דוד ילין

דוד ילין

מקום מגורים	ארץ ישראל
פרסים והוקרה	על שמו נקראים מספר מוסדות חינוך ובראשם המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין, שהקים, וכן לשכת הבונים החופשים מספר 18 בפתח תקווה, שהיה נשיאה
תרומות עיקריות
ייסד, יחד עם אליעזר בן-יהודה, את ועד הלשון העברית; ייסד את אחת המכללות הראשונות למורים שפעלו בעברית; כתב ספרים בדקדוק עברי

אבן ראשה מעוטרת במילה הלבנון בבית ילין, בירושלים

רחוב על שם דוד ילין בסמוך לכיכר הדוידקה בירושלים

דוד יֶלין (י"א באדר ב' ה'תרכ"ד, 19 במרץ 1864 – כ"ב בכסלו תש"ב, 12 בדצמבר 1941) היה מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, יושב ראש הוועד הלאומי, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים.

תולדות חייו

ילין נולד בשנת 1864 בירושלים למשפחה ירושלמית ונקרא על שם סבו ר' דוד ילין, שעלה מפולין עם משפחתו בשנת 1834. אביו, יהושע ילין, היה ממייסדי שכונת נחלת שבעה, ואמו שֶׂרח הייתה בתו של שלמה יחזקאל יהודה, שעלה עם משפחתו מבגדאד. משפחתו של שלמה יחזקאל יהודה הייתה מהמשפחות המיוחסות בקרב יהודי עיראק. אביו יחזקאל יהודה היה מעשירי הקהילה היהודית בבגדאד וממנהיגי הקהילה היהודית-עיראקית בכלכולתה שבהודו. אמו רחל הייתה בתו של רבי משה חיים, רבה הראשי של בגדאד.

בגיל 14 בלבד כתב ילין עיתון משלו בשם "הר ציון", שנכתב בעותק אחד בלבד פעמיים בחודש במשך למעלה משנה, ויצאו ממנו 43 גיליונות. היה זה מעין ניסיון של ילין בעולם ההוצאה לאור. כמו כן כתב בשנת 1878 בעיתון "הלבנון", ולאחר מכן בעיתונים נוספים, ובהם "המגיד" ו"המליץ".

ילין התחנך ב"חדר", ובהמשך למד בישיבת עץ חיים. בנסיעה לצורך לימודים ללונדון ב־1880, פגש את נסים בכר, שהזמינו ללמוד בבית הספר כל ישראל חברים בירושלים שהקים. אחרי זמן־מה החל ילין עצמו ללמד שם עברית. כשהחל את לימודיו אלו בית הדין בירושלים החרים את אביו יהושע, והיהודים החרדים הדירו את רגליהם מחנות הספרים שלו.

בשנת 1885 נישא לאיטה בתו של הרב יחיאל מיכל פינס.

כבר בצעירותו הצטרף לבונים החופשיים בארץ ישראל^{[דרוש מקור]}, ונחשב לאורך השנים כאחד הבכירים בארגון. ב־1888 היה אחד ממייסדי בני ברית בארץ ישראל, שהורכב בתחילתו כמעט כולו מבונים חופשיים.

שימש מורה בבית הספר למל ובסמינר עזרה, שם פעל למען השימוש בעברית כשפת הוראה.

בשנת 1890 ייסד, יחד עם אליעזר בן-יהודה, את ועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית). בן יהודה נבחר כנשיא הוועד, והחברים בו היו ילין, הרב חיים הירשנזון, זאב יעבץ, אברהם משה לונץ, הרב יעקב מאיר (לימים הראשון לציון) ויחיאל מיכל פינס. הוועד פעל במשך כשנה והתפרק, ונוסד מחדש בשנת 1904 על ידי המורים העבריים, שעמדו בפני קשיים גדולים בשימוש בשפה העברית לצורך הוראה. ילין עמד בראשו כנשיא שני עד מותו.

ב־1892 היה אחד ממייסדי מדרש אברבנאל, לימים הספרייה הלאומית של ישראל.

