ויליאם דוד
.jpg) |
ויליאם דוֹד (באנגלית: William Edward Dodd; 21 באוקטובר 1869 – 9 בפברואר 1940) היה היסטוריון ודיפלומט אמריקאי, השגריר הראשון של ארצות הברית בגרמניה הנאצית בשנים 1933–1937. התריע על כוונותיהם האמיתיות של הנאצים, אך לאחר שרעיונותיו נדחו על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית נאלץ להגיש את התפטרותו.
ראשית חייו
דוד היה בנו של חקלאי מצפון קרוליינה. בעל תואר ראשון ושני בחקלאות, למד בווירג'יניה טק. סיים את התואר הראשון שלו בשנת 1895, ואת התואר השני בשנת 1897. בשנים 1897–1900 למד לדוקטורט, ואת התזה שלו כתב על תומאס ג'פרסון באוניברסיטת לייפציג. במהלך שהייתו בלייפציג הכיר מקרוב את האווירה הלוחמנית בגרמניה של טרום מלחמת העולם הראשונה.
לאחר שובו לארצות הברית קיבל משרת הוראה באוניברסיטת שיקגו, ושימש בה כמרצה משנת 1909. בהמשך כיהן כראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה. זכה להכרה ארצית בזכות מחקריו על הדרום האמריקאי, ובזכות הביוגרפיה שכתב על הנשיא ה-28 וודרו ווילסון.
שגריר ארצות הברית בגרמניה
שמו כמועמד פוטנציאלי כשגריר בברלין עלה בעקבות מכר משותף של דוֹד ושל הנשיא רוזוולט, שר המסחר דניאל רוֹפר. הנשיא התלבט בין מועמדים שונים, ודוֹד מעולם לא היה העדפתו הראשונה של הנשיא. ובכל זאת, בחודש יוני 1933 קיבל את הצעתו של הנשיא רוזוולט למשרת שגריר בגרמניה.
ב-13 ביולי 1933 הגיע דוד להמבורג עם אשתו מרת'ה (מאטי), בנו ביל ובתו מרת'ה. הם השתכנו לבסוף בבית רחב מידות ברחוב טירגארטן בברלין. בין שכניהם, מפקד האס-אה ארנסט רוהם, ולשכתו הפרטית של היטלר בתחילת הרחוב.
ב-30 באוגוסט 1933, ובאיחור של חודש (עקב חופשת הקיץ של הנשיא הגרמני), הגיש דוד את כתב האמנה שלו לנשיא הינדנבורג בן ה-85 בטקס שנעדרו ממנו היטלר, גרינג וגבלס.
ב-17 באוקטובר 1933 נפגש דוד לראשונה לשיחה בת 45 דקות עם אדולף היטלר. בפגישה העלה דוֹד את נושא התקיפות הרבות בגרמניה כלפי אזרחים אמריקאים, פרישת גרמניה מחבר הלאומים, המחלוקת על חבל הרוּהר והסכמי ורסאי. דוֹד תיאר את המפגש כ״קשה ומוזר״, אך יצא ממנו כשהוא משוכנע בכנות רצונו של היטלר בשלום ובסוף הדו"ח שלו כתב כי "הרושם הכולל מהראיון היה חיובי ביותר משציפיתי מנקודת המבט של שלום העולם".
עד מהרה שינה דוד את השקפתו על הנאצים. הוא היה עד לחקיקת חוקים גזעניים נגד היהודים, למאסרים המוניים ולעינויים. גישתו האנטי-גרמנית התגברה לאחר מסע החיסולים שלהם בליל הסכינים הארוכות בחודש יוני 1934.
ב-7 במרץ 1937 נפגש שוב עם היטלר שהיה הפעם תוקפני ותקף את התעמולה האנטי גרמנית בארצות הברית המנוהלת על ידי יהודים הנושאים משרות רבות באקדמיה ובחיים הציבוריים. דוד כתב לאחר שיחה זו כי "מטרתו האמיתית של היטלר היא לקנות לגרמניה זמן כדי להתחמש מחדש וכי מתחת לפני השטח מצוי הרעיון הגרמני הישן בדבר שליטה באירופה באמצעות לוחמה".
אנשי מחלקת המדינה של ארצות הברית שהיו נגועים באנטישמיות ובבדלנות לא אהבו את הדוחו"ת שלו והפעילו כל הזמן לחץ על רוזוולט להחליפו. לבסוף הוחלף על ידי יו וילסון, שהחזיק בהשקפה פרו-גרמנית.
לאחר כהונתו
ב-29 בדצמבר 1937 הפליגו דוד ואשתו בחזרה לארצות הברית. הוא התחיל במסע הרצאות בו הזהיר מפני הסכנה הנוראה בה נמצאת האנושות וכי אם לא יעשו דבר, הציוויליזציה המערבית, חופש הדת, הפרט והכלכלה, יעמדו בסכנה נוראה. הגרמנים מחו נגד דבריו, אך נאמר להם שדוד הוא כעת אדם פרטי ואינו מייצג את דעת מחלקת המדינה של ארצות הברית.
שנותיו האחרונות היו קשות. אשתו מתה ב-28 במאי 1938 וב-5 בדצמבר 1938 פגע ברכבו בילדה ולא עצר להגיש לה עזרה. הוא נידון לקנס אך לא לעונש מאסר בגלל בריאותו הרופפת, כן איבד את רישיונו ונשללה ממנו זכות ההצבעה. ביולי 1939 אושפז בבית החולים הר סיני בניו יורק ובעיתונו של גבלס "דר אנגריף" נכתב כי: "דוד מטופל במרפאה יהודית וכי זה סופו של המתסיס האנטי-גרמני הידוע לשמצה דוד שמשרת את היהודים האקטיביסטים מחרחרי המלחמה".
בתו, מרת'ה (1990-1908) התערתה עד מהרה בחברה הנאצית בברלין והתבלטה באירועים הרשמיים בהם השתתפה הצמרת הנאצית. בין מאהביה היו רודולף דילס, המפקד הראשון של הגסטפו, ארנסט האנפשטנגל, ארנסט אודט ועוד. האנפשטנגל הביא לפגישה בינה לבין היטלר. היא התיידדה עם בוריס וינוגרדוב, מזכיר בשגרירות ברית המועצות שגייס אותה לנ.ק.וו.ד והוצא להורג בטיהורים הגדולים ב-1938.
מרת׳ה נישאה לאלפרד סטרן שהיה ברוקר עשיר. שניהם היו בעלי נטיות פוליטיות שמאלניות. הם היו סוכנים סמויים של הק.ג.ב בשם הקוד "ליזה" ו"לואי". ב-1953 זומנו לחקירה בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית והחליטו לברוח למקסיקו ואחר כך השתקעו בפראג עד סוף חייהם.
בספרו ״בגן חיות הטרף[1]״, סוקר ההיסטוריון אריק לארסון את כהונתו של דוֹד כשגריר, מעת שהתמנה ודרך היכרותו עם המערכת הנאצית, והפיכתה של גרמניה למדינה טוטליטרית ולוחמנית.
לקריאה נוספת
- אריק לארסון: בגן חיות הטרף, הוצאת בבל וידיעות ספרים, 2015.
קישורים חיצוניים
- אלדד בק על ויליאם דוד, באתר פייסבוק, 24 בדצמבר 2015
- בת השגריר שאספה מאהבים נאצים וריגלה למען ברית המועצות, הארץ, 3/4/16
- החברים של היטלר באתר ידיעות אחרונות.
- ויליאם דוד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי ויליאם דוד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
