זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אירוע זיהום אוויר מבתי הזיקוק במפרץ חיפה

זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה הוא זיהום אוויר שעיקר מקורו הוא מהמפעלים המזהמים שבמפרץ חיפה, אך לא רק[1]. מחקרים שונים הצביעו על קשר אפשרי בין זיהום האוויר לרמות תחלואה של תושבים באזור במחלות שונות. עם זאת מרבית המחקרים נעשו בגישה אקולוגית ומכאן שלא יכלו להוכיח קשר סיבתי בין זיהום האוויר לרמת התחלואה[2].

רקע

הטמפלרים שהתיישבו בחיפה החל מסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הביאו להתפתחות משמעותית של התעשייה והתחבורה באזור מפרץ חיפה. השלמת מסילת הרכבת החיג'אזית עד לעיר בשנת 1903 הפך את העיר למרכז תחבורתי אזורי. הכיבוש הבריטי בשנת 1918 שראה במפרץ כמסוף יצוא לנפט ומרכז תעשייה פטרוכימית, האיצו את המגמה הזו. מפעלי התעשייה שנבנו כהמשך לתוכנית זו במפרץ חיפה במשך השנים כללו בתי זיקוק לנפט, תחנת כוח, מפעלים פטרוכימיים שונים, מפעל בטון ומלט, מפעלי פלדה וציפוי מתכות, מפעל דשנים ותעשייה אגרוכימית, ומפעלים לייצור מזון, כימיקלים ומוצרים אחרים. נמל חיפה, שהחל לפעול בשנת 1933, הוא הנמל הגדול בישראל. בשנת 2021 החל לפעול לצידו נמל המפרץ[3].

מפרץ חיפה משפיע על ערים נוספות, הגובלות בו, או נמצאות בסמוך, ביניהן הקריות, קריית טבעון, יגור, כפר חסידים ורכסים. מפעלי הכימיקלים ומוצריהם, מפעלי זיקוק הנפט ומפעלי הפלסטיק והגומי, המרוכזים ברובם במפרץ חיפה, הם כ-4.4% מכלל מפעלי התעשייה בעיר חיפה. במחוז חיפה פועלים כ-31 מפעלים המוגדרים מפעלים גדולים בעלי השפעה אזורית. 20 מהמפעלים פועלים במפרץ חיפה[2]

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו מאבקים אזרחיים בנושא איכות הסביבה בישראל בכלל, ובאזור מפרץ חיפה בפרט, שלוו בהמשך בחקיקה ובאכיפה של הגבלות על פליטות תעשייתיות. בשנת 2011, בעקבות החלת חוק אוויר נקי (2008) והגבלת היתרי הפליטה למפעלים, החל תהליך מדורג של ירידה בפליטות באזור מפרץ חיפה. בשנת 2015 התקבלה בממשלה התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר ולהפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה[3].

נמל חיפה ותחבורה יבשתית כגורמים לזיהום אוויר

לנמל חיפה תרומה משמעותית לזיהום האוויר במפרץ חיפה. על פי מחקר אקדמי שבוצע על ידי ד"ר אליקים בן חקון מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, נמל חיפה הוא גורם זיהום האוויר העיקרי במפרץ חיפה בתחום תחמוצות גופרית, חנקן וחלקיקים נשימתיים. עם זאת, המשרד להגנת הסביבה לא קיבל את מסקנות המחקר.[4]

מדינת ישראל נכון לשנת 2022 (ינואר) לא אשררה את הנספח השישי לאמנת מרפול שעניינה מניעת זיהום מכלי שיט, בתואנה שטרם הוסדרו הליכי החקיקה המתאימים לצורך אכיפת הנספח.

מקור זיהום משמעותי נוסף של מפרץ חיפה הוא התחבורה היבשתית. במחקר משותף של מכללת תל חי, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת חיפה שפורסם בשנת 2021, נקבע כי "התמותה שנגרמה כתוצאה מזיהום תחבורתי באזור מפרץ חיפה, שעמדה על פי הערכות החוקרים על כ-87 איש ב-2015, הייתה גבוהה משמעותית מזו שנגרמה בעקבות הזיהום התעשייתי, שעמד על כ-14 איש. בבחינת מיפוי השכונות הפגיעות ביותר לנזקיו של זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה עלה, כי שכונות הדר, נווה שאנן, נשר וקריית ים היו שכונות פגיעות במיוחד".[5]

זיהום קרקע מים ואוויר

אזור מפרץ חיפה נחשב לאחד ממוקדי זיהום הסביבה, קרקע, מים ואוויר במדינת ישראל על הסיכון הבריאותי הכרוך בזיהום לאדם, לחי ולצומח בשל ריכוז גדול של מפעלי תעשייה מזהמים, שגם מונעים באנרגיה מזהמת בהתעכב המעבר לשימוש בגז טבעי, לצד ריכוזי אוכלוסייה וזאת למרות ירידה שחלה בחלוף השנים בפליטת מזהמים עקב שינויים טכנולוגיים במפעלים ומעבר לשימוש בדלקים פחות מזהמים ובמנועים מתקדמים בתחבורה.