בשנת 1903 ייסד את גן הילדים הראשון שפעל בעברית. באותה השנה השתתף ביוזמתו של מנחם אוסישקין להקים בכנס בזכרון יעקב ארגון כלל־יהודי בשם הכנסייה הארצישראלית. הקמת הארגון הכללי נכשלה, אך בכנס הוקם "איחוד המורים", ששמו שונה לימים ל"הסתדרות המורים". ילין כיהן כנשיא ארגון זה בשלוש שנותיו הראשונות, עד 1906.

בין השנים 1910–1914 היה חבר מועצת עיריית ירושלים, ובין השנים 1920–1925 היה סגן ראש העירייה ויצר שם את החותמת העברית הראשונה. ב־1913 היה גם חבר האספה הלאומית של האימפריה העות'מאנית.

בשנת 1913, במהלך מלחמת השפות שהסעירה את היישוב, פרש ילין מבית המדרש למורים אשר היה שייך לחברת "עזרה", שתכננה להקים את הטכניון על בסיס לימודים בגרמנית ולא בעברית. ילין ייסד אז את "בית המדרש למורים העברי", שהפך לסמינר למורים שבשכונת בית הכרם וכיום נקרא "המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין".

בשנת 1917, עקב מלחמת העולם הראשונה, הוגלו הוא ומשפחתו לדמשק על ידי ג'מאל פחה. המשפחה שהתה בעיר כשנה, שבמהלכה נפטר הבן שמריהו מטיפוס הבהרות.

בשנים 1920–1929 כיהן כנשיא אספת הנבחרים וכראש הוועד הלאומי. בינואר 1924, השתתף ילין כראש הוועד, עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר והקולונל פרדריק קיש, במפגש בעמאן עם חוסיין בן עלי, ובנו עבדאללה, בניסיון ליצור יחסים טובים בין הערבים לציונים. את פרוטוקול הפגישה הסודי כתב ילין, ובפגישה אמר למלך בין היתר: "אנחנו היהודים, היושבים בארץ ישראל והשבים אליה, חפצים כולנו לפתח את הארץ בעבודה משותפת עם הערבים, מפני ששני העמים הם אחים בני אב אחד, אברהם"... "העבודה המשותפת שלנו הייתה גדולה בייחוד בימי הביניים, ימי החושך בארצות אירופה, בשעה שהיהודים והערבים עבדו יחדיו להפיץ את החכמה והמדע. ועתה, בשובנו להחיות את ארצנו, רק רגש אחד ממלא את ליבנו - שנוכל לעבוד את עבודת התחייה בשקט ובמרץ עם אחינו הערבים".

בשנת 1925, עם פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, הוזמן ללמד דקדוק עברי וכן שירה עברית של ימי הביניים. בשנת 1936 התמנה לפרופסור לספרות באוניברסיטה. ילין כתב ספרים בחקר הלשון, היסטוריה וספרות ימי הביניים.

באוקטובר 1937 בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נרצח אבינעם, בנו החמישי. בעקבות מאורעות אלה והתנהלות השלטון הבריטי כלפי היישוב היהודי באותה עת, כתבו דוד ילין ואשתו איטה מכתב אל הנציב העליון בו הסבירו מדוע הם מחזירים את אותות הכבוד שקיבלו בעבר מהממשלה. על כך פורסם למחרת בעיתון "דבר":

פרופ' דוד ילין ואשתו איטה ילין החזירו אתמול לנציב העליון את אותות-הכבוד, שניתנו להם על ידי הממשלה. וזה נוסח מכתביהם אל הנציב העליון: ר' דויד ילין כותב: "אות-הכבוד שניתן לי על ידי הממשלה הזאת אשר נסיבות פוליטיות מכריעות אצלה את הכף כנגד כל רגש של מוסריות ומביאות אותה לתת עזרתה לאלה שהרגו ורטשו לא רק את בני-עמי (בתוכם גם בני התמים!) ובני-עמם אלא גם את אנשי-צבאה ופקידיה היא. אות-כבוד זה נחשב עתה בעיני כאות לא-כבוד והנני משיבו למי שנתנהו לי לפני 21 שנה, בהיות רוח אחרת בממשלת ה. מ. מלך אנגליה המנוח". מרת איטה ילין כותבת: "הנני רואה עצמי מוכרחה עתה, אחרי הופעת "הספר הלבן", המבטל לגמרי את כל הבטחות ממשלת ה. מ. לעזור לעם ישראל, להקים את ביתו הלאומי בארץ אבותיו, - להשיב לממשלת ה. מ. את האות הזה."

