כראש ישיבה בכותיאסי שבגאורגיה, כרב העיר טשקנט שבאוזבקיסטן, וכדיין ומנהל תלמוד תורה בצפת.
ביוגרפיה
רבי דוד חי אדרעי נולד בח אייר ה'תרמ"ח, לאביו רבי חיים אדרעי, ולאימו בכורה בעיר צפת. בצעירותו למד בישיבות של הקהילה הספרדית בצפת וקנה לעצמו ידיעה בש"ס ופוסקים.
בשנת ה'תר"ע כשהוא בן 22, נשלח על ידי חכמי צפת לקהילות היהודיות באימפריה הרוסית, כדי לשמש שם כשד"ר מטעם הכולל של קהילת הספרדים בצפת. בפסח ה'תר"ע שהה רבי דוד חי באחת מערי הקוקז, והוא חלה במחלה קשה והרופאים אסרו עליו לשתות יין, והוא נאלץ לא לשתות ארבע כוסות בליל הסדר[2]. לאחר שהחלים ממחלתו, כתב תשובה הלכתית על ארבע שאלות שעלו לו בעקבות מצבו הבריאותי, בנוגע לחולה שהרופאים אסרו עליו לשתות יין כשר, ויש יין לא-כשר שהרופאים אומרים שהוא כן יכול לשתות- 1. האם עדיף שאדם חולה יעשה קידוש על יין לא-כשר שהרופאים מתירים לו לשתות או עדיף שישמע קידוש מבנו הקטן שיקדש על יין כשר? 2. האם חולה שמותר לו לשתות יין לא-כשר יכול להוציא ידי חובה אנשים בריאים שאין להם יין כשר? 3. האם בריאים ששמעו חולה שקידש על יין לא-כשר יצאו ידי חובה, או שהם חייבים לעשות קידוש נוסף על יין כשר? 4. האם אדם שאסור לו לשתות יין יכול לקדש (על יין כשר) ולהוציא אחרים ידי חובה, למרות שהוא לא שותה מהיין?[3].
במהלך שליחותו, הגיע רבי דוד חי לעיר כותאיסי שבגאורגיה, ונתבקש על ידי בני הקהילה היהודית בעיר להישאר בעיר ולשמש כראש ישיבה בבית המדרש שהקים הגביר יצחק אליגולי. רבי דוד חי הסכים לבקשתם והחל לשמש כראש הישיבה אך בשל מזג האוויר הקר בכותאיסי הוא לא היה יכול להישאר בעיר לאורך זמן, ולכן עבר משם לערים סחינול וסוג'ונה. בזמן שהותו של רבי דוד חי בעיר סוג'ונה הוא נשאל על ידי רב העיר, רבי מיכאל נוח אילה-שוילי, כמה שאלות הלכתית בנוגע לאחת מההמצאות הטכנולוגיות החדשות של אותה התקופה, מכשיר הגרמופון [4].
לאחר שסיים רבי דוד חי את ענייני שליחותו חזר לעיר צפת.
זמן קצר לאחר חזרתו לצפת, שלחו אותו חכמי צפת לשמש פעם נוספת כשד"ר באימפריה הרוסית. בשנת ה'תרע"ג עבר רבי דוד חי דרך העיר טשקנט, בירת מחוז טורקסטן שבאימפריה הרוסית (היום בירת אוזבקיסטן), ונתבקש על ידי בני הקהילה היהודית-בוכרית בעיר להישאר בעיר ולשמש כרב וכדיין בבית הדין של הקהילה. רבי דוד חי נענה לבקשתם ונשאר בעיר כ5 שנים. לצד פעילותו הרבנית בפסיקת הלכה, דרשנות וחיזוקה הרוחני של הקהילה, עסק רבי דוד חי גם בפעילות ציונית, ודאג להקמת ספריות שבהם ספרים בעברית וכן פעל להקים סניפים של התנועה הציונית והמזרחי בטשקנט ובשאר הערים באזור.
