ויקטור סובורוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ויקטור סובורוב הוא שם העט וכינויו של ולדימיר רזון (Ви́ктор Суво́ров, Влади́мир Богда́нович Резу́н), קצין מודיעין סובייטי לשעבר ממוצא אוקראיני. סוברוב עבד ב-GRU וערק לבריטניה בשנת 1978, שם עבד כמנתח מודיעין וכמרצה. הוא ידוע בעיקר כמקדם הטענה שסטלין תכנן לתקוף את גרמניה הנאצית בטרם מבצע ברברוסה, ושהפלישה הגרמנית לברית המועצות הייתה מתקפת-מנע. סברתו נדחתה על ידי רוב גדול של ההיסטוריונים העוסקים בתחום, והוא אף הואשם בזיוף ובהטעיה במקורות שהביא.
כתיבתו
לאחר עריקתו לבריטניה, החל סוברוב לפרסם ספרים על עברו בצבא הסובייטי, והצטרף לצוות בראשות הגנרל הבריטי סר ג'ון האקט. יחד כתבו את הספר "מלחמת העולם השלישית: הסיפור שלא סופר", שפורסם בשנת 1982. ספר זה היה המשך לספר "מלחמת העולם השלישית", שבו האקט וצוותו העריכו כיצד ייראה עימות אפשרי בין נאט"ו לסובייטים על אדמת גרמניה.
לדברי סובורוב, שם העט שלו היה כינויו בפנימייה צבאית, שמשמעותו אמורה לשקף את היותו "מתחכם". (אלכסנדר סובורוב היה מצביא רוסי מפורסם מהמאה ה-18). סובורוב גם חיבר מספר ספרים על תקופתו של סטלין; חלקם בדיוניים, אך האחרים היסטוריים במודע, אולם כתובים באופן פולמוסי ובסגנון מדעי-פופולרי, דבר המעורר את כעסם של היסטוריונים מקצועיים. ספריו מלאים שנאה יוקדת לקומוניזם ומתארים בלשון ציורית את פשעיהם של מנהיגי ברית המועצות נגד עמם. הספר הראשון בסדרה היה "בוקע הקרח" (Ледокол). הספרים דנים בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, ומבוססים על זכרונות רשמיים ומסמכים סובייטים שונים. טענתו המרכזית של סובורוב היא שמנהיגי ברית המועצות, החל מלנין דרך לאון טרוצקי ועד סטלין, תכננו פלישה לאירופה לשם כיבוש השטחים שבשליטת הנאצים. הפלישה אמורה הייתה להתחיל ביולי 1941 (ככל הנראה ב-6 ביולי), אך לא יצאה לפועל, כי שבועיים לפני כן, ב-22 ביוני 1941, פלשו הנאצים לרוסיה במבצע ברברוסה. כראיה לסברותיו, סובורוב טוען שבידי הסובייטים היה צבא עצום מחומש בנשק חדיש. סובורוב איננו מקבל את הקביעה שהציוד הסובייטי היה נחות יחסית לציוד הגרמני.
סברתו של סובורוב לגבי אופיו המניעתי של ברברוסה, הממשיכה טיעונים דומים לאלו שהופיעו בתעמולה הנאצית בימי המלחמה ובכתבי אנשי ימין קיצוני גרמניים בשנות ה-60 (גר'), לא התקבלה בקונצנזוס האקדמי. בין המתנגדים העזים ביותר לסובורוב מצויים ההיסטוריון הישראלי גבריאל גורודצקי וההיסטוריון האמריקני דייוויד מ. גלנץ (שבמחקרו המקיף אודות הצבא האדום ב-1941, תיאר גוף שהיה מצוי במשבר עמוק), ששניהם סיווגו את עבודתו כמרושלת וחסרת בסיס.[1] מתנגדים נוספים הם הגנרלים הרוסים מחמוט גארייב ודמיטרי וולקוגונוב, וההיסטוריון הצבאי הגרמני מנפרד מסרשמידט. ויגברט בנץ איתר מספר מקרים בהם סובורוב הציג מקורות באופן מוטה ומטעה.
בספרים נוספים הוא חושף את מה שלטענתו היה פרצופו האמיתי של גיאורגי ז'וקוב וכן אישים מפורסמים נוספים מהעידן הסובייטי. הוא חוזר ומדגיש את שנאתו לרצח חסר הרחמים של האיכרים בעת הקולקטיביזציה הכפויה. למרות שהתאוריה המרכזית שלו אינה מקובלת כל כך במחקר, דעותיו לגבי אישים ואירועים שלא קשורים ישירות לפריצת המלחמה, כמו פרשות השחיתות של ז'וקוב וקצינים בכירים אחרים, מקבלות תמיכה מהמקורות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ויקטור סובורוב- ספריו של סובורוב (בעיקר ברוסית)
- הספר יום M בעברית - ספרו השני של סובורוב, המשך ל"בוקע הקרח"
הערות שוליים
- ^ P. M. H. Bell, The Origins of the Second World War in Europe, Routledge, 2014. עמ' 344.