חתימתו כיו״ר הוועד הלאומי

פרופ' דוד ילין הלך לעולמו בשנת 1941 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו נקראים מספר מוסדות חינוך ובראשם המכללה בבית הכרם.

משפחה

אשתו איטה הייתה בתו של יחיאל מיכל פינס וגיסו היה יוסף מיוחס. לשניים היו שבעה ילדים - בת בכורה, חמישה בנים ובת זקונים:

• השני בילדיו, אליעזר, היה מהנדס, אדריכל ואיש ציבור, ובעלה של המוזיקאית תלמה ילין. תלמה ואליעזר היו ממקימי שכונת רחביה, וביתם עדיין עומד ברחוב רמב"ן 14.
• השלישי בילדיו, אביעזר, היה מזכ"ל הסתדרות המורים ונשיאה, וממייסדי אגודת הספורט מכבי.
• השישי בילדיו, אבינעם, היה מחנך ומזרחן שכאמור נרצח ועל שמו נקרא הגן הבוטני במכללת דוד ילין.
• בת הזקונים, שרח אהובה (1908–1980), נישאה ליהודה ליאו פיקרד, מבכירי הגאולוגים בישראל ומראשוני האוניברסיטה העברית

אחותו של דוד ילין, שרה, הייתה אשתו של חבר בית המשפט המחוזי בחברון בראשית המאה ה-20, יוסף מני, נכדו של אליהו מני מראשי יהדות עיראק. אחותו רחל נישאה ליחזקאל דנין (סוכובולסקי), ממייסדי תל אביב.

יצחק יחזקאל יהודה ואברהם שלום יהודה היו בני דודו, אחייניה של אמו שרח.

תרומתו לשפה העברית

ילין היה אישיות מרכזית בהחייאת השפה העברית, והיה פעיל מאוד בחידוש מילים. בניגוד לבן-יהודה, שפנה פעמים רבות לשפה הערבית על מנת להעשיר את השפה העברית - דגל ילין בחידוש עצמאי, או כזה המסתמך על המקורות העבריים העתיקים. פעמים רבות היה מחפש מילה מן המקורות ומחדש את משמעותה, גם אם משמעותה החדשה לא התאימה לזו המקורית. בפרט, עסק ילין במילים יחידאיות בתנ"ך שאין בטוחים בפירושן, דוגמת המילה מנזר שמופעה היחיד הוא בספר נחום, ככל הנראה במשמעות של מלך או של פקיד גבוה בממשל, שחודשה למשמעות של בית נזירים. דוגמאות למילים נוספות שחידש ילין: צלם וצילום (במקום חידושיו של אליעזר בן-יהודה למילים צייר אור וציור אור בהתאמה), בדיחה, חקלאי, מדשאה, מצפן, נדיר, עקיף, קטר, שחקן, תאריך ותעמולה.

פרסם, יחד עם יהודה גור, מילון עברי עם ציורים ב-1920.

מספריו

לפי המצאי בבית הספרים הלאומי, פרסם דוד ילין למעלה ממאה פרסומים. כאן יובאו רק כמה מהם, לשם מתן מושג על יצירתו.

• אוסף שירים לילדים, סודר ביחד עם חיים אריה זוטא, דפוס אברהם משה לונץ, ירושלים, תרס"ה, 1904.
• בן יהודה ותחית הלשון העברית, ירושלים, 1924.
• דקדוק הלשון העברית, הכתב והניקוד, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשל"ג 1973.
• כתבי דוד ילין, בשבעה כרכים, ירושלים, תשמ"ג 1983.
  • א. ירושלים של תמול
  • ב. מדן ועד באר שבע
  • ג. חקרי מקרא
  • ד. חקרי השירה העברית בספרד
  • ה. מחקרי לשון ודקדוק
  • ו. פרקי חינוך והוראה
  • ז. איגרות ונאומים
• מבחר שירי שמואל בן-יוסף הלוי הנגיד, מסודרים ומבוארים, מאת דוד ילין, אמנות, תל אביב, 1931 תרצ"א.
• המלך עומר אל נעמן ובניו, מסיפורי אלף לילה ולילה, תרגום מערבית על ידי דוד ילין, הוצאת דביר תל אביב, תר"ץ 1930.
• המשקלים בשירת שמואל הנגיד, שוקן, ירושלים, תרצ"ט 1939.
• תורת השירה הספרדית , מאת דוד ילין, מבוא וביבליוגראפיה מאת דן פגיס, מגנס, ירושלים, תשל"ח 1978.

