ועדת דורנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ועדת דוֹרְנֶר הוא כינויה של ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה. בראש הוועדה, שהוקמה על ידי הוועדה לביקורת המדינה בינואר 2008, עמדה שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. שאר חברי הוועדה היו הכלכלן פרופ' עומר מואב ופרופ' צבי איזיקוביץ מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. במקביל, מינה משרד המשפטים את עו"ד אמנון דה-הרטוך לסייע לעבודת הוועדה[1].

רקע: קליטת ניצולי השואה והסכם השילומים

סמוך להקמתה של מדינת ישראל נקלטו בה כחצי מיליון עולים ניצולי השואה, יותר מכל ארץ אחרת.

ב-1952 נחתם הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית, ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מרק מערב גרמני כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. גרמניה המזרחית סרבה להיות צד בהסכם ולא שילמה פיצויים לישראל או לניצולי השואה.

המגעים והחתימה על ההסכם עוררו סערה ציבורית בישראל שהגיע לידי קריאה למרד על ידי מנחם בגין והסתערות על הכנסת.

הסכם השילומים לא נועד למתן פיצוי אישי לנפגעי השואה אלא בהעברת כספים וסחורה למדינת ישראל.

במסגרת הסכם השילומים ויתרה ישראל על זכותם של ניצולי שואה אזרחי ישראל ביום 1. אוקטובר 1953 לתבוע את גרמניה בגין נזקי בריאות, ועל מנת לפצותם נקבע הסדר פיצויים ישראלים מתקציב המדינה - חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957. כמו כן, ב-1954 נחקק חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954[2].

הקמת הוועדה ופעולתה

הוועדה הוקמה על רקע דוח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מאוגוסט 2007 שמצא ליקויים רבים בטיפול בניצולי השואה וכי רבים מהם אינם זכאים לתגמולים מהמדינה. הוא הצביע על כך שהעדר הגדרה אחידה למושג "ניצול שואה" מנע מתן טיפול וסיוע לחלקם.

הוועדה פעלה במהירות יחסית לוועדות חקירה ממלכתיות אחרות, בין השאר כדי שהמלצותיה ייושמו בהקדם האפשרי כדי לסייע לניצולי השואה שעדיין בחיים, ופרסמה את המלצותיה כששה חדשים לאחר הקמתה.

המלצות הוועדה

הוועדה המליצה להגדיל את הקיצבה של הניצולים המקבלים אותה ממדינת ישראל כך שתעמוד על 75% מהקצבה המשולמת לאלה המקבלים אותה ישירות מממשלת גרמניה, וכי יש לעשות זאת רטרואקטיווית החל מ-1 בינואר 2008. להערכת הוועדה מדובר בכ-43 אלף ניצולי השואה.

הוועדה מתחה ביקורת חריפה על עבודת הלשכה לשיקום נכים של משרד האוצר, שתפקידה לטפל בתביעות ניצולי השואה. על פי הוועדה הלשכה מכבידה על הניצולים ללא צורך וצורת קביעת הפיצויים היא "אקראי ואף שרירותי".

יישום ההמלצות

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ראול טייטלבאום, הפתרון הביולוגי שערוריית הפיצויים האישיים לניצולי השואה, הקיבוץ המאוחד, 2008.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כנס בנושא הוועדה שנערך באוניברסיטת חיפה http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=46(הקישור אינו פעיל, 23.11.2018)
  2. ^ חוק נכי המלחמה בנאצים תשי"ד-1954, באתר "נבו"
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0