בשנת ה'תרע"ז התרחשה באימפריה הרוסית מהפכה שבעקבותיה הקומוניסטים עלו לשלטון והקימו על חורבותיה של האימפריה הרוסית את ברית המועצות. רבי דוד חי סבל מנחת זרועו של השלטון הקומוניסטי שאסר על פעילות דתית ורדף אנשי דת ורבנים. גם לאחר המהפכה, למרות רדיפות הקומוניסטים, המשיך רבי דוד חי להנהיג את קהילתו ולפסוק בשאלות שהתעוררו בקרב יהודי טשקנט ואוזבקיסטן כולה. למשל, כתב רבי דוד חי תשובה שסדרה את חלוקת התפקידים בבית הכנסת כדי להכריע בין בני קהילתו שהסתכסכו ביניהם על זכות העלייה לתורה, קריאת ההפטרה ואמירת הקדיש. בנוסף, הוצרך רבי דוד חי להכריע בבעיה נוספת שהתעוררה לאחר ששד"ר מירושלים בשם רבי יעקב בכור משולם, שהיה בקי בעננים מסוימים בהלכה אבל לא היה בקי בהלכות גיטין, סידר גט למרות חוסר בקיאותו בהלכות גיטין ורבי דוד חי היה צריך להכריע בנוגע לכשרותו של הגט.
בשנת ה'תרע"ט, נשאל רבי דוד חי על ידי אברהם פילוסוף[5], האם יש חובה לקבור את המתים בתכריכי פשתן. שאלה זו הייתה רלוונטית מכיוון שבעקבות המדיניות הכלכלית של הקומוניסטים, מחיר הפשתן עלה ליותר מעשרת אלפים רובל והעניים היו מוכרים את כל רכושם כדי להשיג פשתן לצורך קבורת מתיהם, לאחר דיון הלכתי הכריע רבי דוד חי שאין חובה גמורה לקבור את המתים דווקא בבגדי פשתן ולכן כאשר מחיר הפשתן עולה מאוד ניתן לקבור גם בבגדים מבד אחר. בנוסף, בשנה זו כתב רבי דוד חי תשובה נגד פסק של רבי שלמה ליב, רבה האשכנזי של העיר סמרקנד שאסר על המוהלים לטלטל את כלי המילה בשבת על ידי קטן או גוי.
בשל רדיפותיהם של הקומוניסטים, רבי דוד חי החליט לעזוב את ברית המועצות במטרה לחזור לעיר מולדתו צפת. בדרכו מברית המועצות לארץ ישראל, עבר רבי דוד חי בעיראק, והתעכב תקופה מסוימת בקרב בני הקהילה היהודית בעיר הבירה בגדאד.
בחודש ניסן ה'תר"פ הגיע רבי דוד חי לעיר צפת. עם חזרתו לצפת, נקרא על ידי רבי ישועה ועיש, אב בית הדיין הספרדי בצפת, לשמש כדיין בבית דינו. בנוסף לתפקידו כדיין בבית דינו של רבי ישועה, מונה רבי דוד חי למנהל התלמוד תורה של הקהילה הספרדית בצפת. בתפקידיו אלה פעל רבי דוד חי בצוותא עם חכמי צפת ובראשם עם קרוב משפחתו[6], רבי ישמעאל בן פנחס הכהן, ששימש כרב העיר צפת, והעריך מאוד את רבי דוד חי אדרעי. כשהדפיס רבי דוד חי את ספרו בד דוד הוא קבל מכתב נלהב מרבי ישמעאל "”חזית איש מהיר, גבר יאיר, האי צורבא מרבנן, זית רענן, אח"ד הוא. ופרסמו הכתוב, טעמו ונימוקו עימו, מי שדעתו יפה, מדפיס ועולה, עלים לתרופה, פסקי דינים וחידושי תורה, כי טוב סחרה, ואותי ביקש לבא, ל"פרק כל כתבי", ואנא ידענא בנפשאי, דכחיש חילאי, קטונתי איני כדאי, אף גם זאת לבוא בפתחי שערים, במקום גדולים, רק לעשות רצונו חפצתי, הנה ברך לקחתי, למען יגדיל תורתו, כן ירבה וכן יפרוץ, ויפוצו מעינותיו חוצה, בריא עדיף, וישלח עזרך מקודש, בעושר וכבוד, ויזכהו האל ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולחדש כהנה וכהנה, יגדיל תורה ויאדיר אמן. הלא כה דברי החותם בברכה, בחודש שבט, שנת בן פורת, פה עיר הקודש צפת תובב"א, ישמעאל הכהן ס"ט.”
לאחר כמה שנים, עזב רבי דוד חי את כל תפקידיו, ועבר להתגורר במירון, ליד ציונו של רבי שמעון בן יוחאי, שם ישב ועסק בתורה, ובעת הצורך עצר את לימודו כדי להתעסק בצורכי הציבור ובניהול דברים דחופים בכולל הספרדים בצפת.
