השרפה הגדולה בניו יורק (1835)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
השרפה הגדולה בניו יורק
השרפה הגדולה בניו יורק מבט מויליאמסבורג,
גואש על נייר, Nicolino Calyo

השרפה הגדולה בניו יורק פרצה ב-16 בדצמבר 1835 וגרמה נזק כבד למרכז המסחרי בדרום מנהטן.

השרפה

השרפה פרצה במחסן בן חמש קומות ברחוב Merchant מספר 25 (כיום שם הרחוב הוא Beaver)[1], בהצטלבות הרחוב עם רחוב פרל, בין ככר הנובר ווול סטריט. העיר הייתה מכוסה שלג והטמפרטורה שבאותה עת נמדדה בעיר, עמדה על 27 מעלות צלזיוס מתחת לאפס[2]. בנוסף נשבו רוחות עזות מכוון צפון מערב לעבר האיסט ריבר[3]. המצר עצמו קפא והפך למשטח קרח.

בלילה של 16 בדצמבר, מתנדב במשמר הכבאות בשם William Hayes[4], שהיה בסיור שמירה בשכונת מנהטן, הריח ריח עשן. כאשר התקרב לפינת רחוב פרל, הבחין שמחסן בן חמש קומות עולה באש. הוא צלצל מיד בפעמוני מגדל האזעקה, תוך דקות מספר הגיעו אנשי חברת Engine Company 1, בשלב זה בער רק המחסן אולם בשל הרוחות העזות האש התפשטה, תוך 20 דקות לכ-50 בניינים סמוכים. "זה היה לילה נורא" נזכר Macy בראיון שנערך מאוחר יותר, "בגד הכבאות שלי היה כה נוקשה, שנשאר עומד כאשר פשטתי אותו"[5].
עם פתיחתה של תעלת אירי, הפך נמל ניו יורק למרכז של יבוא ויצוא סחורות, ומחסנים רבים נמצאו בסבך הרחובות הצרים של מנהטן תחתית. הסחורות היו מגיעות מאירופה, סין וארצות אחרות, ומובלות למחסנים לשם הפצה ומשלוח לרחבי המדינה. מגוון הסחורות היה רב וביניהן מוצרים יקרים מאד כמו: משי, תחרה, כלי זכוכית, קפה, תה, משקאות חריפים, כימיקלים וכלי נגינה[6].

על פי כתב הניו יורק הראלד, החל מהשעה 22.00 של ה-16 בדצמבר, כארבעים מהמחסנים הגדולים שהכילו סחורה יבשה, עלו באש. על פי הערכות הכתב באותו הזמן, הנזק נאמד במיליונים של דולרים[4]. "רבים מאלה שהיו בערב של ה-16 בדצמבר עשירים ומצליחים, מצאו את עצמם עם זריחת השמש למחרת היום עניים מרודים", כתבה Eliza Leslie במאמר בשבועון Parley, בשנת 1838[5].

פלוגות כיבוי האש בניהולו של המהנדס הראשי ג'יימס גוליק, עשו ניסיונות כבירים להילחם באש שהתפשטה דרך הרחובות הצרים. המים בברזי הכיבוי קפאו והמהנדס הראשי הורה לאנשיו לשאוב מים מתוך האיסט ריבר, שהיה גם הוא קפוא, והכבאים נאלצו לקדוח חורים במעטה הקרח, לשאוב משם מים למשאבות וצינורות הכיבוי. הרוחות החזקות שנשבו מצפון לעבר הכבאים, גרמו לזרם המים מהזרנוקים, לחזור להיזרק בפניהם, במקום לעבר הלהבות. השכם בבוקר ה-17 בדצמבר הדלקה התעצמה ומשולש גדול של העיר בעיקר כל החלק שמדרום לוול סטריט בין רחוב Broad והאיסט ריבר בער בעצמה גדולה. הלהבות היו כה גבוהות שהניצוצות האדומים נראו למרחוק עד לברוקלין. דווח שחברות הכבאות עד לאזור פילדלפיה נכנסו לכוננות מחשש שהשרפה תתפשט ותגיע לערים וליערות הקרובים. נראה היה שהלהבות עשויות להתפשט צפונה ולכלות את העיר כולה לרבות שטחי המגורים.

כבאים מברוקלין ואפילו פילדלפיה באו לעזור בכיבוי השרפה. בינתיים כוחות של חיל הנחתים ומלחים מצי ארצות הברית ששהו בבסיס בברוקלין, בפיקודו של סרן ולקר, הובאו לשטח כדי למנוע מעשי שוד. הם יצרו שורה של זקיפים לאורך הרחובות המקיפים את האזור, וסיפקו הגנה חלקית כנגד הביזה שהחלה בשטח[4].

בבוקר שלמחרת, רוב אזור הפיננסי של ניו יורק הפך גל חרבות, וכל שאר חלקי העיר עמדו בסכנה בשל קיר האש שהתקדם לעברם. בניסיון נואש לבלום את האש נשקל שימוש באבק שרפה, כדי להרוס בניינים בוול סטריט כדי שהללו ישמשו כמגן בפני התפשטות האש. אולם בשל חוסר אבק שרפה במנהטן חל עיכוב בתוכנית. בשעה 02.00 חזרו חיילי חיל הנחתים עם אבק שרפה ממספנת הצי בברוקלין והחלו לפוצץ את כל הבניינים שעמדו בנתיב האש., ההריסות יצרו מחסום שבלם את הלהבות מלהתקדם צפונה ולהרוס את העיר כולה. השטח ההרוס השתרע על פני שטח של 200 דונם[3].

