ז'ורז' מוריס ז'אן בלנשאר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. ז'ורז' בלנשאר (בצרפתית: Georges Blanchard; 1877–23 בנובמבר 1954) היה גנרל צרפתי, אשר שירת בצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית, ובמלחמת העולם השנייה היה מפקד הארמייה הראשונה, אשר התקדמה לתוך בלגיה במהלך הקרב של בלגיה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
בלנשאר נולד באורליאן בשנת 1877, למשפחה שהוציאה מקרבה סופרים ואמנים. באוגוסט 1897 התגייס בלנשאר, ובשנת 1899 נכנס לאקדמיה הצבאית לארטילריה ולהנדסה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, הוא פיקד על רגימנט הארטילריה ה-56, והשתתף עמו בקרבות. במרץ 1915 הוא מונה לקצין מטה בקורפוס ה-16, וביולי אותה שנה הוא מונה לקצין מטה בארמייה הרביעית. במרץ 1918 הוא נפגע בהתקפת גז, ובמאי 1918 הוא מונה לקצין מטה במפקדתו של ז'וזף ז'ופר, שם שירת עד סוף המלחמה.
בין שתי מלחמות העולם
בין השנים 1927–1930 שימש בלנשאר כראש מטה הצבא הצרפתי על הריין, ובין השנים 1930–1932 היה ראש המטה של גנרל אדולף גיומא. בשנת 1932 הוא הועלה לדרגת גנרל, ומונה למפקד הארטילריה של המחוז הצבאי השני. בין השנים 1935–1938 הוא פיקד על המחוז הצבאי השביעי, ובין השנים 1938–1939 הוא היה חבר מועצת המלחמה העליונה של צרפת.[1]
מלחמת העולם השנייה
בלנשאר מונה למפקד הארמייה הראשונה ב-2 בספטמבר 1939, שהגנה על צרפת במקום בו חדל קו מאז'ינו מדרום לגבול הבלגי. על פי תוכנית המבצע הצרפתית היה על הארמייה של בלנשאר להיכנס אל בלגיה ולתפוס עמדות באזור שנקרא "פער ז'אמבלו" סמוך לעיר נאמור. עם הפלישה הגרמנית אכן חדרה הארמייה הראשונה ותפסה את העמדות שיועדו לה, ולחמה שם בקרבות קשים להדיפת השריון הנאצי, אך התמוטטות הקו הצרפתי, והמבקע הגרמני בסדאן אל תעלת למאנש איימו לכתר את הארמייה שנאלצה לסגת מעמדותיה. ב-19 במאי 1940, תשעה ימים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית, נפצע מפקד קבוצת הארמיות גסטון ביוט בתאונת דרכים, ומת כעבור יומיים. בלאנשאר תפס את מקומו, אך לא הצליח למנוע את כיתור קבוצת הארמיות והשמדתה. חלק מקבוצת הארמיות, כוח המשלוח הבריטי בראשות לורד גורט וכן מספר רב של חיילים צרפתים הצליחו לחצות את התעלה לבריטניה דרך דנקרק במבצע דינמו. בתחילת יוני 1940 הוענק לו עיטור הצלב הגדול של לגיון הכבוד על ידי ראש הממשלה הצרפתי פול ריינו על פי המלצתו של המפקד העליון של צבא צרפת הגנרל מקסים וייגאן, בזכות פעולותיו על יד דנקרק.[2] לפני כניעת צרפת הוא עוד הספיק לשמש לתקופה קצרה כמפקד המחוזות הצבאיים ה-9 וה-12.
ב-23 בנובמבר 1954 הוא מת בביתו בניי-סיר-סן.[3]
הערות שוליים
