ועדת הכותל המערבי
ועדת הכותל המערבי, 1930 (נקראת גם ועדת הכותל) הייתה ועדה שמונתה על ידי ממשלת בריטניה, באחריותה למנדט לארץ ישראל, בתגובה לפרעות תרפ"ט. הוועדה נועדה "לקבוע את זכויותיהם ותביעותיהם של מוסלמים ויהודים בקשר לכותל המערבי", לבדוק את הגורמים לאלימות ולמנוע מקרים דומים בעתיד. חבר הלאומים אישר את הוועדה אך הציבה תנאי, התנאי היה שהחברים בה אינם יהיו בריטים.[1]
חברי הוועדה היו אליאל לופגרן (אנ'), צארלס בארד, קארל ג'וזף ואן קמפן וסטיג שאלין שהיה מזכיר הוועדה.[1]
בקשות יהודיות לנציבות
היהודים ביקשו מהנציבות לנקוט בפעולות הבאות:
- לתת הכרה לטענה הקדומה לפיה הכותל המערבי הוא מקום קדוש ליהודים, לא רק עבור היהודים בארץ ישראל, אלא עבור יהודי העולם כולו.
- לקבוע שליהודים תהיה זכות גישה לכותל לתפילות בהתאם לטקסים שלהם ללא הפרעה.
- לקבוע כי יהיה מותר להמשיך בטקסי היהודים בתנאי הגינות המאפינים. הנוהג שמתקיים כבר מאות שנים ללא פגיעה בזכויות הדתיות של אחרים.
- לקבוע כי עריכת כל תקנות העשויות להיות נחוצות באשר למסורות ותפילות כאלה, תופקד בידי רבנות המנדט, שתקבל על עצמה מחדש את האחריות המלאה בעניין זה, במילוי תפקידה תוכל להתייעץ עם רבנות העולם.
- להציע, בהינתן והתוכנית תאושר על ידי הנציבים, שבריטניה שתעשה את ההסדרים הנדרשים לפיהם הנכסים שנכבשו על ידי הווקף המוגרבי יתפנו, רשויות הווקף יקבלו במקמומם בניינים חדשים שיוקמו באתר אחר בירושלים, כדי שתכלית הצדקה, שלשמה הוענק הוואקף הזה, תתממש.
דוד ילין, ראש סמינר למורים לעברית, חבר הפרלמנט העות'מאני, ואחד הדמויות הציבוריות הראשונות שהצטרפו בגלוי לתנועה הציונית,[2] העיד בפני הנציבות:
"במשפט לפניך היום עומד עם שנמנע ממנו כל היקר והקדוש לו מהופעתו בארצו - קברי אבותיו, קברי מלכיהם הגדולים, קברי נביאיו הקדושים ומעל לכל, אתר המקדש המפואר שבו. הכל נלקח ממנו ומכל העדים לקדושתו, נותר רק שריד אחד - צד אחד של חלק זעיר של חומה, שמצד אחד גובל במקום בית המקדש הקודם שלו. מול חומת האבן החשופה הזו, אותה אומה עומדת מתחת לשמיים הפתוחים, בחום הקיץ ובגשמי החורף, ושופכת את ליבה לאלוהיה שבשמיים."[3]
מסקנות
הוועדה הגיעה לשתי מסקנות עיקריות:[4]
א. למוסלמים שייכת הבעלות הבלעדית על הכותל המערבי, כיוון שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מאזור חארם-א-שריף, שהוא נכס ווקף.
ב. ליהודים תהיה גישה חופשית לכותל המערבי לצורך תפילה בכל עת בכפוף לתנאים המפורשים להלן.
בהמשך הדו"ח קבע בפירוט אילו פעולות של המוסלמים והיהודים צריכות ואין להרשות.[4]
הנציבות ציינה כי "היהודים אינם תובעים כל בעלות על הקיר או על המדרכה שלפניו (נאום סיום של היועץ היהודי, פרוטוקול, עמוד 908)."
הוועדה הגיעה למסקנה כי החומה והמדרכה הסמוכה והרובע המרוקאי, היו בבעלות "הווקף" בלבד. עם זאת, ליהודים הייתה הזכות ל"גישה חופשית לכותל לצורך תפילות בכל עת", בכפוף לתנאים מסוימים שהגבילו את החפצים שניתן היה להביאם לכותל ואסרו על תקיעת השופר, שהפכה בלתי חוקית. על המוסלמים נאסר להפריע למסורת היהודית באמצעות נהיגה בבעלי חיים או באמצעים אחרים.[4]
המלצות הוועדה הוכנסו לחוק על ידי צו המנדט, 1931, הצו נכנס לתוקף ב־8 ביוני 1931.[5] מפירי החוק נקנסו ב50 לירות או מאסר עד 6 חודשים, או שניהם.
תקיעה בשופר
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, בסיום יום הכיפורים, צעירים יהודים עברו בהתמדה על איסור השופר בכל שנה תקעו בשופר וכתוצאה מכך נעצרו והעומדו לדין, הם נקנסו בדרך כלל או נאסרו לתקופה שנעה בין שלושה לעד שישה חודשים. ב-1930 הרב משה צבי סגל תקע והיה התוקע הראשון. בין התוקעים בהמשך: 1938 - יעקב סיקא אהרוני, אפרים שטיינברג.
קישורים חיצוניים
- "משפט הכותל" – דין וחשבון ועדת הכותל מטעם חבר הלאומים ו"דבר המלך במועצה על הכותל המערבי" 1931, באתר ארכיון המדינה
- זאב בלוי, וועדת הכותל: גילויים חדשים במלאות 90 שנה להקמתה, באתר JDN, 20 במאי 2020
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Yitzhak Reiter (7 באפריל 2017). Contested Holy Places in Israel–Palestine: Sharing and Conflict Resolution. Taylor & Francis. pp. 10–. ISBN 978-1-351-99885-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Profile of David Yellin". The Jewish Virtual Library. Fort Washington, MD. נבדק ב-30 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ben Dov, Meir; Naor, Mordechai; Aner, Ze'ev (1983). "VI: The Struggle for the Wall". The Western Wall. Israel: Ministry of Defence Publishing House. pp. g.123–137. ISBN 965-05-0055-3.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Löfgren, Eliel; Barde, Charles; Van Kempen, J. (December 1930). Report of the Commission appointed by His Majesty's Government in the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland, with the approval of the Council of the League of Nations, to determine the rights and claims of Moslems and Jews in connection with the Western or Wailing Wall at Jerusalem (UNISPAL doc A/7057-S/8427, February 23, 1968)
- ^ Palestine (Western or Wailing Wall) Order in Council, 1931, Official Gazette of the Government of Palestine, Gazette Extraordinary (Suppl. No. 8/1931), June 8, 1931, pp. 464–468; also printed in The Palestine Yearbook of International Law, Vol. 9, Iss. 1, p.411ff.