בשנותיו האחרונות, רבי דוד חי נשלח פעם נוספת בשליחות הכולל, הפעם למרוקו. בקיץ של שנת ה'תרצ"ב הוא הגיע לעיר צפרו שבקרבת העיר פאס. במהלך שהותו בעיר צפרו, בתאריך כ' באייר ה'תרצ"ב, הוא נפטר בפתאומיות, ונקבר בבית הקברות של הקהילה היהודית המקומית.
משפחתו
רבי דוד חי נישא למלכה בת רבי שמואל ממן. לא ידוע אם היו להם ילדים.
לרבי דוד חי היו שני אחים- רבי שלמה ומשה. ששניהם פעלו כמותו בשרות קהילת הספרדים בצפת ובמירון. האח הבכור רבי שלמה, היה גם הוא אחד מחכמי קהילת הספרדים בצפת. כמו אחיו, עבר להתגורר ביישוב מירון ונשאר שם גם בזמן מאורעות תרפ"ט ומלחמת העצמאות שבהם רבים מתושבי מרון ברחו ממנה בשל חששם מערביי הסביבה. הוא האריך ימים ונפטר בשנת 1955 כשהוא בן 81[7]. האח הצעיר משה, שימש כמנהל קבר הרשב"י מטעם העדה הספרדית בצפת[8].
ספריו
רבי דוד חי אדרעי חיבר כמה ספרים מתוכם נדפס רק ספר אחד.
- בד דוד- קונטרס הכולל שאלות ותשובות בהלכה שנשאל רבי דוד חי, בעיקר במהלך מסעותיו כשד"ר וכהונתו כרבה של טשקנט. רוב התשובות נחתמות במשפט עם פראפזה על המילה ציון (כינויו של רבי דוד חי), ובכמה מהתשובות הוא חותם "אח"ד[9] העם המכונה ציון". בסוף כל תשובה כתב רבי דוד חי בסוגריים את הסיבה או המאורע האקטואלי שהביאו לכתיבת התשובה. לאחר התשובות ההלכתיות הדפיס רבי דוד חי 24 חידושים על סוגיות שונות בש"ס. הספר נדפס בעיר צפת בשנת ה'תרפ"ב.
- בד דוד ח"ב- המשך לספר שנדפס בשנת ה'תרפ"ב. כנראה כולל את התשובות והחידושים שכתב רבי דוד חי לאחר שנת ה'תרפ"ב. חלק זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד.
- חיי דוד- ספר דרשות על התנ"ך. ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד.
- שושנים לדוד- פירוש למגילת שיר השירים, ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד.
- שושן יפה- פירוש למגילת שיר השירים, ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד.
- מועדי דוד- ספר דרשות לחגים. ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד.
- ציפורן דוד- פירוש על עין יעקב. ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד.
- מעשה חיא- ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד[10].
- רוח חיים- ספר זה עוד לא נדפס והוא עדיין בכתב יד[10].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- משה דוד גאון, "הרב דוד חי אדרעי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 24, באתר HebrewBooks
- רבי דוד חי אדרעי, בד דוד, צפת, ה'תרפ"ב, באתר HebrewBooks.
הערות שוליים
- ^ בשער ספרו הוא נקרא "דוד חי אדרעי המכונה ציון"
- ^ שו"ת בד דוד, צפת, ה'תרפ"ב, עמוד ג
- ^ תשובה זו נדפסה על ידו בשו"ת בד דוד, צפת, התרפ"ב, סימן א.
- ^ תשובתו של רבי דוד חי לרבי מיכאל נוח נדפסה בספר בד דוד דפים ו-ז
- ^ אין לבלבל בינו לבין רבי אברהם פילוסוף, שהיה אחד מרבני ירושלים באותה תקופה. אלא הכוונה היא לפעיל הציוני והיהלומן היהודי-בוכרי אברהם עימנואלי-פילוסוף.
- ^ בהקדמה למכתבו שנדפס בתחילת שו"ת בד דוד הוא מכונה "שאר בשרי". לא ידוע מהי הקרבה המשפחתי ביניהם.
- ^ כתבה על פטירתו מופיעה כאן.
- ^ עודד בר, "בין מסורת לחידוש: יום השנה לשחרור צפת: וההילולה במירון, תש"ט", בתוך- ידגר, רצאבי וכ"ץ (עורכים), עיונים בתקומת ישראל, כרך 7, מעבר להלכה- מיפוי מחדש של מסורת, חילוניות ותרבות העידן החדש בישראל, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014, עמוד 301, הערה 79
- ^ ראשי תיבות אדרעי חי דוד
- ^ 10.0 10.1 עובדת קיומו של ספר זה מוזכרת אצל משה דוד גאון, אך הוא לא מציין את תוכן הספר.