הגוף שאחראי על ניטור איכות האוויר במפרץ חיפה ובישראל בכלל הוא המשרד להגנת הסביבה. התאגדות של רשויות מקומיות מהאזור יצרה איגוד ערים, המקדם את איכות הסביבה באזור המפרץ.

באזור חיפה פועלות 25 תחנות לניטור איכות אוויר, מתוכן 23 תחנות כלליות/תחנות לניטור מקורות פליטה נייחים ו-3 תחנות תחבורתיות. תחנת אחוזה משמשת כתחנה כללית עבור ניטור המזהמים גופרית דו-חמצנית (SO2), תחמוצות חנקן (NOx), פחמן חד-חמצני CO וחלקיקים נשימים עדינים ותחנה תחבורתית עבור ניטור המזהמים: תחמוצות חנקן בנזן, טולואן, קסילן ואתיל בנזן. בחיפה יש את מספר תחנות לניטור אוויר הגדול ביותר בישראל. לשם השוואה, באזור גוש דן ישנן רק 15 תחנות ניטור אוויר ובירושלים 5 תחנות בלבד[6].

איכות האוויר בחיפה הייתה ירודה מאד במהלך שנים רבות. לדוגמה בשנת 1985 נמדדו בתחנת הניטור בנווה שאנן ריכוז שנתי ממוצע של 104 מיקרוגרם למ"ק של דו-תחמוצת הגופרית. כמעט פי שניים מהתקן. בעשר הראשון של המאה ה-21 ירד הריכוז השנתי ל-5 מיקרוגרם למ"ק. פחות מ-10% מהתקן[7].

החוק הרלוונטי לזיהום מתייחס לממוצע היומי, ומתעלם מחריגות[8].

קשר זיהום-תחלואה

בשנת 2015 שב לדיון ציבורי ביתר שאת מצב התחלואה בחיפה, והקשר בין מחלות סרטן, מחלות לב, נזקים לעוברים ולילדים ואסתמה אצל ילדים ומבוגרים לנוכחות מזהמים במרחב העיר.

בספטמבר 2015 הכריזה ממשלת ישראל שבאזור חיפה יש זיהום אוויר חריג ונתוני תחלואה עודפת. לאור ממצאים אלו החליטה ממשלת ישראל לקדם תוכנית לאומית להפחתת הזיהום ממפעלים וכלי רכב בחיפה. התוכנית מאמצת המלצות של המשרד להגנת הסביבה להשגת הפחתה משמעותית של מזהמי אוויר שונים, כולל תרכובות אורגניות נדיפות וחומר חלקיקי עד שנת 2018. צעדי התוכנית כוללים צוותים לקידום תוכניות לשינוי מתקני תעשייה, הסבת מתקנים שונים וכלי רכב לגז טבעי, הגבלת תנועה והתקנת מסננים על רכבי דיזל מזהמים, קידום מוניות חשמליות, הקטנת הזיהום הנפלט מאוניות בנמל, הרחבת מערך הניטור, קידום תוכנית מחקר אפידמיולוגית, הפחתת הסכנה של אחסון חומרים מסוכנים והגברת השקיפות[9].

בד בבד מתחולל מאבק אזרחי למנוע את הרחבת בתי הזיקוק, הנמל ומפעלים מזהמים נוספים בחיפה[10][11].

ביולי 2017, על אף המאבק הציבורי בוטל המחקר האפידימיולוגי שהיה אמור לבדוק את הקשר בין הזיהום לתחלואה, על אף התנגדותם של ארגוני הסביבה ואנשי האקדמיה העוסקים בנושא[12]. כשנתיים וחצי לאחר מכן, בינואר 2019, הכריז המשרד להגנת הסביבה על מספר מחקרים חדשים שיצאו לדרך באזור זה:

  • ארבעה מחקרים אפידמיולוגיים במפרץ חיפה, בתמיכה תקציבית של המשרד להגנת הסביבה בהיקף שלושה מיליון ש"ח: חשיפה לזיהום אוויר במהלך היריון; הקשר בין חשיפה כרונית לזיהום אוויר ולאי ספיקה לבבית; ניטור ביולוגי אנושי; וקשר בין זיהום אוויר לבין סיכונים בריאותיים.
  • חמישה מחקרים שבוחנים היבטים סביבתיים של תחליפי נפט לתחבורה (כגון חשמל, גז או הנעה היברידית), בתמיכה תקציבית של המשרד להגנת הסביבה בהיקף שני מיליון ש"ח[13].

