זאב הרי הרוקי צפוני
 זאב הרי הרוקי צפוני
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | כלביים |
| סוג: | כלב |
| מין: | זאב מצוי |
| תת־מין: | זאב הרי הרוקי צפוני |
| שם מדעי | |
 Canis lupus irremotus
| |
זאב הרי הרוקי צפוני (שם מדעי: Canis lupus irremotus), המכונה גם זאב צפון הרי הרוקי, הוא תת-מין של הזאב האפור, וממשפחת הכלביים. הזאב מצוי בעיקר בחלק הצפוני של הרי הרוקי ובמדינות ובמחוזות המקיפים את האזור.
כאשר תת-המין התגלה, ב-9 במרץ 1978, הוא היה בסכנת הכחדה, אולם סיווג זה הוסר ב-2000, בשל תוכנית הבראה שעזרה לריבוי תת-המין. ב-6 באוגוסט 2010, פסק בית המשפט בארצות הברית, שזאב הרי הרוקי צפוני יוחזר לטבע, וזאת תחת הגבלות ובין היתר תחת חוק הגנת מינים בסכנת הכחדה. החלטה זו של בית המשפט התקבלה בניגוד להחלטה קודמת שהתקבלה על ידי שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית.
פיזיולוגיה
תיאור
תת-מין זה שוקל בדרך כלל 68-32 קילוגרם לערך, וגובהו נע בין 60 ל-80 סנטימטרים, מה שהופך אותו לאחד המינים הגדולים ביותר של הזאב האפור. לחיה זו צבע פרווה בהיר יותר מאחיו הדרומי, זאב הרי הרוקי דרומי, עם פרווה הכוללת יותר צבע לבן ופחות צבע שחור.
הרגלי תזונה
זאב הרי צפון רוקי ניזון בעיקר מציד ביזונים אמריקאים, איילים מהרי הרוקי, איילים מהמין אייל פרדי שחור-זנב, ובונים קנדיים. עם זאת, הזאב אורב לעיתים גם לבעלי חיים אחרים, אם הסיכוי לצוד אותם גבוה.
זאב צפון הרי הרוקי אוכל מדי יום בשר המהווה כ-21%-10% ממסת הגוף שלו, למרות שהיו מקרים מתועדים של פרט שאכל עד 37% ממסת גופו. עם זאת, כאשר הטרף לא מצוי בשפע, הזאבים מסוגלים לשרוד במשך תקופות זמן ארוכות, באכילת כמויות מזון קטנות למדי. קניבליזם, בזמנים של מחסור חמור במזון, מתרחש, אך רק כאשר מדובר בזאב פצוע או חלש בלהקה.
היסטוריה
הפעם הראשונה בה תועד פרט של זאב צפון הרי הרוקי, הייתה כאשר הוא נמצא בזמן נדידה מאזור המחיה המרכזי שלו. הפרט תועד ביערות גדולים שלימים הפכו לידועים כ"פארק הלאומי ילוסטון" (Yellowstone). אותם זאבים התגוררו בקרבת מקומם של אמריקאים ילידי השבט טוקודיקה (Tukudika), שהחשיבו את הזאב לחיה קדושה. ככל שהאוכלוסייה האמריקנית החלה להתרחב במערב, בסוף המאה ה-19, חוואים, חקלאים, ובוקרים החלו להתיישב באזור. בבוא הזמן, זאב הרי צפון הרוקי החל לארוב ולצוד בעלי החיים שהובאו על ידי המתיישבים. חוק למיגור הזאבים, שהפכו למטרד למתיישבים, נחקק בשנת 1915, והריגתם הותרה באמצעות השימוש ברובים, מלכודות, ורעל. מדיניות זו נעשתה בהיקף גדול יותר, עם הקמת שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית בשנת 1916, שהשליט באופן מסודר ומאורגן, באמצעות החוק את "השמדת בעלי חיים וצמחייה העשויים להיות מזיקים". בשנת 1924, ניצודו הזאבים האחרונים שהיו מצויים באזור ילוסטון, אם כי מספר קטן של זאבי צפון הרי הרוקי שרדו בפריפריה.
תוכנית ההבראה לתת המין
תוכנית ההבראה לזאבי הרי הרוקי צפוני אושרה לראשונה בשנת 1980, אם כי יישום התקנה הוחל רק שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1987. התוכנית דרשה שקבוצה מסוימת של זאבים תתגורר באזור ילוסטון. הקבוצה כללה לפחות עשרה זוגות זאבים, והאוכלוסייה נשארה באזור בצורה יציבה, במשך שלוש שנים לפחות. עם זאת, זאב צפון הרי הרוקי לא היה, בעת הניסוח הראשוני של התקנה כמין נבדל ולגיטימי, ולכן הזאבים המעורבים בתוכנית ההבראה היו זאב המישורים הגדולים (Great Plains wolf) וזאב עמק מקנזי (Mackenzie Valley wolf). הסיבה העיקרית לכך היה עקב שני תת-מינים של זאב ששוטטו באותו האזור, וכי התוכנית כיסתה את ריבוי הזאבים באזור נרחב יותר, מאשר אזור זאבי צפון הרי הרוקי, ולכן נכללו בה גם תת-מינים נוספים שהתערבבו. מסיבה זו, תת-המין הגדול מספרית ביותר, נבחר להיות ממוקם באמצע האזור, כדי לא להפר את האיזון באזורים השונים. בתגובה לחששות על כך שאפשרו לזאבים לחיות חופשיים באזור, הטיוטה הסופית של התוכנית, שהושלמה ב-22 בנובמבר 1994, תיארה כי חוואים הורשו להרוג את הזאבים כאשר הם "נתפסו בשעת מעשה של הרג בעלי חיים על קרקע פרטית".
בשלוש תביעות טענו מתנגדי תוכנית ההבראה כי הזאבים החדשים מאיימים על אוכלוסיית הזאבים הוותיקה, ואילו התומכים דרשו להחיל מעמד מוגן באופן מלא על הזאבים. שופט בית המשפט המחוזי ויליאם פ. דאונס קבע כי ההשבה לטבע של הזאב הפרה את סעיף 10-(j), של מינים בסכנת הכחדה, שבחוק. עם זאת, פסק דין זה בוטל על ידי בית המשפט לערעורים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "אוכלוסיית זאבי הרי הרוקי צפוני מצטמצמת?", באתר "Idaho Mountain Express" (באנגלית)
