שד"ר

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות בשינויים שבוצעו בו. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.
רבי יעקב ספיר יצא בשליחות קהילת "הפרושים" בירושלים אל הודו ואוסטרליה בשנים ה'תרי"ח-ה'תרכ"ג, בדרכו שהה תקופה במחיצת יהודי תימן ופרסם רבות אודותיהם

שַׁדָּ"ר (ראשי תיבות של שְׁלוּחָא דְרַבָּנָן) היה כינויים של יהודים שנשלחו מארה"ק לקהילות הגולה כדי לאסוף תרומות לקיומו וחיזוקו של הישוב בארה"ק. צורת ההנהגה של שליחי ארץ הקודש אשר החלה בתחילת האלף השישי, והלכה וגדלה ככל שהלך וגדל הישוב בארה"ק במשך האלף השישי, הנהגה זו תרמת רבות לקשר בין בני חו"ל לבין בני ארה"ק, ולהווי של הקהילות ישראל שבכל אתר ואתר, וצורת ההנהגה זו עומדת במתכונתה עד ימינו.

סדר השתלשלות צורת ההנהגה של שד"רים

רבי יהוסף שוורץ

צמיחת השדרו"ת בבמחצית הראשונה של האלף השישי

בראשית אלף השישי, כשהחל לצמוח הישוב בארה"ק כן החלו התרומות מהקהילות שבחוץ לארץ להוות מקור הפרנסה המרכזי עבור יושבי ארץ הקודש. במאה הראשונה לאלף השישי החלו יהודי אשכנז בסידור מערכת גבייה מסודרת בקהילות הגולה למען ישבי ארץ הקודש. בספרי הלכה של המאה השנייה כבר מוזכרים גזברים שהיו ממונים על איסוף הכספים בתפוצות ישראל ושליחתם לארץ הקודש. במקביל החל לצמוח באותן שנים צורת ההנהגה של השד"רות בצורתו המוכרת בכל משך האלף השישי, בה נשלח השד"ר באופן מיוחד כדי לאסוף כסף לתושבי ארץ ישראל. חלק מהשד"רים נשלחו במקרים בהם נוצר צורך מיידי בסכום כסף גבוה בעקבות פורעניות שונות שפקדו את יושבי הארץ לקראת סוף מחצית הראשונה של אלף השישי כבר קיימות ידיעות על שד"רים שנשלחו לגבות כספים בצורה סדירה ללא קשר למאורע מסוים, וכך הוסיף לצמוח ולהשתכלל צורת ההנהגה של השד"רות.[1].

התעצמות השד"רות במחצית השניה של האלף השישי

במחצית השנייה של האלף השישי התעצמה עד מאוד צורת ההנהגה של השד"רות. בסמוך למחצית השנייה של אלף השישי הוקם חבורת הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם (פקוא"ם) אשר ניהל מערכת איסוף כספים מארצות מערב אירופה ובהמשך גם בארצות הברית, מטרת חבורת הפקוא"ם הייתה לייעל את שיטת איסוף הכספים ולהנהיגה באופן קבוע ללא צורך בשליחת שד"רים לקהילות השונות. לאור הצלחתו הרבה ובעקבות מחלוקות עמו על אופן הקצאת הכספים למטרות השונות של הישוב, קמו בארצות נוספות חבורות דומים, ביניהם חבורת רוזני וילנה, כולל הולנד ודויטשלנד, כולל חיבת ירושלים, כולל וורשה ועוד.

במהלך המאה השישית המשיכה תופעת השליחות, מסעותיהם התרחבו לקהילות רחוקות כגון מרכז אסיה, ארצות הברית ואפילו אוסטרליה. מתקופה זו ידועים פרטים על שד"רים רבים שנשלחו מארץ ישראל על ידי ראשי הקהילות בירושלים, חברון, צפת וטבריה אל קהילות הגולה כדי לאסוף כספים[2] ולגייס תרומות למען קיום קהילותיהם בארץ. כספים אלו שימשו למימון הקמת מפעלי תורה וחסד, ישיבות, בתי יתומים, לבניית שכונות חדשות מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים קנית קרקעות

השד"רות אחרי ת"ר

אחרי ת"ר לאלף השישי מזמן שנתפתחון מבועי דחכמתא לתתא והתקנו סדרי הנסיעה והדרכים, סדרי הדואר, העיתונות, ודרכי הדפוס והבנקאות בארצות רבות, וכך נתעלו ונתקנו יותר ויותר צורת ההנהגה של השד"רות, מה שהצריך לפנים הסברה שבעל פה היה אפשר עתה לעשות במכתבים הנשלחים ומתקבלים בקביעות, והדברים הטעונים הסברה רחבה להמוני העם, אפשר היה להדפיס בקונטרסים מיוחדים או לפרסם בעיתונים. העברת הכספים מאירופה לארץ הקודש, שנעשתה לפנים על ידי השליחים שהיו ההלכים בסכנת הדרכים, ניתנת להיעשות עתה בצורה בטוחה על ידי המחאות בבנקאים. וכך כל הכוחות וסדרים שחידש ה' בעולמו אחר ת"ר עמדו כולם כשליחא דרבנן וסייעו להחזקת הישוב הקדוש בארץ הקודש.[3]