לקריאה נוספת

• עפרה מייטליס, בדרך האמצע: דוד ילין – סיפור חיים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה ע"ש אביעזר ילין, 2015. (הספר בקטלוג ULI)
• חיי דוד ילין, מאת אברהם חיים אלחנני, נדפס בשבט ועם, ב', תשל"ג 1973.
• עם דוד ילין, מאת ארי אבן-זהב, נדפס בפרקי בית המדרש, תש"ל 1970.
• דוד ילין החוקר, מאת אברהם ש. הלקין, נדפס בפרקי בית המדרש, תשל"ב 1972.
• דוד ילין באגרותיו, מאת יהודה סלוצקי, נדפס במשא, מוסף דבר, פברואר 1977.
• שלמה הרמתי, ‏המורים החלוצים, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000 פרק ד'
• זכרונות לבן ירושלים, מאת יהושע ילין, הוצאת אריאל, 1991
• לצאצאי: זכרונותי, מאת איטה ילין, תרצ"ח-תש"א
• פעולת קונסול אמריקה לטובת היישוב, מזכרונות דוד ילין, תרע"ה–תרע"ו (1915–1916). בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק צז, עמ' 1038–1042.
• "דוד ילין איש הרוח והמעש: מנהיגותו של ילין בתחומי החברה, התרבות והחינוך", מאת רות בורשטיין, מים מדליו 19–20, עמ' 307–337. תשס"ח-תשס"ט.
• "דוד ילין מחיה לשון ההוראה" מאת עפרה מייטלס, מים מדליו 22–23. תשע"א-תשע"ב, עמ' 323–356.
• זהב בירושלים, מאת אליעזר שמאלי
• עפרה מייטליס, דרכו של דוד ילין בחידושי המילים, העברית, כרך ס חוברות ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147, באתר האקדמיה ללשון העברית
• יפה ברלוביץ (עורכת), רחבעם זאבי (מהדיר), אעברה נא בארץ, מסעות בארץ ישראל של אנשי העלייה הראשונה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ב, עמ' 234-281.
• דוד ילין, תחנות בחייו, באתר האקדמיה ללשון, מרץ 2023

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד ילין בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "פרופ' דוד ילין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 569
• דוד ילין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• כתבי דוד ילין בפרויקט בן-יהודה
• בן-ציון אייזנשטט, ילין, דוד, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 38, באתר HebrewBooks
• מידע על דוד ילין בקטלוג הספרייה הלאומית
• פירוט בני דוד ואיטה ילין באתר משפחת ריבלין
• דוד ילין (אורכב 02.06.2018 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית
• אמנון שפירא, מאה שנים לכתיב העברי, באתר האקדמיה ללשון העברית
• דוד מלמד, האיש שהקים עיתון בגיל 14, באתר הארץ, 26 באפריל 2013
• רשימת המאמרים של דוד ילין באתר רמב"י
• חן מלול, "עד היום שבו יזכה לאח או לאחות שישוחחו איתו בשפת אמו, לא ישמע ולא ידע כי יש שפה אחרת בעולם!", "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 18.04.2017
• "מסיבת יובל-השבעים לר' דוד ילין", דואר היום, 28 בפברואר 1934, עמ' 1
• חן מלול, לפי הטף - ספר לימוד עברית שחיבר דוד ילין, 1901, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, מאי 2019
• דוד בן יהושע ילין (1864-1941), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אוסף דוד ילין, בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דוד ילין36007148Q12405710