ויליאם האו

גנרל ויליאם האו רוזן האו החמישי (באנגלית: William Howe, 5th Viscount Howe‏; 10 באוגוסט 1729 – 12 ביולי 1814), חבר מסדר האמבט והמועצה המלכותית הבריטית, היה קצין בצבא הבריטי אשר עלה לדרגת המפקד העליון של הכוחות הבריטיים במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. האו היה אחד משלושה אחים שהיו בעלי קריירות צבאיות מרשימות.

חייו

לאחר שהתגייס לצבא הבריטי בשנת 1746, האו שירת באופן נרחב במלחמת הירושה האוסטרית ובמלחמת שבע השנים. הוא התפרסם בזכות תפקידו בלכידתה של קוויבק ב-1759, כאשר הוא הוביל כוח כדי ללכוד את הצוקים באנסה-אן-פולון, ואפשר בכך לגנרל ג'יימס וולף להנחית את הכוח שלו נגד הצרפתים בקרב מישורי אברהם. האו גם השתתף במערכות כיבוש לואיסבורג, בל לי והוואנה. הוא התמנה לתפקיד סגן המושל של האי וייט, תפקיד שהחזיק עד 1795.

האו נשלח לצפון אמריקה בחודש מרץ 1775, והגיע במאי, לאחר שמלחמת העצמאות האמריקאית פרצה. לאחר קרב באנקר היל, בו אבדו חיילים בריטים רבים, אך הושג ניצחון פירוס, נטל האו את הפיקוד על כל הכוחות הבריטיים בצפון אמריקה מידי הגנרל תומאס גייג' שפיקד עליהם לפניו. עד מהרה יכול היה להתהדר בלכידתם המוצלחת של שני ערים: ניו-יורק ופילדלפיה. עם זאת, התכנון המבצעי הבריטי הכושל לשנת 1777 תרם לכישלון של ג'ון בורגוני בקרב סרטוגה, כישלון אשר שיחק תפקיד מרכזי בכניסת צרפת למלחמה. תפקידו של האו בפיתוח תוכניות אלה והמידה שבה היה אחראי לכשלים הבריטיים באותה שנה (למרות ההצלחה האישית הברורה שלו בפילדלפיה) הם שני נושאים הנתונים בוויכוח היסטורי ועכשווי.

הוא התפטר מתפקידו כמפקד העליון של הכוחות הבריטיים בצפון אמריקה בשנת 1778, וחזר לאנגליה, שם היה פעיל לעיתים בהגנה על האיים הבריטיים. הוא שימש במשך שנים רבות כחבר בפרלמנט וקיבל תואר אבירות על ניצחונותיו במלחמת העצמאות האמריקנית. הוא ירש את הרוזנות של האו עם מותו של אחיו ריצ'רד בשנת 1799. היה נשוי, אך ללא ילדים, וכך נגוזה הרוזנות של האו עם מותו בשנת 1814.