השד"רות אחרי ת"ש

במאה השמינית, הולך המתרבה הישוב של יראי ה' באה"ק והתרבו ספסלי בית המדרש בריבוי ישיבות וכוללים בארה"ק עד אין מספר ת"תים בתי ספר ומסדות צדקה וחסד עד אין מספר, וכן חידש ה' בעולמו כלים מכלים שונים העומדים כשד"רים ואוספים כספים להחזקת הישוב בארה"ק, ואף חידושי חכמות מחכמות שונות שנתן ה' מחכמתו לבשר ודם בסדרי הפרנסה כגון חכמת הפרסום וחכמת היחצנ"ות וכדו' כל אילו הם הם שלוחי דרבנן ושלוחי דרחמנא להרבות תורה ומצוות בארץ הקודש לאוקמא שכינתא מעפרא לקראת האלף השביעי יחד עם כל שומרי תורה ומצוות שעובדים המלך בהיכלו.

כל אחד ואחד בשמירת התורה וקדושה היום בארץ ישראל מרבה בזה השראת השכינה וקדושת הארץ וכו' מדת השראת השכינה והיינו קדושה תלוי במעשה אנשים הדרים שמה, וזהו יסוד למצוה לגור בארץ, ולחובה לתמוך הקדושה שמה וכו', לתמוך בתורה ומצוות בארץ ישראל מלבד מצות צדקה והחזקת תורה, בזה הארץ מתקדשת יותר, ומתקיים וירשתם אותה וישבתם, והעוזרים ומסייעים שותפין לעיקר מצות יישוב הארץ בכיבוש לגרש ממנו ע"ז ולאוקמא שכינתא מעפרא עם שומרי תורה ומצוות שעובדים המלך בהיכלו.

תשובות והנהגות כרך ג סימן סא

כינויים של השליחים

במהלך הדורות כונו השליחים בצורות שונות:

  • במאה החמישית לאלף השישי יש שליחים המכונים בשם שליח ציון, (גם בגמרא מופיע הכינוי הזה אם כי לא בהכרח בהקשר זה).
  • במאה החמישית מוצאים את השימוש בתואר שלוחא דרחמנא או בראשי התיבות - שד"ר. אמנם בדורות שלאחריהם יש שפירשו את הנוטריקון של שד"ר שהכוונה שלוחא דרבנן.
  • פעמים רבות השליח נקרא על שם המקום ממנו או שבעבורו הוא נשלח, כגון: שליח ירושלים, שליח טבריה, שליח צפת, שליח חברון.
  • במאה השישית יש שליחים הנקראים בשם: שליח מורשה או בקיצור מורשה, זאת משום שהוסמך וקיבל הרשאה לתפקיד כלומר שלא כמו "שליחים לעצמם" שהם שליחים שיצאו לגיוס כספים ביוזמתם האישית.
  • כמו כן פעמים ואנו מוצאים בארצות אשכנז את השימוש בביטוי משולח או ירושלמי ככינוי לכל שליח מא"י. אצל ארצות המזרח נהגו לכנות את השליח בשם חכם או חכם שד"ר או שליח קדוש או בקיצור ש"ק.
  • יש והשליח היה מכונה או קורא לעצמו בשם ציר אמונים או ציר נאמן לשולחיו או שליח מצווה , כמו כן אנו מוצאים שליחים שהשתמשו בכינויי מליצה וקראו לעצמם -בשמות כגון "צעיר המשתלח" (על משקל הביטוי "שעיר המשתלח)" , או כתיאור לנדודיהם השתמשו בביטויים "סובב נתיבות" "נע ונד בארץ לא לו" וכדומה.
  • דוגמה נאה לשנינותם היא בחתימה "מדלג על הע'רים מקפץ על הג'באות", על משקל הפסוק בשיר השירים: "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות".

היחס אל השליחים

שליחי ארץ הקודש זכו לכבוד ותפארת בעיני היהודים בקהילות השונות בשל היותם שליחים של הישוב החי בארץ הקודש, ולרוב גם בשל אישיותם וגדולתם בתורה. הם עזרו לשמירת הקשר בין יהודי הגולה ליהודי ארץ הקודש, בהגיעם לקהילות ישראל הפזורות מהודו במזרח ועד מרוקו במערב נתבקשו השד"רים להכריע במחלוקות, להסמיך רבנים ושוחטים, לפסוק בענייני הלכה ולתת הסכמות לספרים.

