ולאד דראקול
 | |||||||||
| ולאד דראקול | |||||||||
| לידה |
1393 ולאכיה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
דצמבר 1447 (בגיל 54 בערך) בלטֵן, ולאכיה | ||||||||
| מדינה | ולאכיה | ||||||||
| שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב) | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
ולאד דראקול (ברומנית: Vlad Dracul) (ולאד "הדרקון" או "השד"), (1393 - דצמבר 1447), הידוע בכתבי היסטוריונים רומנים בתור ולאד השני היה וויווד (שליט) של ולאכיה. הוא שלט ב-1442-1436, ושוב ב-1447-1443.
הוא היה אביו של מירצ'ה השני, ולאד הנזיר, ולאד השלישי (המשפד), וראדו היפה.
בפי הטורקים נקרא "דרקולה" או "דירקולה" (Drakula, Dırakula).
הכינוי "דראקול"
ערך מורחב – מסדר הדרקון
יש משערים כי ולאד קיבל את הכינוי "דראקול" לאחר הצטרפותו בנירנברג בשנת 1431 למסדר הדרקון, שנוסד בשנת 1408 על ידי זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בכוונה לזכות בתמיכת הכנסייה הקתולית בהגנה על ולאכיה נגד איום האימפריה העות'מאנית. יש גם דעה כי שם זה, שמשמעותו ברומנית "השד" הודבק לו בגלל אכזריותו שהוריש גם לבנו, ולאד צפש "דרקוליה" ("בן השד" או "השד הקטן"). לפעמים כונה בדיעבד ולאד דראקול גם "ולאד הזקן" ("Vlad cel Batrân"), להבדיל מוולאד המשפד, מוולאד הנזיר, ולאד ונטילה ובמיוחד מולאד הצעיר, ששלטו בוולאכיה מאוחר יותר. [1] הקשר של ולאד דראקול וככל הנראה, גם של כינויו, עם מסדר הדרקון מסביר גם נוכחותם של דרקונים במטבעות העשויים בילון שהנפיק. [2]
רקע משפחתי
ולאד השני (דראקול) היה נציגו הראשון של בית דרקולשט, ענף של שושלת בית בסאראב, ובנו של מירצ'ה הזקן. למרות הנצרות האורתודוקסית של משפחתו, היה סובלני מאוד כלפי הקתוליות, אך זה לא מנע ממנו להרוג מספר נציגים של בית הנסיכות המתחרה של בית דנשט, גם הם ענף של בית בסאראב, וכך צבר כוח בוולאכיה, לאחר ששב מגלות טרנסילבניה בשנת 1436.
זהותה של אשתו הראשונה של ולאד איננה ידועה. אשתו השנייה, הנסיכה קניאז'נה, במקורות אחדים וסיליסה לבית מושאט, הייתה בתו הבכורה של אלכסנדרו הטוב, שליט מולדובה, מבין בניו הלגיטימים היה מירצ'ה הבכור, שזהות אמו אינה ידועה. ולאד הנזיר היה בנו מאחת מפילגשיו, אשת אצולה וולאכית בשם קלטונה. ולאד השלישי וראדו היו בניו מנישואיו עם הנסיכה קניאז'נה או וסיליסה. בנים נוספים נולדו לו מנשים אחרות, בהם בן נוסף בשם מירצ'ה, ששלט לתקופה קצרה בשנת 1481. (ההעדפה לשם מירצ'ה היא בגלל שמו של אביו מירצ'ה הזקן)
מלוכתו הראשונה 1436 - 1442
עלייתו לשלטון והכניעה לסולטאן
בשנת 1431, לקח אחיו של ולאד דראקול, אלכסנדרו אלדיה את השלטון מדן השני, לאחר שהאחרון החזיק בו לסירוגין מאז 1420. בדצמבר 1436, לאחר מותו של אלכסנדרו אלדיה ממחלה, עלה ולאד דראקול לשלטון, בתמיכת זיגמונד מבית לוקסמבורג.
