ויליס סיבר אדמס
 |
ויליס סיבר אדמס (באנגלית: Willis Seaver Adams; 1844–1921) היה צייר נוף אמריקאי, שלמד אצל ג'יימס אבוט מקניל ויסלר. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות באנטוורפן, בלגיה והיה חלק מתנועת הטונליזם שהתפתחה בסוף המאה ה-19.[1]
ראשית חייו
ויליס סיבר אדמס נולד בסופילד, קונטיקט, בשנת 1844. אביו היה סטיבן לורנצו אדמס, אמו הייתה סוזן אדמס. אביו היה חקלאי והפעיל גם בית מרזח שנמצא ליד הגשר המקורה אנפילד וסופילד מעל נהר קונטיקט. בילדותו של ויליס, אביו ניסה להפוך אותו לחקלאי ולמנהל בבית ספר, אך נכשל בשל חלומותיו של ויליס להיות מעורב באמנות. בין השנים 1857–1862 אדמס למד באופן ספורדי במכון הספרותי בקונטיקט, הידוע בשם אקדמית סופילד. בזמן שהיה בבית הספר אדמס מילא את ספריו ברישומי בעלי חיים והאנשים שראה סביבו.
בזמן שעבד בחנות תרופות בספרינגפילד, רופא עשיר בספרינגפילד בשם ד"ר הולמס מימן באופן פרטי את לימודיו של אדמס כדי שיוכל להשתתף באקדמיה המלכותית באנטוורפן בשנת 1868, אך אדמס נאלץ לחזור לספרינגפילד כאשר נותן החסות שלו נפטר זמן קצר לאחר מכן.
קריירה אמנותית
ויליס סיבר אדמס נסע לקליבלנד, אוהיו, לחופשה של שבועיים שנמשכה לשהות ולמגורים של שנתיים (1876–1878) שם פגש כמה אמנים צעירים נוספים, כאוטו הנרי באכר.
הוא היה חבר במועדון האמנות של קליבלנד ובאקדמיה לאמנויות של קליבלנד. הוא גם צייר דיוקן של המושל ומאוחר יותר של הנשיא רתרפורד הייז. בתקופת שהותו בקליבלנד, נמנע אדמס מלהנציח מוטיבים תעשייתיים בציוריו או בסצינות המתארות את ההתקדמות המודרנית בחיי המאה ה-19, מה שהוביל לאידאולוגיית הטבע שלו. הוא גם פיתח עניין ברוחניות.
בשנת 1878 נסע אדמס עם אוטו באכר לאירופה והפך לאחד מ"נערי דובנק", קבוצה צעירה של אמנים אמריקאים שלמדה אצל פרנק דובנק. [2] הוא התיידד עם ג'יימס אבוט מקניל ויסלר בוונציה, איטליה.
כשחזר מאירופה, החל אדמס בקשר ארוך עם ג'יימס ד' גיל, שבגלריותיו הציג אדמס לעיתים קרובות. בסופו של דבר התיישב אדמס בעמק נהר קונטיקט והקדיש את שנותיו המאוחרות למיניאטורות שמן וכן לנופים של סצינות עמק נהר קונטיקט. נופים אלה משקפים את השפעתו של ויסלר. אדמס השתמש לעיתים קרובות בפלטת צבעים מופחתת ונמנע מפרטים במטרה לתפוס אווירה ומצב רוח.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Willis Seaver Adams (1844-1921), www.suffield-library.org
- ^ Merrill, Linda (2003). After Whistler: the artist and his influence on American painting. Yale University Press. p. 40