מסופר כי בעת ששהה רבנו יעקב מאיר בבוכארה נקראו כל הילדים שנולדו אז על שמו, כי "היו מכבדים כל שד"ר ירושלמי כמלאך אלקים ממש".[4] זאב וילנאי מתאר את מעמדו של השליח בקרב קהילות הגולה:

השליחים היו מתקבלים בקהילות הגולה בכבוד רב, ורבנים נהגו לאכסנם בביתם. יהודים חו"ל ראו בהם באי-כוח שומרי הגחלת בארץ הקודש. שד"רים למדנים בתורה היו דורשים דברי תורה לפני הקהל , ומספרים להם גם על מצב הקהילות הסובלות בארץ ומעוררים בקרב השומעים כיסופים אל קדושת הארץ. השד"רים נטעו ביהודי חו"ל זיקה לארץ הקודש זיקה זו היא שגרמה ליהודי חו"ל לתת את תרומתיהם ברצון תוך שהם רואים במעשה זה מילוי חוב קדוש. ויש שאף הושפעו לעלות בעקבותיהם לארץ[5]. רבים מהשד"רים הקפידו לדבר בלשון הקודש גם אם זה הצריך שיעמידו לצידם מתורגמנים, ובכך תרמו התפשטות הדיבור בלשון הקודש ולהתרחבות השימוש בה בדיבור בעל פה.

השד"ר היה מקבל בדרך כלל כרבע מהכספים שאסף כשכר על שליחותו. לעתים ארכה השליחות כשלוש או ארבע שנים, אז היו נעדרים מספר שנים מהארץ וממשפחתם. קהילות רבות ביקשו מהשד"רים לחזור אליהם בסוף השליחות, ולהתמנות אצלם לרבני או דייני הקהילה. קהילות רבות ביקשו משד"רים שהגיעו אליהן לרגל שליחותם, לחזור אליהם בתום השליחות, ולשמש בהנהגת הקהילה למספר שנים. בדרך כלל, הם או בניהם ונכדיהם חזרו לאחר תקופה זו לארץ.

מסירות נפשם של השליחים

השליחים היו יוצאים למרחקים ונודדים במשך שנים בדרכים משובשות מלאות תלאות עקב תנאי הנסיעה שבאותם ימים. לפניהם עמדו סכנות וקשיים, ובמיוחד כיהודים דלי אמצעים בדרך כלל. שליחים רבים נתפסו ונכלאו וחלקם אף נהרגו.[6] הם נעצרו בשל האשמות בריגול, חירוף הדת השלטת, הוצאת כסף מהמדינה שלא כדין, עבירה על דיני ההסגר ועוד. גם מבין אלה ששרדו את סערות הים או נדודי המדבריות, שודדים וחיות טרף, היו כאלה שניספו מחמת תשישות, מחלה ומגפה. מבין שמונה מאות וחמישים שלוחי ארץ הקודש ששמותיהם הגיעו אלינו, נפטרו בדרך-שליחותם לא פחות משמונים וחמש היינו אחד מעשרה, עצמותיהם פזורים על פני איטליה, גרמניה, ביהם, פולין, ליטא, טורקיה, בולגריה, יון, סוריה, ארם נהריים, כורדיסטן, פרס, אפגניסטן, תימן, הודו, מצרים, אלג'יריה, תוניס, מרוקו, ארצות הברית, ואיי הודו המערבית. לא כולם זכו לקבורה ולמצבה על קברם"[7].

עדות כמשיח לפי תומו על למסירות נפשם של השליחים כתב רופא אחד [8] אשר פגש בשנת ה'תרי"ד בהמדאן, שני שד"רים, אחד יליד הונגריה ואחד יליד יוון והוא כותב עליהם: מפליא לראות כיצד מתקדמים אנשים אלה במסעותיהם. הם נוסעים באין מעצור לסמרקנד, בוכרה, קנדאהר... לבקר את אחיהם, כלומר לגלילות שיש בהם סכנה עצומה לאירופאי, שלא יוכל כמעט לחדור אליהם כלל. רוב הנוסעים היהודים האלה מצליחים לעבור בכל מקום באמצעות הלשון העברית שבפיהם, וממקום-חניה למקום-חניה הם מקבלים ליווי של בני שבט רועים ונודדים דרך כל מיני שבטים ומחנות-שודדים וכך הם מגיעים בשלום אל מחוז חפצם" [9]