לאחר מותו של זיגמונד כעבור שנה (1437), בגלל היותו חסר משענת פנימית חזקה וכעת גם נעדר סיוע חיצוני מול המעצמה העותמ'אנית, החליט ולאד דראקול להיכנע לטורקים (ובכך בגד במסדר הדרקון). הוא התייצב בפני מוראט השני באדירנה ובידיו החובות שהיה עליו לשלם לשער הנשגב [3]. ביולי 1437 - יוני 1438 יצא מוראט השני לפשיטה (ר'אזה) בדרום טרנסילבניה. כבן חסות, גם ולאד ליווה את הסולטאן ואת צבאו. ה"אקנג'י" (akıngi) הטורקים זרעו אימה והרס ברחבי ארץ זו וחזרו עם שלל ענק דרך ולאכיה, כשוולאד דראקול מורה הדרך של הסולטאן. הוא גם הרעיף על הסולטאן מתנות רבות (peşkeş "פשקש") [4]. אף על פי שלא יכול היה למנוע את הפשיטה הטורקית, השתדל ולאד דראקול, בהמשך, להשיג את שחרור השבויים הנוצרים שנפלו בידי העות'מאנים לביתם.[5]
מירצ'ה השני עלה לשלטון בשנת 1442, כאשר זומן וולאד דראקול לחצר העות'מאנית לשם משא ומתן על התמיכה העות'מאנית, תמיכה לה היה זקוק כדי להגן על שלטונו מפני יאנוש הוניאדי, הוויווד של טרנסילבניה. בסופו של דבר (לפי עדותו של הכרוניקן הביזנטי דוכאס), כלא אותו הסולטאן בגליפולי כחשוד בבגידה. יתרה מכך, גם שני ילדיו, ולאד המשפד וראדו היפה, ליוו אותו, נשארו בשבי הטורקי ונשלחו למבצר אגריגז במערב אנטוליה[6].
בשנת 1442, בעקבות קרב סנטאימרה (כיום מארושסנטאימרה, וברומנית סנטימברו), נכנס יאנוש הוניאדי בכוח לוולאכיה, מירצ'ה השני הודח מהשלטון על ידי צבאו של הוניאדי, ונאלץ לברוח. הוניאדי הציב את בסאראב השני, בן דן השני, על כס המלכות. עם זאת, החזיק בסאראב השני את השלטון רק זמן קצר (עד 1443), ואיבד אותו בתוך שנה לוולאד דראקול, שחזר בתמיכת האימפריה העות'מאנית.
מלוכתו השנייה 1447-1443
ההסכם עם העות'מאנים כלל כי ולאד דראקול ייתן להם מס שנתי, כמו גם ישלח בנים וולאכים באופן שנתי במטרה להיות מאומנים לשירות הכוחות העות'מאנים. בנוסף השאיר את שני בניו, ולאד המשפד וראדו היפה כבני ערובה.
בשנת 1444, השיק המלך החדש של הונגריה, ולדיסלב השלישי מווארנה, את מסע הצלב נגד האימפריה העות'מאנית, בפיקודו של הוניאדי, במאמץ לשחרר את הבלקן ולהניע את הטורקים מחוץ לאירופה. הוניאדי דרש שוולאד דראקול יקיים את שבועתו כחבר במסדר הדרקון וכבן חסות של הונגריה: ולאד נצטווה להצטרף למערכה אך סירב. האפיפיור אאוגניוס הרביעי פטר את דראקול מההבטחה שלו, אבל הוא דרש שישלח את בנו מירצ'ה במקומו.
ולאד דראקול השאיר את מירצ'ה השני בפיקוד על יחידת עזר של 4000 פרשים ולאכים. היחידה השתתפה בקרב ורנה בנובמבר 1444, הצבא הנוצרי הושמד בקרב זה; מלך הונגריה איבד את חייו ויאנוש הוניאדי נאלץ להימלט מהמקום, והואשם על ידי רבים, כולל מירצ'ה השני ואביו, על הכישלון הגדול [דרוש מקור]. לאחר התבוסה מירצ'ה שתמך באביו, אך לא תמך ביחסיו הפוליטיים עם האימפריה העות'מאנית הוביל את שארית יחידתו ואת הכוחות הנוצריים מעבר לדנובה. בהיותו מפקד צבאי בעל יכולת, מירצ'ה השני כבש מחדש בהצלחה את המבצר של ג'ורג'ו, שעל הדנובה, בשנת 1445, בעזרת האביר הבורגונדי ואלראן דה ואברן[7]. עם זאת, בהסכם נוסף עם העות'מאנים, אביו איפשר לטורקים לשוב ולשלוט על המבצר, במאמץ לשמור על שלטונו, ואולי מתוך דאגה לשלומם של שני בניו שנמצאו כבני ערובה במבצר עות'מאני.
