רבי פנחס מילר
 | |
| לידה |
1919 ה'תר"ף פטרוז'ן, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
מרץ 1992 (בגיל 73 בערך) י"ג באדר ב' ה'תשנ"ב נצרת עילית, ישראל  |
| מקום פעילות | דווה, נצרת עילית |
| השתייכות | הציונות הדתית |
| חיבוריו | ראה לקמן |
הרב פנחס מילר (ה'תר"ף, 1919 - י"ג באדר ב' ה'תשנ"ב, מרץ 1992) היה רבה האשכנזי הראשון של נצרת עילית (כיום, נוף הגליל), מ-1961 ועד לפטירתו. קודם לכן היה רב, פעיל ציוני, איש חינוך ואסיר ציון ברומניה הקומוניסטית.
תולדות חייו
ברומניה
נולד בשנת ה'תר"ף, 1919 בפטרוז'ן (פטרושני) (אנ') שבטרנסילבניה לאביו ר' אשר אנשיל יהודה, רב העיר, ונקרא על שם סבו מצד אמו ר' פנחס ביליצר רבה של סרנץ', בעל "גבעת פנחס"[1]. בצעירותו היה חבר בתנועת בני עקיבא. נשא את פנינה כהנא, בתו של הרב חיים אריה כהנא שכיהן אז כמורה צדק בטימישוארה[2].למד בישיבה והוסמך לרבנות.
בתקופת השואה נלקח למחנה עבודה, שם שיחד קצינים כדי לארגן תפילות במניין וכדי לפטור יהודים שומרי מצוות מעבודות בשבת. באחת התפילות, נשא דרשת חיזוק באוזני המתפללים, בגינה נעצר על ידי שלטונות המחנה באשמת המרדה. הוא שוחרר לאחר שהראה להם את תעודת הרבנות שלו, והתמנה באופן רשמי ל"רועה הרוחני" של העובדים היהודים במחנה, תפקיד שבמסגרתו היה פטור מעבודות פרך. הוא שוחרר בעזרת הצנחנים הארצישראליים, שניפקו לו תעודת זהות טורקית מזויפת.
לאחר המלחמה התגורר בדווה (אנ'), ושימש רב לכ-3000 היהודים ששרדו ונותרו להתגורר במחוז. במסגרת עבודתו, הקים קופה למימון הוצאות הדרכון לעניים שאושרה עלייתם לישראל. כמו כן, העביר ליהודי המקום מכתבים ותמונות של קרוביהם מישראל. בסביבות 1958 נאסר על ידי הסקוריטטה. הוא נלקח לחקירה, ובני משפחתו לא ידעו מה עלה בגורלו. הוא נשפט בעוון ניהול תעמולה ציונית, ונידון ל-8 שנות מאסר עם עבודות פרך. הוא הועבד כשנתיים כפועל בשדה אורז. מאסרו, יחד עם יהודים נוספים, עורר תרעומת בעולם היהודי[3], ולבסוף הם שוחררו לאחר כשנתיים, בשנת 1960, וניתנה לו ולמשפחתו רשות לעלות לישראל[4].
בישראל
בשנת ה'תשכ"א עלה לישראל, ובאותה השנה התמנה לרבה של קריית נצרת, לימים נצרת עילית, הצטרף ל"חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי" והיה מחברי סניף הפועל המזרחי בעיר[5]. זמן קצר לאחר בחירתו, פעל לכינון מועצה דתית בעיר, ונקלע בשל כך למתיחות קשה מול ראש המועצה המקומית מוטקה אלון. שיאה של היריבות הייתה במודעות רחוב חריפות שנתלו כנגדו, בהקמת "ועד דתי" ושחיטה אלטרנטיבית, במניעת כניסתו לבית הכנסת המרכזי ואף בדרישה מהרב הראשי יצחק נסים לפטרו. הסכסוך התגלגל ליריבות בין ההסתדרות, שיוצגה על ידי אלון, לבין הפועל המזרחי והמפלגות הדתיות. ליישוב הסכסוך נדרשו הרב הראשי ושר הדתות זרח ורהפטיג, ובשנת 1962 הושגה פשרה בין הצדדים[6].
בשנת 1964 התנדב לשירות בצה"ל, ושרת בהג"א באזור נצרת[7]. באותה השנה הקביל את פניו של האפיפיור פאולוס השישי בביקורו בנצרת, אך סירב להיכנס לכנסיית הבשורה לשם כך, ונפגש עמו בשעריה. מפגש זה היה המפגש היחיד של איש דת רשמי יהודי עם האפיפיור במהלך הביקור[8]. הרב מילר ברך את האפיפיור בשם "העדה היהודית בנצרת", לאחר שהרב יצחק נסים הרשה לו לברך בשם קהילתו בלבד, ולא בשם הרבנות[9]. היה שותף למהלכי הידברות בין הדתות בנצרת[10].
נפטר בי"ג באדר ב' ה'תשנ"ב, מרץ 1992. על שמו רחוב בשכונת הר יונה בנוף הגליל.
משפחתו
אחיו ר' לוי יצחק כיהן כרבה של קריית בנימין. אחיו ר' עמרם ישי כיהן כרב בטלגרד וכראש ישיבה, נספה בשואה. היו לו שתי בנות.
ספריו
- עולמו של אבא - סיפורי זכרונות של אביו על רבני טרנסליבניה ורומניה, תולדות חייו של אביו וחידושים מתורתו. ירושלים ה'תשמ"ד.
- מעשה שהיה - מידות והנהגות מגדולי ישראל.
- ארץ הגליל: עריסת התורה שבעל פה
- אוצר מרגליות - פנינים וחידושים בשישים נושאים.
- דור ודורשו - אוצר דרשות, נאומים ודברי ברכה.
לקריאה נוספת
- פנינה מילר, הרב שלי: יומנה של רבנית, ספריית מעריב, תל אביב 1986.
הערות שוליים
- ^ גבעת פנחס, אתר HebrewBooks.
- ^ לאחר השואה עלה ארצה וכיהן כרבה של שכונת גבעת עלייה ביפו וכראש ישיבת מאמר מרדכי-נדבורנא בתל אביב. לאחר פטירתו הוציא הרב מילר מכתבי ידו את הספר "באר חיים".
- ^ קריאה לממשלת רומניה לשחרר היהודים שנאסרו, דבר, 08/10/1959.
- ^ אברהם אשכנזי חוזר ליהדות, מעריב 31 בינואר 1964
- ^ ד"ש למגוייס , הצופה 04/06/1967
- ^ חוסל המשבר הדתי בנצרת, הבקר 03/12/1962.
- ^ הרב מילר התייצב לשרות, חרות, 26/02/1964.
- ^ הרב מנצרת עילית בין מקבלי פניו, הצופה 06/01/1964.
- ^ מבקר עד בקר, הבקר, 06/01/1964
- ^ , מוסלמים, יהודים ונוצרים בכנס סולידריות בנצרת, מעריב, 04/06/1967.