סכנת אפר"ן

דו"ח מיוחד של מבקר המדינה פורסם ביוני 2019 והתמקד בזיהום האוויר והסביבה במפרץ והיבטים בפעולות הממשלה בנושא. הדו"ח אישש את ממצאי וטענות ארגוני החברה האזרחית הסביבתיים בשנים שחלפו אל מול חולשת המאסדר - המשרד להגנת הסביבה והרחיב את קשת הסיכונים באזור גם לאירוע פתע רב נפגעים (להלן: אפר"ן) שמקורו בריבוי חומרים מסוכנים (להלן: חומ"ס) המרוכזים בתא שטח קטן. הדו"ח מתריע בפני המועדות של חיפה, נמלה ובנותיה לאפר"ן בהינתן מעורר התחלי כתקלה, תאונה, אסון טבע (חיפה, הקריות ומתקני התעשייה והתשתית במפרץ נבנו על העתק הכרמל, ומשום כך תתרחש שם רעידת אדמה במועד בלתי ידוע בעתיד), או פגיעה מכוונת מחימוש או בפיגוע שיתניעו שרשרת מחוללי נזק שתחילתם באירוע חומ"ס נקודתי שיתפתח לאירוע חומ"ס מצרפי הרה אסון משום ריכוז החומרים בתא שטח קטן הנושק לריכוזי אוכלוסייה. סקר סיכונים לאירוע חומ"ס מצרפי של המשרד להגנת הסביבה יושלם רק ב-2020, באיחור של ארבע שנים מהתוכנית המקורית. על פי דו"ח המבקר רשות הכבאות וההצלה לא ערוכה להתמודד עם אירוע רב נפגעים ועליה להביא עובדה זאת ללא דיחוי לידיעת כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות ממשלת ישראל והמשרד להגנת הסביבה.

הערות שוליים

  1. ^ קיימים גורמים מזהמים נוספים באזור
  2. ^ 2.0 2.1 שירי ספקטור בן-ארי, סוגיות סביבתיות ותכנוניות במפרץ חיפה תוכנית "מתחם בז"ן" ותוכנית "קרקעות הצפון", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 28 ביולי 2014
  3. ^ 3.0 3.1 י. וברודאי, ד. (2020) זיהום אוויר באזור מפרץ חיפה בעשרים השנים האחרונות, אקולוגיה וסביבה 11 (3), גיליון סתיו 2020
  4. ^ ליבסקר, ארי (2021-04-08). "האוניות מזהמות את האוויר יותר מכל מפעלי התעשייה יחד אחוזים". כלכליסט. נבדק ב-2021-04-08.
  5. ^ מחקר: תוצאות זיהום האוויר במפרץ חיפה, באתר www.israelhayom.co.il
  6. ^ דוח פליטות ואיכות אוויר במפרץ חיפה והסביבה תמונת מצב, דצמבר 2014, באתר המשרד להגנת הסביבה
  7. ^ פרופ' יורם אבנימלך, זיהום אוויר במפרץ חיפה - תמונת מצב והמלצות לפעול, מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, 31 באוקטובר 2006
  8. ^ מפעלי בזן פולטים ריכוזים גבוהים של חומר מסרטן - לפי המשרד להגנת הסביבה "אין חריגה" | שקוף, באתר שקוף, ‏4 בינואר 2022
  9. ^ תוכנית לאומית לצמצום זיהום אוויר והפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה החלטת ממשלה מספר 259, באתר משרד הגנת הסביבה, 6 בספטמבר 2015
  10. ^ שירי ספקטור בן-ארי, ‏סוגיות סביבתיות ותכנוניות במפרץ חיפה: תכנית "מתחם בז"ן" ותכנית "קרקעות הצפון", באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 28 ביולי 2014
  11. ^ נייר עמדה - עוצרים את הרחבת בז"ן, באתר מגמה ירוקה
  12. ^ "המדינה תפסיק את המחקר השנוי במחלוקת על הקשר בין זיהום לסרטן במפרץ חיפה". הארץ. נבדק ב-2017-08-27.
  13. ^ יצאו לדרך ארבעה מחקרים אפידמיולוגיים במפרץ
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0