מותו
יאנוש הוניאדי זעם על מה שתפס כבגידתו של ולאד דראקול, במיוחד כשתכנן תגובת נקם לתבוסה בקרב ורנה.[8]
בין 23 בנובמבר - 16 בדצמבר 1447[10] נכנס יאנוש הוניאדי עם צבאו לוולאכיה, לכד את ולאד דראקול ואת בנו מירצ'ה בביצות על יד הכפר בלטֶן (ככל הנראה, במחוז אילפוב, מצפון לבוקרשט, לא רחוק מסנאגוב וכיום חלק מהכפר פריש)[11] והוציאם להורג על ידי עריפת ראש. לפי מקורות מסוימים, את מירצ'ה, בנו הבכור של דראקול ויורשו, עיוורו וקברו בחיים[12] בויארים עוינים בטרגובישטה. יאנוש הוניאדי שם את בעל בריתו ולאדיסלב השני כשליט ולאכיה. באותה תקופה הוא בעצמו אימץ בתעודות את התואר "שליט ולאכיה" מבלי ששלט בפועל[13].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Ilie Minea ,Vlad Dracul şi vremea sa, extras din Cercetări istorice, IV, Iaşi, 1928
(איליה מיניה - ולאד דראקול ותקופתו, מתול "מחקרים היסטוריים" ד, יאשי 1928)(ברומנית)
- Fr. Pall,Intervenţia lui Iancu de Hunedoara în Ţara Românească şi Moldova în anii 1447-1448, în Studii, tom XVI (1963), nr. 5, p. 1049-1072. (פ. פאל - התערבותו של יאנוש הוניאדי בוולאכיה ובמולדובה בשנים 1448-1447) (ברומנית)
- Matei Cazacu ,Un viteaz frate al lui Vlad Ţepeş, în Viaţa studenţească, nr. 36,
1968, p. 6 (מאטיי קאזאקו - אח אמיץ של ולאד המשפד, בכתב העת "ויאצה סטודנציאסקה", מס. 36, ע' 6, 1968) (ברומנית)
קישורים חיצוניים
- Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606), Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti ,1976 (ברומנית)
- Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman, Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1978, (אורל דצ'יי - תולדות האימפריה העות'מאנית, ההוצאה המדעית והאנציקלופדית, בוקרשט, 1978 ברומנית)
- אליאנה קזן, אואג'ן דניזה - המעצמות הגדולות והמרחב הרומני במאות 15-16, הוצאת אוניברסיטת בוקרשט 2001 פרק א - יאנקו הוניאדי וה"מסע הצלב" המאוחר
Ileana Cazan, Eugen Denize - Marile puteri şi spaţiul românesc în secolele al XV-lea- al XVI-lea Editura Universităţii din Bucureşti 2001, cap.1 - Iancu de Hunedoara şi "cruciada târzie" (ברומנית)
- שטפאן אנדרייסקו - ולד המשפד- דרקולה, בין האגדה ובין האמת ההיסטורית, ההוצאה האנציקלופדית, בוקרשט,1998
Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998
Bogdan Costin - O serie monetară necunoscută a Ţării Româneşti din secolul al XV-lea, atribuită voievodului Vladislav al II-lea
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Ştefan Andreescu p.102
- ^ Bogdan Costin ע' 5
- ^ לפי א. דצ'יי ע' 87, הוא הביא כבר אז את שני בניו, ולאד, לימים ולאד המשפד וראדו, לימים ראדו היפה יחד עם עוד בני בויארים רבים על מנת שיישארו אצל הטורקים כבני ערובה
- ^ א.דצ'יי ע' 88
- ^ ק. ג'ורסקו ע' 14
- ^ St.Andreescu לפי עדותו של הכרוניקן הטורקי אשיק פאשה זדה ע' 16
- ^ Stefan Andreescu ע' 45-46
- ^ Şt. Andreescuע' 16
- ^ ראה תמונות של הבית בשלמותו
- ^ Şt.Andreescu שם
- ^ Şt.Andreescu ע' 102 הערה 26
- ^ ב"לטופיסץ הקנטקוזיני" מצוטט ב-Şt.Andreescu ע' 15
- ^ Şt.Andreescu שם