רשימת שד"רים בתקופות השונות

ראו גם

עין עוד

הערות שוליים

  1. ירושלים לדורותיה, כרך 7, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 100.
  2. בקהילות שונות הצטברו כספים של ירושות, עזבונות, נדבות ונדרים שהקדישו אנשים במהלך השנים לטובת ארץ ישראל או ירושלים
  3. אברהם יערי: שלוחי ארץ ישראל עמ' 833-834
  4. שלם: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה, 8, הוצאת יד בן צבי, 2008, עמ' 580.
  5. אנציקלופדיה אריאל עמ' 7700.
  6. אברהם יערי מנה בספרו את שמות הערים בהם קבורים שד"רים שונים כפי שנכתב על מצבותיהם או תועד במקורות אחרים.
  7. אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 29
  8. מר יעקב אדוארד פולאק, הוא בן ישראל מבוהמיה שנתמנה בשנת ה'תרי"א לכהונת פרופסור לאנטומיה וכירורגיה בבית-הספר הצבאי בטהראן שנוסד אז על ידי השאח הפרסי נאצר א-דין, ולאחר-מכן היה גם רופאו הפרטי.
  9. אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 136
  10. נבחר לשליחות בגלל שידעו על קרבתו אל הגביר רפאל יוסף ג'יליבי העשיר ביהודי מצרים, ואכן הצליח לקבל ממנו תרומה הגונה. אגב הקשר עם גביר זה, שנהג לעסוק בנסתרות, התוודע שבתי צבי לנתן העזתי ועזב באמצע השליחות שלו והלך אל נתן העזתי. הכסף שאסף שבתי צבי במצרים לא הגיע בשלמותו לירושלים עד כדי כך שראשי הכוללות נאלצו לתבוע אותו לדין לפני הקאדי (שלוחי א"י, אברהם יערי עמ' 288-289).
  11. נשלח לאיסוף כספים להצלה מהחובות הגדולים אליהם נקלעו. גדליה הדפיס בברלין ב-1716 ספר בשם "שאלו שלום ירושלים" בו הוא מגולל את פרשת העלייה על מנת לגייס כספים. מאמצי הגיוס הניבו סכום של 25,000 רייכסטאלר (אנ'), אולם בח' בחשוון ה'תפ"א פקעה סבלנותם של הנושים המוסלמים והם הציתו את "החצר" והרסו אותה עד היסוד. כל היהודים האשכנזים גורשו מירושלים ונאסר אליהם לשוב אליה (מלבד מקרים בודדים של אשכנזים שהתחזו לספרדים). החצר נותרה בחורבנה והתפרסמה בכינויה "חצר חורבת רבי יהודה החסיד". הכספים שנאספו נותרו באירופה והופקדו למשמרת בידי שמשון ורטהיימר, יהודי החצר של הקייזר קרל השישי. לאחר מותו של שמשון (1724) הפקיד בנו, וולף ורטהיימר את הכספים בידי הקייזר, שם נוהלו הכספים תחת השם "הקרן הירושלמית", עד לנפילת בית הבסבורג ב-ה'תקס"ד.
  12. הכוללות הכווונה לעדת הספרדים שהיו בעצם הקהילה העיקרית והוותיקה בירושלים ושבמשך זמן רב הייתה האחראית היחידה על כל נושאי השליחות מא"י והגוף היחיד המייצג מול השלטון העות'מאני.
  13. יצא בשליחות ירושלים בהיותו בן 84 ונפטר באמצע שליחותו באלכסנדריה
  14. למרות המחלוקת בין המתנגדים תלמידי הגר"א המכונים גם בשם הפרושים לבין החסידים, לא נמנעו קהילות המתנגדים לשלוח כספים אל העולים החסידים בטרם עלו הפרושים לארץ כ-40 שנה מאוחר יותר , כמו כן באחת מהמחלוקות בענייני חלוקת הכספים שהייתה בתוך עדת הפרושים בינם לבין עצמם, הם מינו לבוררות והכרעה בנושא זה דווקא שני חכמים שהיו מחסידי חב"ד שבחברון .
  15. הקים אכסניה בירושלים שהייתה ראשיתה של המלונאות המודרנית בארץ. מלונו שהקים התפתח לכדי רשת מלונות שהוחזק על ידי בני-משפחתו במשך מספר דורות. בנו, אליעזר, הגדיל את המלון בירושלים והקים מלונות בחברון וביפו. בכך תרמו רבות לפיתוח התיירות הארץ-ישראלית. במלון הירושלמי התארחו אח"מים כגון הברון רוטשילד וב"ז הרצל.
  16. היה הראשון שחדר לאסיה מהרכזית והגיע אל יהדות בוכרה.
  17. גדולי מנהיגי הקהילות עסקו בגיוס כספים עבור מפעל השד"רות למשל האדמו"ר השני של חב"ד ר' דוב בר שניאורסון נאסר על ידי הרוסים באשמת העבירה על החוק של איסור הוצאת כספים מהמדינה ובכל הקשור לאימפריה העות'מאנית יריבתה של רוסיה גם היה מדובר מצידם בחשש לקשרי ריגול.

הבסיס באדיבות ויקיפדיה