הפיצוץ הרס כ-17 גושי בניינים שהכילו בין 530 ל-700 מבנים. שטח זה מוכר כיום בשם Coenties Slip. הוא משתרע מדרום לסמטת מיידן (Maiden Lane) ומרחוב ויליאם במערב עד לאיסט ריבר. בסך הכל בערה השרפה במשך חמש עשרה שעות אולם, עד שהאש דעכה לגמרי עברו שבועיים ימים[5].

החקירות שנעשו עם שוך הלהבות לאיתור גורם השרפה לא העלו שום חשד להצתה, והמסקנות היו שהיא נגרמה בשל צינור גז שנקרע, שהגז שדלף ממנו הוצת על ידי ניצוץ מתנור פחם.

נזקי השרפה

האש כילתה את משרד הדואר, הבורסה לניירות ערך, בניין בורסת הסוחרים ומאות עסקים קטנים. מתוך ששת עיתוני הבוקר שהיו בעיר רק שניים שרדו. The Daily Advertiser, Journal of Commerce, Gazette נהרסו כליל, כך גם עיתון הערב, ניו יורק אמריקן, מספר שבועונים ובית הדפוס של העיתון הניו יורק טיימס[4].

אחד הבניינים המרשימים ביותר שעמד בוול סטריט ונהרס בשרפה, היה בניין בורסת הסוחרים. הבית נבנה מספר שנים קודם לשרפה, ואוכלס ביולי 1827. הבורסה שימשה כמרכז העסקים המשגשג של קהילת הסוחרים והיבואנים. הוא נחשב לבניין היפה ביותר באמריקה, בגובה של שלוש קומות, צורתו הייתה מעוגלת, ראשו מחופה בכיפה וחזיתו עשויה שיש. במרכז הבניין עמד פסלו של אלכסנדר המילטון. בעת השרפה, נעשו מאמצים להציל את הפסל. שמונה מלחים מצי חיל הים בברוקלין ניסו לחלצו לפני שהבניין התמוטט, אולם ללא הצלחה, והם נמלטו משם רגע לפני שהכל קרס.

מספר אניות שעגנו ברציפי הנמל סבלו נזק רב וכמה מהן נהרסו לחלוטין.

חלק גדול מבתי העסק היה מבוטח, אולם מתוך עשרים ושש החברות שעסקו בביטוח כנגד אש בניו יורק, עשרים ושלוש איבדו את משרדיהן וכל מסמכי הביטוח שהיו בהם נשרפו. החברות הללו הכריזו על פשיטת רגל ולא יכלו לפצות את המבוטחים על נזקיהם[6]. לאחר השרפה החליטו חברות הביטוח שהשיקום בעיר אינו כדאי, והעבירו את מרכזי המשרדים שלהם להרטפורד, שעד היום מכונה "בירת הביטוח של העולם"[3].
הנזק הוערך בזמנו ב-20 מיליון דולר. בערכים של היום הסכום נאמד בכמה מאות מיליוני דולר. מספר האנשים שאיבדו את מקור פרנסתם נאמד ב-4,000[5]. אמנם השרפה הגדולה גרמה לנזק כלכלי עצום, אך נהרגו בה רק שני אנשים[3][6], זאת כנראה בשל כך שהאזור הכיל רק מחסנים ובתי מלאכה, ומספר הקומות בבניינים שבאזור לא עלה על חמש.

ציורי השרפה

צייר ממוצא איטלקי בשם, Nicolino Vicomte de Calyo צייר בזמן אמת מספר תמונות המתארות את השרפה, הציורים נעשו מזוויות שונות וממקומות שונים בעיר. ביניהם, ויליאמסבורג, לונג איילנד וגם גג הבנק של אמריקה. תמונות אלו יחד עם תמונתו המפורסמת יותר "שרפת בורסת הסוחרים" (Burning of the Merchants' Exchange, New York, December 16th &17th, 1835.), נמצאות במוזיאון העיר ניו יורק[7]

השיקום

שלטונות העיר ניו יורק בקשו עזרה כספית מהממשל הפדרלי של ארצות הברית, אולם נענו בשלילה. בעיר מונתה ועדה של מאה עשרים וחמישה מהאנשים המשפיעים ביותר בעיר לפקח על תהליך השיקום. השרפה שינתה לחלוטין את פניה של מנהטן התחתית. הרחובות הצרים והמפותלים שעיכבו את זרם התנועה, יושרו והורחבו. לראשונה, תוכנית בנין ערים מנעה בנייה של קירות משותפים בין הבתים בחלק מהמקומות, וחזיתות הבניינים שהיו בנויות מלבנים ומעץ - הוחלפו בלוחות גרניט. נבנו מערכות מים חדשות ומשוכללות יותר, מערך כיבוי האש אורגן מחדש. כל השיפורים הללו כמעט הכפילו את ערך הנכסים במנהטן. הבניה המחודשת נתנה תמריץ לפעולת הכלכלה הלאומית ורשויות החוק באולבני לתת לעירית ניו יורק למכור מניות בערך של שישה מיליון דולרים. כן נתנו הרשויות העירוניות של ניו יורק הלוואות, לבעלי העסקים בריבית של 5% בלבד[5].

לקריאה נוספת

  • An account of the conflagration of the principal part of the first ward of the city of New-York : illustrated with numerous etchings, and a plan showing the state of the ruins, to which is added a list of names of the persons burnt out, and of removals, forming a concise but useful supplement to the New-York directory, &c. &c. &c.
  • C Foster; Benjamin Franklin Foster P; New York : s.n., 1835

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0