וילם פיט רכנספורך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. וילם פיט רכנספורך (Willem Piet Regenspurg‏; 6 במרץ 1894 - 23 במאי 1966), היה אמן הולנדי רב תחומי.

רכנספורך צייר בצבעי שמן ופסטל בעיקר נופים ודוממים, היה צורף וייצר תכשיטים ומוצרי נוי רבים מזהב, כסף, ברונזה ונחושת. הוא למד קדרות ויצר כלי קרמיקה ייחודיים אגרטלים, כדים ופסלים. היה אמן אמייל ויצר תכשיטים וחפצי נוי ייחודיים המשלבים אמייל נחושת וזהב.

תולדות חייו

פיט רכנספורך נולד באנסחדה כבנה הצעיר של משפחה ענפה ומוכרת בעיר. את הכשרתו החל כחרש ברזל והתמחה בריקוע נחושת. במקביל למד ציור אצל הציירים בולינג (B.H. Boling) וחריטסן (W.Garritsen). הודות למלגה שקיבל, למד באקדמיה לאומנות בהאג את מקצוע הצורפות.

בתום לימודיו בשנת 1920 שב לאנסחדה ומיד קיבל הזמנות עבודה ממשפחות יהודיות אמידות. עבורם יצר כלי אוכל מכסף, אגרטלים וקערות מנחושת. בשנת 1928 יצר עבור בית הכנסת החדש שנבנה באנסחדה, מנחושת את נר התמיד את החנוכיה ושאר חפצי היודאיקה שמפארים את המקום עד היום. במקביל המשיך לצייר עצים גזעי עצים כרותים ואת נוף האברשים של עיר הולדתו.

הוא נישא ליט לפינג שתמכה בו והיוותה לו מקור השראה, כשנפטרה בשנות החמישים התקשה להתגבר על האובדן. לאחר שנים נישא בשנית לוילי בוטסה, שלוותה אותו עד מותו ב-1966.

עם השנים פיתח פיט טכניקה ייחודית למיצוי גוני נחושת ייחודיים ושילב אותם בפסלים של דגים, צפרדעים ולטאות.

בתקופת השפל, ערב מלחמת העולם השנייה נאלץ לעבור למרכז העיר ונתמך על ידי העיר. בזמן הכיבוש הגרמני נתפס ונשלח לגרמניה שם עבד בעבודות כפייה. אחרי המלחמה שב לאנסחדה והמשיך ליצור בחנות והאטלייה הקטן בלב העיר. לפיט לא היו ילדים ולאחר מותו הורישה אלמנתו את יצירותיו למוזיאון בעיר הנגלו (Hengelo).

יצירותיו של פיט רכנספורך

פיט היה אדם צנוע ושקט ורק בשנת 1981 אורגנה לראשונה תערוכה של יצירותיו, שהוצגה ברייקסמוזיאום.[1] כמעט כל היצירות בתערוכה הגיעו מאוספים פרטיים ושיקפו את יכולתו המגוונות כאמן:

  • כלי אוכל וכדים מקרמיקה כסף ונחושת.
  • פסלי ברונזה ונחושת.
  • עבודות אימייל עדינות על רקע זהב בטכניקה ייחודית.
  • חפצי יודאיקה, תכשיטים מכסף וזהב ותמונות שמן ופסטל.

ברחבי העיר אנסחדה

  • ידיות הנחושת הענקיות של דלתות היכל התרבות העירוני.
  • לוח ברונזה במשקל 900 ק"ג שעיטר את כניסת בית החרושת לטקסטיל "מנקו".
  • נר תמיד, נברשת נחושת והחנוכיה בבית הכנסת של אנסחדה.
  • המצבה על קבר אחיו ואשתו שרוקעה בברונזה.

מקורות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0